א. כי לא יידח ממנו נידח
"אף פעם לא חשבתי שאספר זאת, אך בעקבות מה שלמדתי הבוקר - צף ועלה לי הזכרון. ומעשה שהיה כך היה: יום אחד הגיע לבקר אותנו באיטליה מר יוסף בורג, מי ששימש בשעתו כשר הפנים בישראל. זאת הייתה תקופה בה הרבי נלחם בכל כוחו במאבקו על חוק 'מיהו יהודי', והרבי ביקש ממר בורג שיתנגד להצעת החוק שהועלתה: "יהודי - הוא מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת" ללא המילה "כהלכה". אלא שבורג צידד נגד ההוראה והצביע בעד החוק. מובן מאליו, כי החסידים לא חיבבו אותו בלשון המעטה, אף שמצד אשתו היה בן משפחה של הרבי".
יחד עם שאר משתתפי ההתוועדות החסידית לכבוד שבת מברכים ושבת חזק, שנערכה בשבת שעברה לאחר התפילה בבית הכנסת המרכזי - עשיתי את אוזניי כאפרכסת לשמוע את פרטי הסיפור, מתקופת ילדותו של הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, שמעט מאד אם בכלל הוא משתף אותנו מאותם ימים.
"לאחר שנשלחה השאלה למזכירות הרבי והמענה שהתקבל, הוזמן בורג לבקר בבית הספר של חב"ד במילאנו ששכן בבניין דו-קומתי ועליו עוד קומת גג - מוסד שהיה גאוות הקהילה. הוחלט כי יחד עם קבלת הפנים הרשמית, חייבים להשמיע לו בקול תקיף את דעתו ושיטתו של הרבי על שלמות העם והארץ. אני נבחרתי לשאת נאום של דקה וחצי, כאשר הוא יופיע בכיתתי, ואצטט את דברי רש"י הק' בקטע הראשון בתורה".
על הפסוק "ואולך אתכם קוממיות" שהוא אחד מיעדי הגאולה המופיעים בפרשה הקודמת 'בחוקותי', לומדת הגמרא שגובה עם ישראל בזמן הגאולה יהיה שונה מהגובה בזמן הזה. והגמרא מביאה שתי דעות איזו מידת גובה היא תהיה, לרבי יהודה מאה אמה, ולרבי מאיר מאתיים אמה, והוא לומד זאת מדיוק במילה קוממיות לשון רבים - שתי קומות.
בשיחה שנשא הרבי בפרשת זו - פרשת בחוקותי, בדיוק לפני 60 שנה, הוא מסביר את השיטות על-פי החסידות בצורה עמוקה יותר:
ישנם באדם שני סוגי עבודה ואופי, יש את עבודת 'הצדיקים' שמטרתם ומעלתם שממשיכים אורות וגילויים עליונים למטה בעולם הזה, ויש את 'בעלי התשובה' שעניינם להעלות דברים שאינם קדושים מהעולם הזה ולהפכם לקדושים וטובים. ובכל אחד משני הסוגים האלה יש מעלה שאין בשני. בגאולה העתידה יתאחדו הסוגים ובכל אחד מעם ישראל יהיו שני הסוגים והמעלות.
לפי רבי יהודה שני אופני העבודה האלו יתאחדו ממש באדם, ובאותו מעשה שהוא עושה יהיו כלולים שני סוגי העבודה, והאחדות הזאת תחדור גם לגוף הגשמי, ולכן הוא סובר כי גובה האדם יהיה רק מאה אמה, שכן במאה אמות אלו כבר יהיו כלולים שתי קומות.
אך לשיטת רבי מאיר הם יתאחדו רק בנפש האדם, אך בגשמיות גוף האדם זה לא יתאחד וכל אחד מהאופנים יתבטא בצורה ומעשה נפרד, ולכן הוא סובר שגובה האדם יהיה מאתיים אמה, מאה לכל אופן וסוג.
"כשהאורח מר בורג סיים את הסיור בקומה הראשונה, עמדתי ליד מנהל בית הספר שרצה להרשימו, ולכן אמר לו: 'יש מעלינו עוד קומה של כיתות'. בורג הגיב מיד: 'הרי הרבי אוהב את השיטה ש'ואולך אתכם קוממיות' הכוונה לשתי קומות'"...
