1. מעשה בראש הישיבה הקדם צבאית בברוכין, סא"ל (מיל') הרב חיים ברוך, שהגיע באחת מחופשותיו בבגדי השבת האזרחיים שלו לתפילת שחרית של שבת לבית הכנסת החרדי שליד בית הוריו בחדרה. הרב, שהבחין כי הוא חמוש בנשק אישי, הוביל אותו בכבוד רב לחזית האולם.
אך משכובד האורח הנכבד בעלייה לתורה, החל הציבור לגעוש. קבוצת קנאים מקומית חוללה מהומה, בצעקות 'שאבעס', בדחיפות אלימות ובשירת 'ישמחו במלכותך'.
בסופו של האירוע התנצלו בפניו כמה מהמתפללים וטענו כי היו אלה פעילי 'הפלג הירושלמי' שחוללו את המהומה. "זה לא נגדך. זה נגד המדינה. זה משהו עקרוני של עוייני המדינה האלה". הקנאים ביטאו מחאתם נגד נכונות הקהילה לכבד בעלייה לתורה יהודי שמוסר נפשו על הצלת העם והארץ, ודנו אותו לחרפות וגידופים.
מעשה דומה אירע קודם לכן עם סרן הרב אמיתי גרנות הי"ד, שנפל ב-ל' בתשרי ברמת הגולן. כשהגיע בשבת אחת על אזרחי אבל עם הנשק לתפילת שחרית בבית כנסת במאה שערים, התחולל בבית הכנסת רחש בחש שהתפתח לכמעט מהומה. עד שניגש אליו הגבאי, ולחש על אוזנו בנימוס: "אני מציע שתעזוב. אחרת יתחילו כאן מכות". הפעם הגבאי אפילו לא טרח להסביר את מה שהובהר לסא"ל ברוך: "זה לא נגדך. זה נגד המדינה".
2. סיפורים אלה ודומיהם (כמובן שיש גם סיפורים הפוכים) מעידים כי סירובם של החרדים בעצת מנהיגיהם ועסקניהם להתגייס לצה"ל, מגיע עד כדי אימוץ סיסמת 'נמות ולא נתגייס'. מקורה של 'השקופע' זו, בעויינות עזה לחברה הישראלית, בגין היותה ברובה מחללת שבת ואוכלת נבילות וטריפות רח"ל. עויינות זו מובילה לתפיסה עקומה, המנוגדת להלכה הפסוקה והמוסכמת, שהכל יוצאין למלחמת מצווה, ושבמקרה זה רק טיפול צבאי בנאצים החדשים הוא-הוא ה'מגנא ומצלא' האמיתי.
אבל החרדים הרי הם מומחים בהמצאת תירוצי סרק. למשל, החשש של הרבנים/העסקנים מהִתְחַלְּנוּת בצבא. חשש זה ניתן אמנם להיפתר בהקמת מסגרות חרדיות לעילא עם כל סוגי ההכשרים, עד לרמת למהדרין מן המהדרין. אבל לא זה מה שמעניין אותם באמת. תירוץ חביב נוסף היא הטענה, שיש בגיוס משום ביטול תורה, בעוד שהדרישה לגיוס בכלל פוסחת על לומדי התורה ומתייחסת רק לבטלנים, אלה שממלאים את היציעים במשחקי הכדורסל בעיצומה של המלחמה (כפי שתועד בצילומים השבוע).
3. אין כמובן כל אפשרות טכנית לכלוא את כל סרבני הגיוס (למרות ששם מקומם). אבל אפשר להפעיל לחץ סביר ביותר על המשתמטים, מצידה של הממלכה.
כך למשל מממנת עד היום קופת המדינה גדודי גדודים של משתמטים, באמצעות תקציבים שסוחטות המפלגות החרדיות מידי הרכיכוֹת שבהנהגת המדינה. בהסכם הקואליציוני האחרון הגדילה החוצפה (ברוח 'בעקבתא דמשיחא חוצפא ישגא'): המדינה התחייבה לממן בסכום של 27 מיליון שקל, גופים שכל תכליתם היא ...עידוד ההשתמטות. הבנתם את גודל האבסורד? - המדינה מממנת את עוייניה.
