"המציאות היא שהפער בין סדר היום של התקשורת הישראלית לבין הציבור הישראלי, נגרמת בין השאר כתוצאה מרגולציית יתר שמונעת תחרות. מה שיגרום לממסד התקשורתי, ולערוצים 12 ו־13 בתוכם, להתיישר עם סדר היום של הציבור הישראלי, זה לא שהרשות השנייה תחזיק אותם קצר. אוי ואבוי אם זה יקרה, אלא שהיא תתפרק מחלק מהסמכויות שיש לה. ברגע שהערוצים הללו יפסיקו להתחבא ולהתגונן באמצעות המשחק הדו־כיווני שיש להם עם הרשות השנייה, הם יהיו חייבים להתחיל לספור את הציבור הישראלי", כך קובע עורך הדין ואיש התקשורת זיו מאור, המועמד להתמנות למועצת הרשות השנייה.
בהיותו חוקר מדיניות תקשורת זה עשור וחצי, העמדה המקצועית של עורך הדין מאור היא שהרגולציות הרבות שיש לחוק הרשות השנייה, לא זו בלבד שלא משרתות את הציבור הישראלי, אלא התפקיד העיקרי וההשפעה העיקרית שלהן על התקשורת הישראלית הם בצמצום ההשפעה המבורכת, החיונית והטובה של השוק והתחרות על התקשורת הישראלית.
לאחרונה אישרה הוועדה לבדיקת מינויים את שלושת המועמדים של שר התקשורת שלמה קרעי, למועצת הרשות השנייה שמפקחת על שידורי הטלוויזיה והרדיו. לצידו של עורך הדין מאור אישרה הוועדה את מינויים של עורך הדין תמיר דורטל, בעל פודקאסט 'על המשמעות' באתר 'מידה', ואת פרופ' משה כספי, לשעבר דקן הסטודנטים ופרופ' להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן גוריון בנגב.
"השליחות שלנו היא להבטיח שכל קול בציבור הישראלי יישמע וישפיע", הסביר השר קרעי את הבחירה בשלושה. "עם התקדמות חוק השידורים החדש, שיגיע לכנסת בקרוב, אנו מקווים לפתוח את שוק התקשורת ולהביא לגיוון אמיתי של דעות ורעיונות. החברים החדשים במועצת הרשות השנייה ישלימו בינתיים את הייצוג החסר לקבלת קשת רחבה של עמדות ורקעים, ויהיו שותפים לשינוי המיוחל". קרעי הוסיף כי "בשלהי העשור השמיני למדינת ישראל, הגיעה העת לתת מקום בתקשורת הישראלית גם לאלו שקולם כמעט שלא נשמע עד היום. אני בטוח שפרופ' כספי ועורכי הדין מאור ודורטל יעשו עבודה מצוינת ונאמנה למען הציבור הישראלי כולו. הצלחתם - הצלחתנו, בעזרת השם".
מאז כניסתו לתפקיד פועל שר התקשורת קרעי לשינוי תמהיל חברי המועצות שהכתיבו עד היום את מפת התקשורת והתרבות. בנוסף להכנסת שלושה חברים חדשים למועצת הרשות השנייה, הכניס לאחרונה את השופט לשעבר משה דרורי לראש ועדת האיתור של מועצת התאגיד. זאת במקביל לקידום הרפורמה של תזכיר חוק השידורים, שכוללת בין היתר את סגירת הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין והקמתן מחדש.
חשוב לציין כי המינוי של מאור אינו סופי, היות שהוא אושר בכפוף לחתימתו על הסדר ניגוד עניינים. נכון לעכשיו מסרב מאור לחתום על הסדר ניגוד העניינים שהוצע לו, ובחלוף חודש ועדת המינויים טרם התייחסה להשגות ששלח בנושא. לשיטתו, ההסדר הזה מרוקן מתוכן את הסמכויות שלו אם יתמנה, והוא מחמיר עשרות מונים ממה שהדין מחייב. "ברור שאני לא יכול לפקח על הפעילות של גלי ישראל בלי תקופת צינון. ברור גם שמרגע המינוי אני מנתק קשר עם כל תחנות הרדיו. אבל אין הצדקה למנוע ממני מלפקח על כל התחנות האחרות, כולל כאלה שאני מעניק להן ייעוץ משפטי בעניינים שלא קשורים לרשות השנייה", הוא מבהיר. "כמו כן, אין הצדקה לחייב אותי להתפטר ממועצת הכבלים והלוויין בגלל המינוי לרשות השנייה".
סגל או אברמוביץ'?