"היום אני מבין, כי הוא למד מהרבי שגם הוא יכול לחזור בתשובה, ועלינו הוטלה המשימה לא להתייאש ממנו, ולפעול שהדיבורים שישאו הילדים בכיתות יעוררו אותו לעבודת התשובה ולפעול לפי שיטת והוראת הרבי; דבר שלדאבוננו לא קרה, ואת המהלכים הנוראיים של פגיעה בתורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל - כולנו רואים עד עצם היום הזה"!
ב. אשת חיל
ארבעים שנה חלפו מאותה שבת, ורגעים רבים מהם נצרבו בלבי, לנצח. בשבת שעברה, לאור נר הנשמה שהדלקתי דקות ספורות לפני כניסת השבת, העליתי למסובים מסביב לשולחן השבת את זיכרונה של 'די באבע יידעס'. שנפטרה בתאריך זה, שגם חל בשבת בדיוק לפני ארבעים שנה.
כמעט מדי שבת, היה אאמו"ר שיחי' לוקח אותי ואת אחי מדירתנו בשכונת גאולה, לשכונת בתי אונגרין שבירושלים, טיפסנו בזריזות ובשמחה את גרם המדרגות, ונכנסנו לחדר מבואה גדול. בצד ימין על מיטה גבוהה שכבה הסבתא-רבתא. יחד עם אחי מיהרנו להתיישב על החלון הרחב שלידה, והתחלנו לומר פרקי תהלים. בסיומם קיבלנו ממנה בחיוך ובאהבה רבה ממתקים טעימים ובימות החול - אף מטבעות כסף, כהערכה על אמירת התהלים לזכותה.
מולה היה מטבח קטן - שבמרחק השנים אני לא מבין איך יצאו משם כל-כך הרבה מאכלים לאין-ספור סעודות, ולהאכלת בני המשפחה יחד עם אורחים שונים ולפעמים גם משונים. בפנים היה חדר גדול לסעודות שבת וחג, וגם לשינה לבני המשפחה - ובעיקר שימש בשעתו כחדר הלימודים של בעלה - זקני הרה"צ רבי מתתיהו דייטש ע"ה, שנפטר לפני שנים רבות.
סבתא ע"ה זכתה להתברך מ'הרבי של ירושלים' רבי דוד בידרמן מלעלוב זצ"ל, שיהיו לה 'גאלדינע פארהיינגען' (= 'וילונות מזהב', רמז לילדים טובים עם לב זהב). ואכן, בכוח אמונת צדיקים שהיה לה, זכתה לגדל את ילדיה שכל אחד מהם היה גדול ומיוחד, בתורה, חסידות, חסד ומידות טובות, ועל אף שחייה היו מלאי תלאות וייסורים, בדידות - כשבעלה הצדיק נתקע בארה"ב למשך עשור שנים בתקופה מלחמת העולם הראשונה ואח"כ כשהתאלמנה ממנו למשך 36 שנה! בכל זאת - תמיד טוב ליבה קרן על פניה.
נכדתה הרבנית מקאמרנא תחי' אמרה פעם: "לסבתא היו שלושה שמות - 'מרים יהודית ברכה', ולא בכדי. 'מרים' על-כך שחשו נבואה אצלה, כמו מרים אחות משה רבנו. היא אומנם לא ידעה היטב קרוא-וכתוב, שכן בתקופתה לא היה נהוג לשלוח את הבנות לבתי-ספר, וגם השמיעה שלה לעת זקנותה נחלשה, וחייה לאורך שנים היו בבדידות - ובכל זאת ידעה הכל והכירה את כל זמני השבת והחג, ימים ושעות. 'יהודית' - על טוב ליבה, בחיים לא ראתה מעשה לא טוב לא בילדיה ולא באחרים. ו'ברכה' - שהרי בביתה הייתה שרויה תמיד הברכה, כולם אהבו לבקר אצלה, ותמיד היה לה משהו לכבד, לברך ולאכול. תמיד כשנכנסו אצלה חשת כי הגעת בדקה הנכונה, 'גיט די ביסט גיקימען' (טוב שבאת), היא לא התרעמה מדוע לא הגעת אתמול או בשבת וחג, ולא הייתה מבקשת להגיע יותר, כי תמיד מבחינתה זה היה הזמן הכי מתאים".