אבל מעבר לתיקצוב מחוצף זה, חסר כל הצדקה והיגיון, נהנים העריקים מתקציבים לרוב, אם למימון עצם קיומה של הישיבה שבה הם רשומים (ולא לומדים בה) ואם כמלגות אישיות הניתנות לכל צעיר חרדי משתמט, רווק או בעל משפחה. לעיתים קרובות נדרשים אותם בטלנים להציג אישורי לימוד, אך אותם הם מקבלים בקלות רבה מישיבות שונות (שמרוויחות פעמיים מן המהלך: תחילה הן מקיימות מצוות 'להציל מידם', ואגב הכי נהנות מהמילגה שהמדינה מעבירה על שמם לישיבה). ה'חוצפא ישגא' חוגגת.
4. מצב שערורייתי זה, שבו תלויה כמעט כל ממשלה בקבוצות מיעוט, אם של חרדים ואם של ערבים, יחזור על עצמו, גם בממשלה הבאה, גם אם תוקם בהרכב אחר. אין קואליציה בלי חרדים ו/או ערבים. זהו הפרי המורעל של השיטה המעניקה עוצמות יתר לקבוצות מיעוט – פעם לחרדים עוייני המדינה (ושוב, בהחלט לא כולם הם כאלה) ופעם לערבים שוטמי המדינה (והפעם רובם ככולם, פרט לקבוצת מיעוט זוהרת, הם כן כאלה). אין ספק שגם בני גנץ ו/או יאיר לפיד, יעניקו לחרדים ו/או לערבים צ'קים פתוחים, רק אם יסכימו ברוב טובם להצטרף לקואליציה רל"בית בראשותם. 'זה שווה את המחיר', יתרצו את השערוריה.
אז איך שוברים את מעגל הקסמים הקואליציוני הזה?
חוקרים לא מעטים באקדמיה היו מהפכים בחררה זו. אלא שהם עסקו בנושא בימים ששאלת גיוס החרדים היתה תיאורטית בלבד, כשצה"ל לא ממש שיווע לשירותם. כיום המצב השתנה: צה"ל סובל ממחסור חמור בלוחמים, והמקור היחיד להשביע את הארי הוא הציבור החרדי, אילו רק שלח כמה אלפי חרדים לשירות מלא. אבל הם, על פי תפיסתם, לא מוכנים למות למען 'המדינה הזו'. ולמה שיתגייסו אם 'המדינה הזו' מספקת להם גם ככה את מלוא תאוותם?
5. איש מדע המדינה ידידי הרב ד"ר אפרים זאנד, הציע רעיון שובר שיוויון לריבוע המעגל. הצעתו בנויה על כמה שלבים, וסביר שלא ימצא בכנסת הרוב הדרוש לאישור כמה מהם. כמו למשל הצעתו להעלאה דראסטית של אחוז החסימה, באופן שיותיר בזירה הפוליטית שתי מפלגות בלבד – האחת שתאחד את כל מצביעי הימין-מרכז והשניה למצביעי שמאל-מרכז, וישלול את כוח הסחטנות ממפלגות סקטוריאליות קטנות. ספק אם זה יעבור. אבל שלב נוסף בהצעתו ראוי לעיון:
לחדש את האמנה החברתית שתייצר ערבות הדדית אמיתית, שתהווה תשתית חברתית ומוסרית חדשה לחברה הישראלית. האמנה החברתית החדשה תכלול התחייבות של כל אזרח בחתימת ידו, להצטרף לבנייתה הפיסית של המדינה ולהגנתה.
ומי שלא יחתום – ערבים ו/או חרדים ו/או סתם אנארכיסטים פוסט ציונים, לא יוכל לקבל שום הטבה מן המדינה, וגם יימחק מספר הבוחרים לכנסת ולעיריות; לא יקבל הנחות ומענקים והטבות מס, ואפילו לא רישיון נהיגה. חרם טוטאלי: מי שלא נותן כלום לא מקבל כלום. שירותים הכרחיים, כמו למשל דרכון או רישום בטאבו וכדומה, יחוייבו בכיסוי מלא של הוצאות הפקה ורישום, בתוספת קנס של 30%.
האין זה מהלך גזעני, דכאני, אפרטהיידיסטי ומי יודע מה עוד?
הרב ד"ר זאנד: "הסרבנים יישארו אזרחי המדינה אבל מחוץ לגדר. מי שלא ירצה להיות חלק ממנה, שלא יהיה, אבל ישא במחיר. זכויות שוות לכל, מול חובות שווים. מי שלא נותן כלום, לא מקבל כלום".
(באדיבות שבועון 'מצב הרוח')