התחלה// נולד וגדל בדרום תל אביב. "זאת הייתה ילדות ממקום של פשטות. האזור לא היה בנוי ומתוחכם כמו שזה היום. היה את מגרש המשחקים ואת המגרשים הריקים. חוויתי את הילדות שלי כמאוד מעשירה, עם הרבה דמיון ומקום לעוף".
אבא// שמואל ז"ל. למרות שלא עבר את השואה הוא סבל ממנה. יחד עם הוריו נאלץ לברוח מהבית. כשהגיעו ארצה, שלחו אותם האנגלים לגלות במאריציוס. "אבא היה אוטודידקט שבנה את עצמו בעשר אצבעותיו. אדם עם עקרונות ותפיסת עולם מוצקה, שהתפרנס מעמל כפיו".
אמא// חבצלת ז"ל. "עקרת בית, בעלת ידי זהב. ההורים ניהלו את הבית בסגנון של שר החוץ ושר הפנים".
ספסל הלימודים// בתחילת היסודי למד בבית הספר הממלכתי־דתי מוריה. באמצע הדרך עבר לבית הספר החרדי ישיבת תל אביב. "אבי רצה שאתגבר את לימודי הקודש. כך היה מתבקש להמשיך למוסד ההמשך – ישיבת היישוב החדש", בה למד עד סוף כיתה י"ג, כיאה לישיבה חמש־שנתית. "הישיבה הייתה מאוד אליטיסטית ותובענית. הצלחה בלימודים הייתה דבר מוכרח. הישגיות הייתה שם המשחק, גם בלימודי הקודש וגם בלימודי התיכון".
כיבוד הורים// עם סיום כיתה י"ג הלך ללמוד בישיבת ההסדר בשעלבים. "זה לא היה המשך טבעי, אלא בהכוונה של הבית. בעיקר של אבי, ששאל אותי שאלה נוקבת: 'האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?!' וכשאבא אומר – עושים. כך הלכתי ללמוד בישיבת הסדר וממילא גם לשירות הצבאי".
טנקיסט// במסגרת ההסדר התגייס לצה"ל כטנקיסט ושובץ בחטיבה 401. "אלה היו הימים שלפני מלחמת שלום הגליל. אחרי שסיימתי את השירות הסדיר התחתנתי, ולאחר זמן קצר פרצה המלחמה וגויסתי. היינו הגדוד שנכנס להחליף את החיילים שיצאו אחרי המארב בקרב סולטן יעקוב. ישבנו על אותו ציר שהם ישבו עליו ונקלעו למארב".
עבדי ה' בלבנון// במהלך המלחמה הגיע לכפר קטן בשם מדוכה שממוקם 60 קילומטרים מכביש ביירות-דמשק. "ביום שישי, אחד החבר'ה שידע ערבית הציע לנו ללכת לכפר ולהקשיב לדרשה של האימאם במסגד. הלכנו עם סרבלי שריון שמשני הריצ'רצ'ים שלהם השתלשלו החוצה הציציות שלנו. האימאם דיבר עם צאן מרעיתו ואמר להם 'אתם רואים את החיילים שנמצאים כאן לידנו? תראו שיש להם חוטים שיוצאים להם מתוך הבגד. זה אומר שהם עבדי אלוקים. זאת הסיבה שלכל מקום שבו הם הולכים – הם מצליחים'. אומנם לא בתפילין, אבל גם בציצית התקיים בנו 'כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך'".
אברך// בתום המלחמה חזר ללמוד בישיבת ההסדר בשעלבים, שם נשאר שנים רבות ושם נולדו עשרת ילדיו. בהתחלה היה אברך מן המניין במשך כעשר שנים, שבמהלכן עשה סמיכה לרבנות. "בתקופה ההיא עשיתי שימוש אצל מורי ורבי הרב יהושע נויבירט זצ"ל, מחבר הספר 'שמירת שבת כהלכתה'". במהלך לימודיו בכולל החל גם ללמד בישיבה. בהמשך כיהן כסגן ראש הישיבה, לצד ראש הישיבה הרב יחזקאל יעקבסון, תפקיד שאותו מילא יותר מעשר שנים.
