חגיגת יום ירושלים בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל אינה דומה כבכל השנים. לא בשל הדאגות האינסופיות שלנו על המצב המורכב והקשה, אלא דווקא מההשראה המיוחדת, שיכולה מלחמת ששת הימים להעניק לתקופתנו.
מלחמת ששת הימים הביאה לשחרור ירושלים וזו באמת סיבה לחגיגה ענקית. ירושלים מתרחבת, גדלה, שמחה, שוקקת חיים – "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" אולם זה חלק מהסיפור הגדול. מלחמת ששת הימים היא אירוע שדומה בעוצמתו למלחמת יהושע ביריחו. באותה שנה אמר חוסיין מלך ירדן: "הרגו את היהודים בכל אשר תשיגם ידכם ,הרגו אותם בזרועותיכם ובידכם בציפורנכם ובשינכם".
בדיוק כמו היום - החיילים הצטוו להרוג ולאבד את כל היהודים מטף ועד זקן. גם נאצר בשחצנותו הרבה אמר אני מחכה לך רבין. ימי ההמתנה היו מרטיטים ומפחידים . המתח שבין ישראל לסוריה ומצרים עלה. מצרים הכניסה כוחות לסיני , בצפון הופלו ששה מטוסים סורים. בעורף חפרו שוחות והכינו קברים. בהתחלה חשבו המדינאים שמדובר רק בהרתעה אבל אט אט הגיע הרגע של ההתפכחות וההבנה, שאנחנו לפני מלחמה כואבת. הצבא לחץ על ראש הממשלה דאז לוי אשכול ומיד נוסדה ממשלת אחדות, וידועים דבריו של אשכול באותה העת:
" אנחנו לא יכולים שלא לקחת ברצינות (את) הצהרותיו של נאצר ומנהיגי ערב אחרים, כי מגמתם היא להחזיר את גלגלי ההיסטוריה מלפני 1948. היינו, בשפה פשוטה - להשמיד את מדינת ישראל... אמרנו להם (למנהיגי ארה"ב, צרפת, בריטניה וברית המועצות) שהיו ימים והיה היטלר, והיטלר היה מודיע ומכריז שהולך להשמיד את היהודים, והעולם שתק כי חשב שזה לא נאמר ברצינות"
ואכן בחמישה ביוני נפתחה המלחמה בהפתעה גמורה ותוך שעתיים הושמדו רוב מטוסי האויב המצרי . במקביל צה"ל פרץ לסיני , למחרת הצנחנים פשטו על ירושלים וכוחות נוספים ביהודה ושומרון. כעבור יומיים שוחררה העיר העתיקה, והצנחנים הכריזו "הר הבית בידינו". באותו יום פעל גם חיל הים והגיע לשארם א-שיח והשתלט על מיצרי טיראן ללא התנגדות. לבסוף צה"ל כבש את חצי האי סיני , והסורים בקשו הפסקת אש בטרם הגיעו הכוחות לקונטרה. אבל הספקנו לכבוש את רמת הגולן . תוך שישה ימים גדלה מדינת ישראל פי שלושה. תוך ששה ימים "נפלו חומות האיום הקיומי של עם ישראל". ובשפה הדתית זו מלחמה, שהיה בה קידוש השם גדול. מעטים מול רבים, הרבה הפתעות, ותחושה של קול ה' בכח קול ה' בהדר. כל כך מהר, כל כך חזק, כל כך מפתיע. מי האמין שנכבוש את סיני ורמת הגולן ונשחרר את ירושלים.
עברו 57 שנים
וכעת, אנו מרגישים שהקרקע לא יציבה. אנחנו מאוימים מבפנים ומבחוץ. התחושה כיום אינה דומה לתחושת ימי ההמתנה (אני מניח שהמבוגרים יסכימו על כך) אבל היום ניתן להנכיח את יום ירושלים בקרב ציבור רחב יותר. ציבור שלא בהכרח מתרגש מספיק מהר הבית אבל יכול להתרגש מהנס הגדול והקיומי.