מאור מזכיר כי בחוק הרשות השנייה יש שלוש הוראות, שנקבעו על ידי הכנסת: ערוצים 12 ו־13 חייבים לשדר חדשות, גם אם הם לא רוצים. הם חייבים להקצות סכום שעומד על כ־70 מיליון שקל בשנה לשידורי החדשות בלבד. נוסף על כך, החדשות הללו לא ישודרו באמצעות קשת ורשת, הבעלים של הזיכיון, אלא באמצעות תאגידים נפרדים של חברות החדשות. יושב ראש הדירקטוריון של התאגידים הללו מתמנה על ידי הרשות השנייה. המשמעות של שלוש ההוראות האלה היא שחברות החדשות של ערוצים 12 ו־13 הן דה־פקטו שידור ציבורי. "אין שום הבדל בינם לבין התאגיד, כי האנשים שעובדים בחברות החדשות יודעים שלא משנה מה יקרה, חייבים להמשיך להעסיק אותם, ותנאי השכר המשופרים שלהם ימשיכו להתקיים.
"התוצאה היא שאנשים שעובדים בחברות האלה לא עובדים אצל הציבור ולא סופרים את הציבור, ואין להם שום רגישות למה שהציבור חושב על מה שהם עושים. אז את מי הם כן סופרים? את הקהילה המקצועית שלהם", הוא מחדד. "בגלל סיבות היסטוריות, הקהילה המקצועית שלהם מיושרת עם השמאל בישראל. ברגע שמבטלים את הסעיפים האלה מחוק הרשות השנייה, וזה מה שעומד כרגע על הפרק, אז הבעיה הזאת צפויה להיפתר בהדרגה. זאת משום שהבעלים שסוף סוף ישיגו שליטה בחברות החדשות, ישימו לב שאם עמית סגל מקבל יותר זמן מסך מאמנון אברמוביץ', אז יותר אנשים באים לצפות, ולכן גם יותר מפרסמים באים לפרסם - אז עמית סגל יקבל יותר זמן על המסך מאמנון אברמוביץ'. זאת הדינמיקה הכללית. ולכן הפתרון לא בהכרח עוסק בשאלה מה יכולה מועצת הרשות השנייה לעשות כדי לפתור את הבעיה. יש מעט מאוד שהיא יכולה לעשות במסגרת החוק הנוכחי".
לדבריו, חלק גדול מהבעיות הללו נפתרות במסגרת תזכיר חוק השידורים, שקרעי ניסח ונמצא כעת בתהליך. "גם התזכיר לא מושלם. התפקיד של חברי המועצה הנכנסים הוא לשחרר את התקשורת מכבלי הרגולציה, וכך להפוך אותה לכפופה יותר לציבור. זה להבטיח שהמעבר מרשות שנייה ומועצת כבלים ולוויין לרשות שידורים חדשה עם סמכויות מצומצמות, שהופכת את כלי התקשורת בישראל למסחריים יותר, ולכן רגישים יותר לציבור, יעבור חלק. זה יבטיח גם שהחוקים האלה לא ישובשו בהליכי החקיקה שלהם באמצעות כל מיני עמדות שמתחפשות לעמדות מקצועיות, ובפועל הן עמדות שנועדו לשמר את הכוח בידיים של הגילדה הקיימת באמצעות רגולציה דרקונית".
אתה אופטימי לגבי השינוי שיכול להתרחש פה?
"אני לא אופטימי, אני ריאליסטי ובוודאי לא פסימי. בזמנו ב־2014 נכנסו לתוך חוק התאגיד מחטפים חמורים ומסוכנים ביותר, שאפשרו לתאגיד להפוך להיות הגוף התלוש, המנותק והקיצוני שהוא כיום. עכשיו אנחנו לא ניתן לזה לקרות, כי גם אני וגם אנשים נוספים, בין שבסופו של דבר אני אצליח להשתלב במועצת הרשות השנייה ובין שלא, נמצא את דרכנו לשבת בדיוני הוועדה שתאשר את חוק השידורים החדש. שר התקשורת ער לסיכונים הללו, ונכנס לתהליך הזה בעיניים פקוחות, ועם סדר יום ברור והכרזה מאוד ברורה שהמטרה של התזכיר היא לצמצם את הרגולציה ולהגדיל את התחרות. בנסיבות האלה אני אופטימי, שאנחנו בוודאי נסיים את התהליך הזה במקום טוב יותר מכפי שסיימנו את חוק התאגיד לפני עשר שנים.