מגלה עולמות// במהלך השנים התוודע לתורת החסידות, התעמק בה והתמחה בה. הספר הראשון שאליו נחשף היה שפת אמת, "הוא היה שער הכניסה שלי לתוך עולם החסידות. אפשר לומר שחיפשתי את שאהבה נפשי, ביקשתיו ומצאתיו. בזמנים ההם הרגשתי כמו אדם שמגלה עולמות. הייתי עוסק בזה בשעות שמעבר. הייתי קם לפני עלות השחר כדי לשבת וללמוד שפת אמת. עם הזמן זה הלך והתרחב: רבי צדוק הכהן מלובלין, רבי נחמן מברסלב ואחרים. מאוחר יותר נכנסו גם הבעל שם טוב ותלמידיו. אין לי צל של ספק שלחמי, הרב הדרי זצ"ל, הייתה השפעה על כל ההתקדמות וההתפתחות שלי".
מתחברים לחיים// במקביל לעיסוקיו בישיבת שעלבים, כבר שנים רבות הוא מוציא מסעות לפולין. "זה התחיל לפני קצת יותר מ־25 שנה. עד אז לא הייתי מאלה שנחשפו לשואה ולסיפור השואה. הייתי די מבוגר. ביום ההילולה של רבי אלימלך מליז'נסק הייתי בפעם הראשונה בפולין, וזמן קצר לאחר מכן נסעתי לסיור במחנות ההשמדה. הביקור הזה טפח על פניי בעוצמה. מצאתי את עצמי תאב לדעת יותר ויותר. נרשמתי לקורס מדריכי מסעות לפולין ומאז עשיתי זאת הרבה מאוד פעמים, בדגש על הפן החסידי. אפשר לעשות מסע שכל כולו כאב וצער, אבל במסעות שלי אני משתדל ליצור איזון נכון בין חוויות של כאב לחוויות של שמחה וחיים. היה שם עולם שלם מלא חיים, גם אליו אנחנו רוצים להתחבר".
ישיבה רמלאית// לפני כ־11 שנים הגיע לתחושת מיצוי. "זה היה משבר גיל 54. באותו זמן עברתי אימון אישי. כל זה הביא אותי להבנה שאני צריך לעשות משהו עם אוסף הרגשות והמחשבות שהציפו אותי". באותה תקופה פגש את סגן ראש העיר רמלה, שהביע בפניו את הרצון להקים ישיבת הסדר באחת השכונות המעורבות בעיר. "החלטתי ללכת על זה, וכך לפני עשר שנים קמה ישיבת ההסדר ברמלה. זו ישיבה שנותנת הזדמנות למי שחושב שישיבה היא דבר קשה בשבילו להתוודע לפן המחייב והבונה שלה. עברנו להתגורר ברמלה, בהתחלה בתוך מתחם הישיבה ובהמשך הקב"ה זיכה אותנו לבנות פה בית".
החיים בפשיטות// אחד הדברים שמרגשים אותו הוא החיים עצמם ברמלה. "מקום של פשטות. האנשים פה הם פשוטים, במובן הכי מרומם ומיוחד של המילה. אין פוזות, אין שטיקים. זאת הרגשה מאוד מרוממת ששולחת אותי לשיעורי בית ועבודה אישית: לזכות לקנות פשטות. זה לא פשוט להיות פשוט".
רעשי רקע// לפני כשלוש שנים, במהלך פרעות תשפ"א בעיר רמלה, שרפו פורעים ערבים את הרכב שלו. "הגישה שלי לכל אורך הדרך היא שהם עושים את כל הרעש הזה כדי להפריע לנו בעבודה שאנחנו מאמינים בה, של חינוך ובניין. אני לא מוכן להטות את תשומת הלב שלי להפרעה הזאת. בשבילי אלה רעשי רקע. אנחנו עסוקים בהקמה של דור חדש, והם רוצים לעכב אותנו בעבודה הזאת. המשימה שלנו היא לא להתעכב ולהיכנס לתוך החלפת מהלומות שתגזול מאיתנו תשומת לב וכוחות, אלא פשוט להתקדם הלאה. זה באמת לא נוח כשהרכב שרוף, אבל מה זה לעומת דור חדש של שיעור א' שמתחנך בישיבה וזו השנה שלו לפני השירות הצבאי? אם איכנע לרעשים הללו פספסתי ובגדול".
