אז למה הכל תקוע? העם היושב בציון שרוי במלחמה חדשים ארוכים, כולנו חשים שהעסק חורק. הצפון, הדרום ,הבקעה, קו התפר, הערים המעורבות ועוד , כולם חסרים תחושת בטחון וההכרעה היא ממנו והלאה.

הבעיה היא לא בבניין הכוח אלא בהפעלתו, או ליתר דיוק ברוח הדרג המפעיל. במלחמות העבר היינו עם פחות תחמושת ופחות כוח אדם, ובכלל תמיד היינו מעטים מול רבים. אין ולא היו לנו הסד"כ של אומות העולם וכמות המשאבים שלהן.

ניצחנו תמיד לא בזכות בנין הכוח, למרות עמדת הנחיתות המספרית והחימושית. מקור הניצחון שלנו היה ויישאר הרוח.

הרוח עתה מבולבלת. אנו בדשדוש מחשבתי, עמוק בתוך הביצה התרבותית שמוזרמת אלינו מהמערב ששקע אורו. דברי המשורר בתהילים 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני', אינם הצהרה סימבולית מרגשת בלבד. זו אמת נצחית שלא תשתנה לעולם. אין ימין ואין כוח בלי הזיקה החיה לציון. יתר על כן, בלי ציון, גם אין הגיון.

מלחמות, כמו גם ניצחונות, מתחילות ונגמרות במחשבות. מלחמות העולם שהביאו חורבן היו פרי באושים של תפיסות עולם וערכים משובשים. כאז כן עתה, הניצחון יבוא מתיקון המחשבות, שיפיחו רוח גבורה והכרעה בשדה הקרב.

אנו עדים למשבר ערכים גדול בדרג הפיקודי שלנו. שיבוש הערכים שהביא למאורעות הקשים בשמחת תורה, לסיכון חיילנו וביטחון המדינה בשל קוד אתי משובש ופסיקות בג"ץ הזויות.

בעבר הרוח שפיעמה והייתה בקונצנזוס הייתה הרוח הציונית. עכשיו נשאלת השאלה איזו רוח חזקה יותר בליבם של הדרג הבכיר הציונית או הפרוגרסיבית?

הרמב"ם כותב במורה הנבוכים ששדים הם מחשבות משובשות, תפיסות עולם חלקיות ושקריות, שמתקיפות את האדם ולא מאפשרות לו לפעול ולחיות נכון. לעיתים השיבוש כה גדול עד שהמחשבות הישרות נראות לבעל התפיסה המשובשת, כמחשבות מסוכנות ומחריבות.

סביב הנהגתנו מחול שדים של תפיסות עולם ששמות את האדם במרכז ומוחקות את אלוקים ואת ציון, את חזון הנביאים ואת הגאולה, החליפו הזיות של טשטוש זהויות וזכויות שנוטלות את הזכות הבסיסית של ריבונות עם על ארצו.

השדים האלו רואים בתפיסות העולם האמוניות כמאיימות על ערכי החופש והנאורות שלהם, נוצרת תחושת סלידה ונרדפות מהאמת שמבקשת לתת חבל הצלה וחיים.

גם הימין שמדבר ביטחון וכוח בלי שם שמים מחטיא את המטרה ומאחר את הטובה מלבוא לעולם.

הצירים הללו הם צירים אלוקיים שדוחפים אותנו ליישר את המחשבות ולהיפתח לאומר של הנשמה, של הגאולה, של נצח ישראל וירושלים.

תומר שוהם הי"ד, היה מפק"צ בסיירת נח"ל, ונהרג בשמחת תורה בקרב הרואי סביב כרם שלום. הוא וחייליו הגנו בחירוף נפש והצילו רבים עד שפגע בראשו כדור של צלף מחבל.

תומר היה קצין מצטיין, בחור עוצמתי שגדל בשריגים. הוא לא היה "דתי", אהב מאד טבע, ספורט ועשייה, התנדב ופעל במסגרות רחבות ואף יצא לקורס ערבית מדוברת באבו גוש כדי לקדם שלום ודו קיום.

לאחר מותו נמצאו מחברות רבות שכתב לעצמו - "סידורי חשיבה" - תכנון השבוע שיבוא, יחס לקשיים, מטרות ויעדים. ואף משהו שקרא לו "שוברי שוויון"- איך להצטיין בסיטואציה מסוימת.

בין כל אלה נמצא שיר שכתב על ירושלים, המבטא כמיהה , עומק ומקוריות. אביו הלחין את השיר. הכותרת שניתנה לו "ירושלים של תומר". כנראה ששובר השוויון שאנו מחפשים במלחמה הזו, נמצא בירושלים.