נקראים לסמל

לאחר שנים של מאבקים ממושכים, חגגו השבוע היישובים עשהאל ואביגיל באירוע מרגש של הודיה והוקרה למתיישבים, להתיישבות ולשותפים הרבים בהנהגה ובממשלה, בעקבות הסדרתם. בחגיגה, שהתקיימה באווירה מיוחדת של התרגשות ושמחה, השתתפו שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק וסרלאוף, שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שרת ההתיישבות אורית סטרוק, ראש המועצה אלירם אזולאי ומנכ"ל אמנה זאב (זמביש) חבר. שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק וסרלאוף, השותף לתוכנית הסדרת היישובים, נשא דברים בטקס, הדגיש את נחישות המתיישבים וההתמדה מול הקשיים, וקרא להמשיך ולבנות, להילחם ולהתיישב בכל רחבי הארץ: "אך סימבולי שאנחנו חוגגים כאן את ההכרה הרשמית ביישובים בערב פרשת במדבר. במשך שנים הלכנו במדבר של חוסר ודאות האם יכירו חוקית ביישובים, והמאמינים יותר אמרו שזו רק שאלה של מתי. הייאוש מעבר לפינה כל הזמן, הוא נמצא שם ומרחף מעל כולנו. קל מאוד ליפול אליו. אך למדנו שלא לקלים המרוץ.

"יש לנו הזדמנות", הוסיף השר וסרלאוף, "להפוך את התקופה הזאת מהיסטרית להיסטורית. יש כאלו שירצו לומר שההיסטוריה של עמנו תלויה בווטו שיטילו האמריקאים באו"ם או בהיבחרו של נשיא כזה או אחר. היום אנחנו משנים את המשוואה, היום אנו משילים מעלינו את תפיסות העולם שסיפרו סיפור המלא ברגשות אשמה לאומיים. תפיסות עולם שהבינו והכילו את האויב, משל היה בר פלוגתא על חלקת קרקע השייכת לשני עמים ועלינו להתפשר. ייקח עוד הרבה זמן לתקן, אבל אני אומר: יש תקווה, אתם התקווה".

מי שהתרגש ביותר מטבע הדברים היו תושבי היישובים שהוסדרו, שלא הסתירו את שמחתם לאורך כל האירוע. "התחושות מאוד מרוממות, מרגישים ששנים נאחזנו בקרקע במסירות נפש, ועכשיו סוף סוף המדינה מכירה במסירות שלנו והופכת אותנו ליישוב רשמי", אומר בנימין אריאל, חבר מזכירות היישוב עשהאל, בשיחה עם 'בשבע'. הוא מבקש לפרגן לאנשי ציבור. "הגיעו אנשי ציבור, אנשים שהיו שותפים לאורך כל הדרך, מאמנה, חברי כנסת וחברי ממשלה, אנשים שלאורך כל הדרך לא ויתרו על היישוב ונעמדו על הרגליים האחוריות עד שהגענו לרגע שחיכינו לו – ההסדרה. היה ברוך השם טקס מרגש מלא באמירת תודה וגם עם המבט קדימה: עשהאל ואביגיל הם לא משהו נקודתי, אנחנו רק התחלה. רוצים שזה ייהפך לחזון של התיישבות בכל המדינה".

מהן ההשלכות המיידיות של סמל היישוב?

"כחבר מזכירות אומר – יש לנו סמל יישוב, מיקוד לדואר, וחברת החשמל החליטה לחבר אותנו באופן מסודר. זה מאוד מאוד משמח לראות שהמדינה מכירה במסירות שלנו. מבחינה פרקטית הרבה דברים נוספים יהיו מעכשיו, כמו תהליך של שרטוט ואישור תב"ע, וכמובן נוכל להתחיל לקחת משכנתאות אחרי שהיישוב מוכר. ברגעים אלו הופכים להיות יישוב מן המניין עם תקציבים ותשתיות, מים, חשמל ודרכים – הכול לפי תוכניות, כולל תוכנית של מע"צ. זכינו בהרבה סייעתא דשמיא, לא משהו שהגיע לנו אלא להרבה שותפים לדרך שהרשימה ארוכה מכדי למנות אותם".