מכתבים מרתקים מלאי מסירות ואהבה נותרו בידי הצאצאים, מתוך מה ששיגר לה בעלה - ה'זיידע' בהיותו בארה"ב, ומהם ניכרים רגשי מסירות ואהבה אמיתית. היה דואג להעביר אליה כספים ומבקש שהיא תאכל ותנוח היטב, ולא תעבוד יותר מדי קשה, ובכל מכתב חיפש ומצא מילים חדשות לרומם את רוחה ולכבדה כראוי. ובצוואתו כתב עליה שהיא "מצוינת בין אלפי נשים בצדקותה".
אני זוכר את בנה - סבי ע"ה, כשהוא יושב ליד המקום אליו הובאה לאחר הסתלקותה, ואומר תהלים בניחותא בלי שום סימני אבלות האסורים בשבת. בתום השבעה ואף השלושים לא שב סבי לביתו בלונדון, וביום כ"ד בתמוז, כחודשיים אחריה, בעודו יושב והוגה בתורה הקדושה הסתלק במיתת נשיקה ונשמתו עלתה למרום, מתחברת להוריו שאהבו והעריצו אותו יותר מכל אחיו.
ג. חגרה בעוז מתניה
כמו אמא מסורה היא נלחמת בעבור בנה. מלחמה עיקשת שכבר נמשכת חודשים ארוכים, מאותם רגעים עת קיבלה את הבשורה שהיא אומנם שוחררה, אך בעלה נרצח, ובנה היחיד סאשה שבוי יחד עם מאות החטופים בעזה.
השבוע היא ביקרה שוב במוסקבה במאמציה הרבים למען בנה, וכמו בכל פעם, משפחת הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א עוטפת אותה בחום ואהבה, כהמשך לסיוע הרב שהיא מקבלת מהם לאורך כל הדרך.
יחד עם פעילות גשמית למען בנה, היא קיבלה על-עצמה להדר במצוות, מרצה בפני נשים ומתפללת איתן למען בנה, וכתודה על סכום צדקה שהעבירה לי על ידי מארחיה כאן, שיגרתי לה שלשום מכתב זה:
"משפחת טרופנוב היקרה, שלום וברכה! ראשית כל, ברצוני להודות לכן על תרומתכן ששלחתן, באמצעות כבוד הרב הראשי שליט"א, שמזה חודשים ארוכים יחד עם רעייתו הרבנית חנה שתחי' - מתמסרים הם אליכן כבני משפחה ממש, ועושים רבות - בסתר ובגלוי - למענכם בכלל, ובמיוחד למען בנכם היקר סשה שיחי', מתוך תקווה ואמונה גדולה שתיכף ומיד נשמע ונתבשר בשורות טובות בשחרורו המלא, בריא בגוף ובנפש ובלי שום נזק לאף יהודי באשר הוא.
בתרומתכן החשובה, נרכוש בע"ה מוצרי מזון לחלוקה למשפחות ברוכות ילדים ואנשים נזקקים כאן במוסקבה, לקראת חג השבועות הבא עלינו לטובה - ויקוים הנאמר: "אמר הקב"ה: אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך"! אנשים אלו, שיכניסו את החג בשמחה רבה יותר, בזכות מצרכי המזון שקיבלו - היא שמחת ה' - והוא יתברך מבטיח "אשמח את שלך"!
משפחת טרופנוב-כהן היקרות! הנכם לבטח חשים את אהבה והאכפתיות של קהילתנו, המצטרפים לתפילות ומעשי צדקה וחסד בכל העולם כולו, למען בנכם אלכסנדר סשה בן לנה לאה שיחי', מתוך כאב מצד אחד על הסבל היום-יומי, ומאידך - תקווה גדולה, שנראה אותו בע"ה שוב בקרוב יחד אתכם.
וכמו בכל עת וזמן, אנו נושאים תפילה קבועה למענו ולמען כלל החטופים והשבויים הנתונים בידיהם של החמאס ימ"ש - התפילה המרגשת שנאמרה בכל הדורות ובכל המצבים, ותמיד העניקה אור ותקווה בכל שעה קשה:
אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה, הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְנֹאמַר אָמֵן.
בתודה בשם המשפחות ובברכה לבשורות טובות ומשמחות, שייע דייטש".