מלחמה// "לאורך כל התקופה האחרונה השתדלתי ואני משתדל להעביר את המסר שאנחנו נמצאים בתקופה גדולה ושאנחנו צריכים לצמוח ולהיבנות מתוכה. היו רגעים שהיו לי שמונה לובשי מדים בבית, בנים וחתנים. זה מאתגר. אם לא לוקחים את זה לגדלות, נופלים ממש. אני משתדל להקשיב לקולות הלוחמים, לקולות הגדולים שנשמעים בחלל העולם, לשאוב מהם את החיזוקים, לשקף אותם לתלמידים ולהכין אותם לקראת התור שלנו".
החצי השני// חנה, מרצה באוניברסיטת בר אילן, במכללת אורות ובפלטפורמות נוספות של לימוד תורה לנשים. "גדלה כאוריינית בבית הוריה הרב ישעיהו ונעמי הדרי. תלמידת חכמים שעוסקת בלימוד, הוספת ידע והרבצת תורה. היא מצאה את המינון הנכון בין להיות אישה אוריינית ובין היותה אמא, סבתא ורעיה נאמנת לבעלה בכל מה שהוא עושה".
הנחת// עשרה ילדים. יהודה (41), יוסף (39), אילת (38), אפרת (36), אהובה (34), יראת (31), הודיה (29), דבורה (27), אלקנה ז"ל ורננה (20).
רעם ביום בהיר// לפני כשנתיים נפטר באופן פתאומי הבן אלקנה ז"ל בגיל 22, בעקבות דום לב. "על המצבה שלו, וגם בספר שהאחים והאחיות הוציאו לזכרו, נכתב 'איש חמודות'. הוא היה מושלם בצורה נדירה, בכל הליכותיו, בכל משאו ומתנו עם בני אדם, בעבודת ה' שלו ובלימוד שלו. זה כואב מאוד. קיבלתי טיפ מאב שכול ותיק: שכול זאת נכות לכל החיים, כמה אחוזי נכות? אתה תקבע. זו עבודה אישית גדולה מאוד של המשפחה ושלנו כהורים להחליט ולקבוע מהם אחוזי הנכות, להשתדל לצמצם אותם למינימום, לחיות את החיים ולראות בטוב ה' ובחסדים שהוא עושה איתנו".
אם זה לא היה המסלול// "כנראה הייתי עוסק במקצוע בעל אינטראקציה עם אנשים - חינוך, פסיכולוגיה, סוציולוגיה וכדומה, או שהייתי עוסק במלאכת כפיים".
במגרש הביתי
בוקר טוב// סדר היום כולל השכמה, תפילת שחרית בישיבה, דף יומי, שיעור בכוזרי, לימוד בישיבה, שיעור גמרא בעיון ומנוחת צהריים. "אחר הצהריים אני עוסק בנושאים הקשורים בניהול הישיבה ובשאלות חינוכיות שעומדות הפרק. ארוחת הערב היא בדרך כלל המפגש היומי שלי עם אשתי, ולאחר מכן אני מעביר שיעורים לציבורים שונים. בשעות הלילה יש גם קביעות בנגינה". הולך לישון בסביבות השעה שתיים וחצי.
פלייליסט// בעיקר מוזיקה חסידית. "לאחרונה תפסו אותי השירים 'ממקומך' של מודז'יץ ו'נשמת' של יהודה גרין".
השבת שלי// "שבת ישיבה היא יותר בחברת הבחורים, כולל טיש בליל שבת וסעודות משותפות. שבת חופשית היא שבת משפחתית. לפחות שלוש או ארבע משפחות מגיעות אלינו. בשבילנו זאת זכות גדולה להיות עם הילדים שלנו".
דמויות מופת// "אבא שלי, חמי הרב ישעיהו הדרי, מורי ורבי הרב יהושע נויבירט, מורי ורבי הרב משה גנץ ודוד שלי נתן הנדלר – יהודי חסידי שכל חייו ישב ולמד בישיבת מיר. אדם מאוד עוצמתי בעבודה האישית שלו".
מפחיד אותי// "אין לי שום בעיה להזדקן, אבל אני לא רוצה להיות זקן. לא פוחד מהגיל אלא מהמנטליות".
משאלה// "החודשים שחלפו עלינו מאז שמחת תורה מביאים אותי בצורה בהירה למסקנה שזה הולך למקום אחד: גאולה. לא כמשאלה מן השפה ולחוץ, אלא שהאירועים שעוברים עלינו נותנים לי את ההרגשה שזה לגמרי עשוי להבשיל לגאולה שלמה".
כשאהיה גדול// "אדם טוב".
לתגובות: yosefpr@gmail.com
****