הוא יכול להבין היום יותר מתמיד למה צריך לזכור ולהודות להקב"ה על ההצלה שבזכותה הקים אותו הדור משפחות בנים נכדים ונינים. כיום אנו מרבים בתפילות של תחינה אבל אסור לשכוח ולהודות על מה שיש. חשוב עד מאד ללמוד את ההיסטוריה של אותה תקופה, ולהעביר אותה לדורות הבאים, על מנת שממנה נוכל לשאוב כח ותקווה אמונה ונחישות. כך גם נוכל לרתום את כל החברה הישראלית ליום ירושלים זה לא רק היום שבו שוחררה ירושלים זה יום שבו נמנעה שואה יהודית בארץ ישראל. לאחר המכה הגדולה של שמחת תורה תשפ"ד שחשנו שואה לכמה שעות ניתן ללמוד עד כמה צריך להעריך את הנס של יום ירושלים.
אולם קיימת נקודה נוספת ומאד מהותית שניתן ללמוד מאותה תקופה. היו שלוש נקודות משמעותיות שהובילו לניצחון במלחמת ששת הימים :
- ערב המלחמה קמה ממשלת אחדות אמיתית בעם.
- היתה תחושת גאווה שחצנות ולעג אבל מצד האויב. הזלזול והלעג של נאצר כלפנו היה גדול – שכרון חושים.
- מדינת ישראל הבינה ערב המלחמה שהאוייב לא מקרב את צבאו רק כדי להרתיע אלא כדי לחסל אותנו.לא היה קונספציה של "הכלה" אלא של נחישות.
זה קרה אז, והנה חלפו 57 שנים ואנחנו במלחמה אחרת ארוכה מתישה וכל הגורמים שמניתי שתרמו לניצחון באותה תקופה חסרים כעת ולצערי גרמו למתקפה הנוראית של חמאס:
- קיטוב נוראי ופילוג נוראי שקדם למלחמה ולצערנו נמשך עד היום.
- גאווה וזלזול שלנו כלפי האויב.
- קונספציה שלא יקרה כלום.
חייבים ללמוד את הלקח ולקבל השראה מאותה תקופה. המכה הקשה שהונחתה עלינו הורידה את מפלס הגאווה שלנו ביחס לאויב. הקונספציה התנפצה. כעת יש לעמול על האחדות. לא רק במילים אלא במעשים. אחדות מותנית בענווה שצריכה להיות לכולנו ביחס למציאות . יש הרבה סבל שגורם לתובנות שונות ויש להקשיב לכולן. להבין את הצד של משפחות החטופים, ושל משפחות הנופלים, של אלו שנעקרו מבתיהם, וכאלו שמאוימים יותר.
מי שתומך בהמשך הלחימה כי הוא בטוח שהכרעה קרובה לבוא וגם כך נצליח לשחרר את החטופים נדרש גם להקשיב לקול השני שמציב סימן שאלה על ההנחה הזו . מי שבטוח שכל הסכם ראוי לשחרור החטופים גם הוא צריך להציב סימן שאלה. יש להבין שהאמת לא נמצאת בכיס של אף אחד. וכעת צריך לבחור פתרון מוסכם על הרוב שיש ביכולתו להוריד את מפלס הקיטוב. אינני בא עם משנה סדורה אלא רק בקריאה לצורך להציב סימני שאלה על הנחות יסוד, שחשבנו שהן בטוחות ונכונות. ענווה ביחס לבר הפלוגתא תוביל להחלטה שתקבל את ברכתה מן השמים. כך גם תוכל לקום ממשלה רחבה תוך וויתורים לצד השני. רק כך נצליח להתרומם ולהגיע לפסגות גבוהות יותר. יום ירושלים הוא יום של נוכחות שכינה , יום שזרח עלינו אור ה' ירושלים יכולה לעשות את ישראל חברים.
אסיים בתודה גדולה להקב"ה על המתנות שהעניק לנו מאז הכרזת המדינה. ותודה רבה לכל כוחות הביטחון מצה"ל שב"כ מוסד ומשטרה ועד לוחמי האש וכוחות ההצלה שפועלים כל הזמן למענינו .