"מה שאנחנו צפויים לראות אולי לקראת התממשות המינוי שלי, ובהסתברות גבוהה יותר ככל שנתקדם לכיוון חקיקת חוק השידורים, זה שהשמאל יתחיל לשקר, שהמטרה של הרפורמה ברגולציה לתקשורת היא למעשה להגדיל את השליטה. בוודאי יצטטו המון את המשפט המאוד לא מוצלח של מירי רגב לפני עשר שנים: 'מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?'. צריך להגיד בצורה הכי ברורה: זה לא אג'נדה לא של שר התקשורת ולא שלי. אם היא הייתה אג'נדה של שר התקשורת, אני לא הייתי מגיש את מועמדותי לאף אחת מהמועצות. אני מאמין, ואני יודע שגם שר התקשורת מאמין, שהתקשורת תתיישר עם הציבור הישראלי ברגע שיינתן לה חופש. אני באמת מאמין שהרעיון של שליטה ממשלתית בתקשורת הוא רעיון טמא, משוקץ, לא מקובל. ולא משנה איך קוראים לשר שיעלה על דעתו להתערב בתוכן של גוף תקשורת משודר, מתוקף תפקידו כגורם שלטוני. באותו רגע אין לי מה לדבר איתו.
"שליטה ממשלתית בתקשורת זה דבר נורא ואיום, והוא לא מקובל, והוא גם לא יביא את הפתרון למה שאנחנו צריכים", מדגיש מאור. "הוא רק יעצים את ההטיה של התקשורת שמאלה. אני מציע לכל מי שחושב, מהרהר, מהסס, מניח, קונה את השקרים על כך שהרפורמות הללו נועדו להגדיל את השליטה של הממשלה בתקשורת הישראלית, שלא יקנה את הסיפורים שמספרים לו בערוץ 12. שיבדוק בפועל, שיפתח את הצעת החוק, את התזכיר של חוק השידורים. שיקרא מה האנשים שתומכים במהלך הזה אומרים. כשיגיע הזמן הרלוונטי, שיפתח את שידורי ערוץ הכנסת ויצפה במה שנאמר שם בוועדות. וכך הוא יגלה מי באמת מחפש שליטה ומי רוצה לשחרר. בסוף אנחנו יודעים שהציבור הישראלי איתנו. הוא לא צריך לראות תקשורת מגויסת ולא תקשורת מהונדסת כדי להבין מה נכון. מי שצריך שליטה בתקשורת, מי שצריך להפקיע את חופש הביטוי מהציבור הישראלי כדי להמשיך לקבל ביטוי חסר פרופורציות, זה השמאל. ובשביל זה יש לו כלים כמו התאגיד, כמו גלי צה"ל, וגם כמו הרגולציה המופרזת על השידור המסחרי, שבעזרת השם בקרוב תיעלם".
חוק שימור הרגולציה
עורך הדין תמיר דורטל נכנס לתפקיד חבר מועצת הרשות השנייה בידיעה שמדובר בתפקיד בעל תוחלת חיים קצרה מאוד, היות שאם הרפורמה של השר קרעי תעבור, התפקיד שלו הולך להתייתר בתקופה הקרובה. "אלא אם כן יקרה משהו חריג", הוא מבהיר. "כמו כל רגולציה, הם לא אוהבים להחליש או לבטל את הכוח של הרגולציה, והם אוהבים להעביר את הרגולציה שלהם גם על תחומים שהם עד עכשיו לא היו ברגולציה. בעיקרון, דיברו בזמנו על להטיל רגולציה על נטפליקס, שגם הם יצטרכו לעשות הפקות מקור ולהפיק סדרות ישראליות. בסוף הוחלט שלא, אבל הדבר הזה יכול לקרות כשפתאום יראו ברשות השנייה, או הרשות הכבלים והלוויין שאין להם עבודה, כי אף אחד כבר לא צריך את השירות הזה. הם הרי רוצים לפקח, והם רוצים להחליט מה יהיה בשלט, ואילו תכנים בדיוק, ומי יזכה להתחרות ומי לא יזכה להתחרות, ומי משקף יותר את רצון העם: האם זה הפטריוטים או פגוש את העיתונות".