היישוב עשהאל בדרום הר חברון מונה כיום כ־90 משפחות, וכעת הוא עם הפנים קדימה בכל הכוח. "90 משפחות של אנשים אידיאליסטים, עם קהילה מאוד מגובשת ואיכותית של אנשי תורה, הרבה אנשי חינוך ובאופן מאוד ספציפי הרבה אנשי רפואה - רופאים, אחיות, פרמדיקים וחובשים. הקרבה לבית החולים סורוקה מביאה לכאן הרבה אנשי רפואה. גם אשתי לומדת אחיות ועתידה להצטרף לרשימה הארוכה", אומר אריאל בחיוך. לדבריו, "מדובר על יישוב שבו אנשים מביאים תרומה כללית בחוץ, ובאים לפה ליישב את הגבעות היפות. הרב מאיר בראלי, רב היישוב, מדגיש לנו כי גולת הכותרת של יישוב ארץ ישראל היא היותה מתוך נאמנות לדבר ה', עין טובה - הקהילתיות והאהבה אחד לשני, הארת פנים אחד לשני ברחוב, ודיבוק חברים - בלילות חורף מאתגרים בלי חשמל ועם הפסקות מים ממושכות הייתה מאוד מורגשת החברות בין האחד לשני כדי שלשכן יהיה מספיק. האתגרים הללו יצרו קהילה מאוד מגובשת וייחודית. אנחנו נמצאים בנקודה אסטרטגית, רצף יישובים שחותכים את הרצף הערבי בין כל אזור חברון לבין הפזורה הבדואית. מדינת ישראל הבינה את החשיבות האסטרטגית של עשיית חיץ. נבחרנו אומנם להיות עכשיו, אבל אני בטוח שזו רק ההתחלה. לא רוצים שזה יישאר בעשהאל, אלא שיהיו הרבה עשהאלים".

יורים וחוגגים

אך עשהאל כאמור לא לבד. מלבד היישוב אביגיל, שגם חגג, מדובר באירוע רחב שהחל לפני יותר משנה, בפברואר 2023, עת החליט הקבינט על הסדרת תשעה יישובים חדשים. כעת החלום הולך ומתרקם למציאות. בהחלטת הממשלה עשרות יישובים מההתיישבות הצעירה עלו על מסלול הסדרה מהיר, לצד תשעה יישובים שלא דורשים סמל יישוב חדש בשל היותם צמודי גדר ליישוב ותיק קיים. אחרי התעכבות בשל הבחירות המוניציפליות ועיכוב טבעי בשל המלחמה, התהליך הסתיים באיחור רק השבוע, אך גם בשמחה גדולה. הסדרת שאר היישובים, מלבד אביגיל ועשהאל, נמשכת כל העת, ועשרות יישובים מצויים בתהליך של קווים כחולים ותב"עות, הכנסת מבני ציבור ומרכיבי ביטחון.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית סטרוק פעלה רבות מאחורי הקלעים של ההסדרה, ואף השתתפה בטקס ההסדרה השבוע. בריאיון ל'בשבע' היא מתייחסת לביקורת הציבורית השבוע על חגיגות באמצע המלחמה. "ביום ירושלים חגגתי בישיבת ההסדר במעלות, ואחר כך באתי לבקר את בנות השירות והעברתי להן שיחה. שאלתי אותן: למה בעצם אנחנו חוגגים את יום ירושלים כשמדינת ישראל תחת אש? הבנות ענו מאוד יפה, שבאמת אנחנו צריכים להכיר את המציאות הכללית, שזוכים לגאולת ישראל ובתוכה ירושלים. כמו שמישהו שנולד לו ילד ושמח, ככה כשנולד יישוב זה לא ממעיט מהצער, הכאב והזעקה שלנו על המצב הקשה. צריכים לדעת לשמוח במה שיש, זה ששמחים במקום אחד שנולד ילד זה לא אומר שלא מתאבלים במקום אחר. צריכים לחיות את החיים הציבוריים כמו שחיים את החיים הפרטיים: עם השמחה והצער שבהם, עם הטוב והרע שבהם. בשבועיים האחרונים הייתי חמישה ימים בצפון. גם בימים שאני לא נמצאת בצפון, אני מביאה כל מה שאפשר להביא במסגרת המשרד שלי, כולל סיוע לדרום. אבל כאשר מתיישבים כאלה, שבמשך עשרות בשנים נאחזו יום יום בתנאים מאוד קשים, הקימו יישובים יש מאין במסירות נפש עצומה ולאחר עשרים שנה זוכים להכרה רשמית מהמדינה עם כל מה שכרוך בכך, זו לא סיבה למסיבה? איזו שאלה בכלל".