תמונת השבוע שלי: והאיש משה
עמוד שלם בספר ימי חב"ד של דורנו, הועבר שלשום מתוך כאב גדול. ולא רק של חסידות חב"ד אלא של כל העם היהודי בכל מקום שהוא, שאיבד קברניט מסור, שלושה ימים לפני יום הולדתו ה-75 שחל היום.
יחד עם עוד אלפי שלוחים בכל העולם, קיבלנו ממנו לפני כשבוע מכתב בדוא"ל שכבר נכתב בידי משפחתו, ובו הם כותבים: "אנחנו יושבים ליד מיטת אבינו שיחי' והוא פנה אלינו וציטט את דברי חז"ל 'אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים', ומבקש מהשלוחים שיתפללו בעבורו"...
מאז שחלה, התמודד בגבורה במחלתו, וניסה בכל כוחו להמשיך את התפקיד הגדול שקיבל מהרבי, סגיו"ר המרכז לענייני חינוך, האחראי לניהול מערך שלוחי הרבי בכל העולם - הארגון היהודי, שהוא היום הגדול ביותר בעולם, ועל אף תקציבי ענק בכל קנה מידה, הוא עצמו יושב היה במשרד ישן-נושן, ואילולי כמה ידידים מסורים לפני מספר שנים, היה נשאר באותה דירה פשוטה, ורק בזכותם היא שופצה והקלה את החיים שלו ומשפחתו המסורה.
הרב החסיד ר' משה קוטלרסקי ע"ה - 'ר' מוישה' בקצרה בפי השלוחים שהעריכו ואהבו אותו - הכיר בעל פה את השמות של כל השלוחים וידע את מקום שליחותם. לא אגזים אם אכתוב שהוא היחיד בדורנו, שמפת העם היהודי הייתה פרוסה לפניו עם מידע עדכני, כולל קהילות שכוחות במקומות הכי נדחים.
וכשם שפרצופיהם של השלוחים שונים, כך בשנינותו ופיקחותו שהיו לשם דבר, ידע לדבר לכל שליח בשפה המתאימה לו, להשכין שלום בין שליח לחברו, ולפעול לאחדות בין קהילות ומגזרים, כאשר תמיד מצא מסילות לליבותיהם של רבנים גדולים מאידך, ופוליטיקאים נוקשים מצד שני.
עברתי אמש על התכתבויות שהיו לי - אבלחט"א - עמו, בהם הוא מזמין אותי לביתו לסעודות שבת או לחג, או סתם לפגישה במשרדו או ביתו, או כאשר הגעתי עם אחד מילדיי לשמחת בר המצווה והוא רצה לעודדם בהענקת שטר כסף וברכה, והכל באווירה נעימה תוך כדי הומור ומילים משמחות.
השבוע לפני שנה - בערב חג השבועות, הגעתי עם בני משפחתי לרבי לחג. ר' משה שכמעט ולא יצא מהבית עקב מחלתו ואף את התפילות ערך בבית כנסת שהוקם בחצר ביתו - הזמין אותנו להגיע לביתו וישבנו לשיחה ארוכה ונעימה בסלון הבית. כמו את הספר הראשון שלי 'גוט שבת מוסקבה' שהבאתי לו, גם הפעם הגשתי לו את הספר השני 'תמונה ללא מסגרת', והוא שמח והעריף ברכות ומחמאות.
כשאחד מהילדים ביקש לצלם אותנו עם הספר, הסכים אך אמר: "בבקשה אל תפרסם את זה עכשיו, עוד יבוא יום ותוכל לפרסמו". אף אחד מאיתנו לא העלה בדעתו שכעבור שנה בלבד כבר נוכל לפרסמו, לצערנו הרב והכואב.
קטונתי לכתוב על איש גדול זה, שסודות רבים לקח עמו אלי קבר, ורק מעט ממעשיו למען הכלל והפרט נחשפו. ובטוחני שבימי השבעה ובהמשך הימים, רבים וטובים מעמיתיי יעלו ויפרסמו מפעולותיו חובקות העולם, כשאני עצמי ברגעים אלו, מוצף בזכרונות שונים ממנו, הן מכינוסי השלוחים ברוסיה או אירופה, ובמיוחד מכינוסי השלוחים העולמיים - שניהל בכישרון וברגש רב.
חבל עד דאבדין ולא משתכחין, ויה"ר שנשמע ונשתף רק בשורות טובות ומשמחות בטוב הנראה והנגלה.
גוט שבת וחודש טוב!