בהרבה בתים פרטיים בעזה יש תמונה גדולה של הר הבית והמסגד. גם בכל מוסדות הלימוד ובספרי הלימוד יש ציור או תמונה של המסגד וההר.
החיילים כולם אומרים בינם לבין עצמם, 'וואלה, הם ממש דוסים הערבים האלה, כולם רוצים את הר הבית'.
שאלתי, על מה הערבים נלחמים, מה הסמל שלהם? מסתבר שהם נלחמים על ירושלים, נכון שהיא לא המקום הקדוש ביותר שלהם ונכון שהם רוצים שליטה וג'יהאד על כל העולם, אבל ירושלים הפכה אצלם לסמל.
את שאיפתם לירושלים הם העתיקו מאיתנו, הרבה לאחר חורבן בתי המקדש וההבנה שזה המקור שלנו. הם הטמיעו זאת גם בסיפור העלייה של מוחמד. הערבים גם מתגוררים בירושלים באחוזים גבוהים מאוד ושואפים לקבלה כבירתם.
דורות על גבי דורות, חלמו יהודים על ירושלים, עדות מזרח ועדות אשכנז, גם כאלו שעלו לאחרונה, כולם חלמו להגיע לארץ ישראל ובעיקר לירושלים.
'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני'. את ירושלים מזכירים כל הזמן, מזכירים אותה ברצף חיינו, בתפילה בברכת המזון וגם בטקס החופה, הבית הפרטי שאנחנו בונים הוא אבן בבית המקדש הלאומי שלנו.
ירושלים בה היתה העקדה, בה התבררה מסירות הנפש שלנו והברית הפנימית ביננו לבין הקב"ה, שם קנה דוד את החלקה. מקום בתי המקדש - הבית הלאומי המרכזי שלנו. מקור המוסר, הצדק והרחמים. חלום כל הדורות לחזור ולהקים את הבית. בתפילתנו ובכלל אנחנו מכוונים לירושלים. היא מצפן חיינו.
היום, אור לכ"ח אייר יום שחרור ירושלים, שלב נוסף בתקומתה, חשוב שנזכור, נחדש, נערוג ונטמיע את הקשר שלנו לעיר הבירה. אפשר גם לתלות תמונה. בסוף ובהתחלה הכל מתחיל מחינוך ומסמלים שאנו מרימים בגאווה.