לידי ניסיון

סטרוק מזכירה כי לפני שלוש וחצי שנים עמדו תושבי היישובים עשהאל ואביגיל בפני פיתוי לא קטן. הימים היו ימי הממשלה הפריטטית של נתניהו וגנץ, ובאותו זמן התחילה כהונת ביידן. היה נראה כי המשימה לא תצלח, אלא שאז הגיעה הצעה מפתה במיוחד: הסדרת שלושת היישובים עשהאל, אביגיל ואבנת, תמורת הסדרת שלושה יישובים בדואים גדולים ותוך ויתור על הסדרת שאר היישובים בהתיישבות הצעירה. "עשו מאהל בדואי ושבתו רעב, והיה נראה שקשה להשיג את הדרישות, לכן ההצעה הייתה הצעה שקשה לא להתפתות אליה", אומרת סטרוק. "המאהל יצר לחץ גדול מאוד. יחד עם זאת היה לעג לרש, כי היקף הקרקעות של הבדואים היה פי 50 מכל ההתיישבות הצעירה, וכאן מדובר רק בשלושה יישובים קטנים, ועדיין כשאתה חי ביישוב עם תנאים לא פשוטים וקשים ברמה היומיומית, הפיתוי הוא גדול. היה דיון על כך בפורום ההתיישבות הצעירה, דיון נוקב, ארוך ומתלבט, וברקע לחצים מטורפים. אנשים אמרו להם: אתם לא מבינים את המצב בארצות הברית, אתם לא יודעים להסתפק במועט, נכון שמעליב ולא הוגן אבל עזבו, קחו דבר אחד קטן ואחר כך זה יתרחב. לאחר דיונים אל תוך הלילה, התושבים יחד עם פורום ההתיישבות הצעירה החליטו לבסוף לא להסכים, כולנו חבילה אחת, זה הקו שהלכו בו, ודחו את ההצעה. בעיניי זהו מעשה הרואי של אור וצדק, מסירות, חברות, רעות אמיתית ודבקות במטרה, לכן כל כך סמלי ויפה שהם זכו עכשיו לחגיגה עם כולם, יחד עם עוד עשרות יישובים בדרך, יישובים שהם סירבו לזנוח".

המבחן השני לתושבי עשהאל ואביגיל היה בתקופת ממשלת בנט־לפיד כאשר עלה חוק החשמל, והצד היותר ימני כמו ימינה וגדעון סער הרגישו לא בנוח עם חוק החשמל כאשר את היישובים הצעירים ביהודה ושומרון משאירים בלי חשמל. "הסכימו עם שר הביטחון דאז בני גנץ שיעשו צו מקביל לחוק החשמל, שיספק חשמל להתיישבות הצעירה. מה עשה בני גנץ? צו שוויוני, במקביל להתיישבות הצעירה מחברים את המאחזים של אבו מאזן". סטרוק מבהירה את חומרת ההשוואה. "הרבה יותר חמור מהפעם הקודמת שהציעו את הסדרת המאחזים הבדואים שכאשר אתה כונס אותם ליישוב אתה מפנה את הפזורה. לעומת זאת במתן חשמל למאחזים של אבו מאזן אתה לא כונס אותם אלא נותן חשמל לשטחים שהשתלטו עליהם, ההפך הגמור משוויון. בזמנו הם נתנו דוגמה מאוד חזקה, זה כמו לבוא להגיד: אנחנו מחלקים נשק לכל חיילי צה"ל וגם לכל הרשות הפלשתינית. מבחינת האמת ההתיישבות הצעירה אלו אנשים שעזבו מקומות נוחים כדי לגאול את הקרקע. לתת למאחזי אבו מאזן חשמל זה ההפך הגמור מהמטרה שלשמה יצאת לדרך בהתיישבות הצעירה. מצד שני כל הזמן אמרו: קחו ציפור ביד, לכו תדעו מתי תהיה עוד הזדמנות, דיון מאוד נוקב שדורש כאמור הרבה מסירות נפש, גבורה עילאית, לטעמי כל מי שנאחזים במקומות ומיישבים את היישובים האלה הם גיבורי ארץ ישראל במלוא מובן המילה, חלוצים של דורנו. הם היו יכולים לחיות חיים נוחים במקומות אחרים ובחרו ליישב את הארץ, עמדו בפני פיתוי גדול, וזה מופת להצדעה, אותי אישית מדיניות הגבורה שלהם חיזקה מאוד".

בנימין אריאל, חבר מזכירות עשהאל, מצטרף לדברים של סטרוק. "תושבי עשהאל יחד עם פורום ההתיישבות צעירה החליטו שלא מחפשים הסדרה רק שלנו ואת נפשנו הצלנו, אלא מהלך גדול יותר, ואכן הכול התעכב. היום הפכנו ליישוב כחלק ממדיניות גדולה ולא רק מדיניות פרטית ליישובים שלנו".

***