עד שהחוק של קרעי יעבור, מתכנן דורטל במסגרת התפקיד שלו להעביר רפורמה שתזרז את הקץ. "אזרז את הרגולציה לכיוון יותר חופש ביטוי, יותר פלורליזם, יותר ערוצים שמשקפים את המגוון בחברה ישראלית, עוד לפני שהטכנולוגיה החדשה נכנסת במלוא הכוח. עוד לפני שקרעי יעביר או לא יעביר את הרפורמה שלו בכנסת. יכול להיות שיהיה לנו רוב, ויכול להיות שלא יהיה לנו רוב, אבל הנקודה העיקרית כאן היא שזה בסוף תלוי בציבור. מי שחושב שדברים עוברים או לא עוברים, בגלל שהצבענו בקלפי או בגלל שלא הצבענו בקלפי, טועה טעות מרה. הפוליטיקה היא מאבק שנמשך לאורך כל ארבע השנים. ברור שאם אלפי אנשים ידברו עם חברי המועצה, ויגידו להם: איך אתה תומך במיעוט ערוצים ובהשתקת קולות שלא נראים לך? אז האנשים האלה יהיו נוחים יותר להשתכנע. האליטות של הפנקס האדום יודעים יפה מאוד איך להפעיל לחץ על נבחרי הציבור ועל חברים בוועדות כאלה ואחרות, והם יודעים את העבודה. ואנחנו, משום מה, יושבים בבית, ומחכים שמישהו אחר יעשה את העבודה בשבילנו ויפעיל לחץ, ואנחנו משאירים את המגרש ריק אל מול גורמים שעוינים את האינטרסים שלנו. וזה נכון לכל מאבק ציבורי, ולא רק לרשות השנייה ולא רק לרפורמה המשפטית ולכל מאבק שהפסדנו בו".
האג'נדה של דורטל, ובמקרה הזה גם האג'נדה של קרעי, זה לא להדק פיקוח, אלא לתת לציבור לפקח באמצעות השלט ובאמצעות לחץ ציבורי. "למועצות כמו שאני חבר בהן, אני לא חושב שאי פעם הייתה לגיטימציה בהגבלת חופש הביטוי. מועצה כמו מועצת הרשות השנייה היא דבר טוב וראוי וחשוב, כל עוד בגלל טכנולוגיה ישנה כזאת או אחרת יש מקום רק לשלושה ערוצים. אם יש רק שלושה ערוצים, אז אנחנו נרצה שהם יהיו מאוזנים עם מגוון דעות. אבל כשיש אלפיים ערוצים, מי אמור לקבוע את הטעם הראוי של החברה הישראלית? אנשים עם השלט. גם בעתיד, אין מקום להשתקה של דעות – גם אם הן דעות מאוד קיצוניות, והן דעות שלא נוחות בבטן וגורמות אפילו לבחילה. עדיף שהן יישמעו, ואז תהיה הבנה ציבורית של מה הצד השני באמת חושב, מאשר שאיזשהו גוף כזה או אחר ישתיק אותן, ואז פתאום נפתח, כמו בשבעה באוקטובר, ונגיד: אה, אז זה מה שהצד השני חושב?".
לשיטתו, גם כיום אין שלושה ערוצים בשלט, אלא הרבה יותר. "לכל אחד יש סמארטפון בכיס, שיש בו יוטיוב עם מיליארדי תוכניות מלאות, סרטים באורך מלא, סרטי טבע ותוכן דוקומנטרי מפה ועד הודעה חדשה", מזכיר דורטל. "אנחנו כבר לא בעידן של פעם. בשנים האחרונות הצלחנו להראות את התמיכה הציבורית שיש לרעיונות ימין, משום שברשתות החברתיות אנחנו לא מושתקים. גם אם מדי פעם מורידים איזה סרטון כזה או אחר – בטלגרם ובטוויטר בעיקר, אין כמעט הגבלות. הדבר העיקרי שהוא עדיין חשוב ועדיין מאוד מאוד בעייתי ברמה של הרשות השנייה, זה העניין עם הרדיו: יש אפס תחנות רדיו ברמה הארצית שהן לא שייכות למדינה. זה כמו שהיה בטלוויזיה עכשיו רק תאגיד השידור כאן. לא שום תחנת שידור שהיא לא של המדינה. או שהיה יוטיוב, שהיה מלא רק בתכנים של כאן תאגיד השידור. זה ממש דומה למשטרים אפלים. והמדינה היחידה חוץ מאיתנו שיש בה רדיו צבאי שמשדר לאזרחים היא צפון קוריאה", הוא רומז.
בסופו של דבר, דורטל אופטימי, "בזכות הטכנולוגיה החדשה של שידור טלוויזיה באמצעות האינטרנט, מה שנקרא OTT. מה שעומד לקרות ומה שכבר קורה, זה שאנשים עוברים לשידורים הקלאסיים של הכבלים והלוויין, ועוברים לטלוויזיה בעצם שהיא כמו יוטיוב, עם אפס רגולציה. אלא אם יהיה כל מיני מחטפים של הרשות השנייה, או של רגולטור אחר, אנחנו בכיוון של העולם הרצוי: טלוויזיה שמשקפת את הציבור הישראלי".
***