
במוצאי שבת, בשבוע בו מתחוללת דרמה במהלך השבת, אני נוהג לזפזפ במהירות על האולפנים ולהאזין לדקה פה דקה שם, כדי להבין את הלך הרוח.
השבוע, במהלך הזפזופ, נתקלתי לרגע במשפט כמעט בלתי ייאמן. נאלצתי להאזין שוב כדי לוודא שמדובר בציטוט אמיתי שנאמר על ידי אדם אמיתי באולפן אמיתי.
הנואם, בפאנל שעסק - איך לא - בשחרור האמיץ של ארבעת החטופים במבצע ארנון, תהה אם מאחר ובכל מקרה לכולם ברור שתהיה בעתיד עסקה, האם אין זה אומר שגיבור ישראל, פקד ארנון זמורה הי"ד, נפל "לחינם"?
זו אמירה מזוויעה, חסרת טקט ובעיקר גם שגויה. כי המשמעות של חילוץ החטופים עצומה, וזה גם אם נתעלם לרגע ממאות המחבלים שחוסלו במהלך המבצע הזה.
נכון, כנראה בסוף הדרך לשחרר את רוב שאר החטופים תעבור במסלול של עסקה. אבל המילה עסקה אינה נוסחת קסם סודית, יש עסקה ויש עסקה. וזו בדיוק שאלת מיליון הדולר והעימות הפנימי הגדול כאן - איזו עסקה תהיה.
כי עסקה כמו זו שהייתה כאן לפני חודשים אחדים, היא עסקה סבירה. נכון, כל עסקה עם השטן היא לא חוויה מרעננת, בלשון המעטה. אבל כשהשטן מתחנן לקצת מים ודלק וכמה ימי הפוגה שיאפשרו לאנשיו לנשום אוויר צח מחוץ למנהרות, אפשר להוציא תנאים סבירים לעסקה.
אבל עסקה מופקרת, מטורפת, מזעזעת, כמו זו שמנסים לקדם כאן הקטארים והמצרים, ביידן וסינוואר, איש איש משיקוליו, כזו שתכלול הפסקת המלחמה וכניעה דה פקטו של ישראל, כזו שתכלול חזרת שלטון חמאס לרצועה וייאוש סופי מהדרום, כזו שתפרק את ישראל לרסיסים וגם תותיר כנראה חטופים רבים בידי חמאס, עסקה כזו היא אסון, עסקה כזו אסור לנו לקבל.
וכשבוחנים את השפעת מבצע ארנון, כשמבינים את הפסיכולוגיה של המזרח התיכון, ברור לחלוטין ששחרור החטופים הוא שינוי משוואה, שינוי שמצמצם אמנם את הסיכוי לעסקה מהסוג המופקר, אבל מגביר את הסיכוי לעסקה מהסוג הנכון.
ארנון זמורה הי"ד לא נפל לחינם, רחוק מאוד מזה, הכי רחוק שאפשר. נפילתו - מלבד עניינים כמו האתוס הלאומי והמורל, או אפילו חיסול המחבלים במהלך המבצע - תתרום בוודאות לסיכויים להחזיר עוד ועוד חטופים הביתה בשלום. יהי זכרו ברוך.