"אני רווקה בת 40, עורכת דין, שבחיי המקצועיים עושה את עבודתי נאמנה", פתחה דקלה ואנונו את הלב בפני הנשים שישבו מולה באחד מחדרי הכינוסים במשכן הכנסת. "תמיד הייתי דתייה, אבל בעשור האחרון מאוד התחזקתי. רווקות זה ניסיון קשה. תמיד את לבד, מרגישה שאת לא מממשת את ייעודך כאישה, וכאישה דתייה. החגים והשבתות קשים - כולם עם הילדים ואת לבד. חברות בגילי מחתנות את הילדים. מגיל 18 רציתי להתחתן", היא מבהירה, "וזה ניסיון קשה ויומיומי שאתה לא יודע מתי הוא יסתיים. ומה עם ילדים, יהיו לי ילדים?"
הקושי הנוסף של ואנונו, כשומרת מצוות, הוא גם האופציות להיכרות: "קשה מאוד להכיר כי אני דתייה. לא אכיר בטינדר, בחוף הים, בפאבים, במסיבות. אבל גם כשאני פונה לשדכניות חרדיות, אז בגלל שלמדתי בבית ספר חילוני, לא באולפנה או במדרשה, הן לא מבינות את הדבר הזה".
המילים הכואבות של ואנונו עוררו בתגובה ברכות ותפילות של המעגל הנשי המגוון בחדר, ואחת מהן הציעה בחצי צחוק שמוטב היה לארגן הפרשת חלה במקום כינוס של שדולה בנושא. "אצלי את כבר רשומה", הודיעה לה אחת השדכניות בחדר.
האווירה התומכת והקשובה הזאת אפיינה מאוד את כנס שדולת האישה הדתית והחרדית שנערך במשכן הכנסת ביום שלישי שעבר, ערב יום ירושלים. עשרות נשות מקצוע מתחום השידוכים, האימון האישי, ליווי וייעוץ לרווקים ורווקות, וגם הרווקים עצמם, העניקו במה לנושא האקוטי של בניין בתים בישראל, כשברקע המספרים האסטרונומיים של "מבקשי הזוגיות", כפי שהוחלט לכנותם בכנס, מגיעים כבר לעשרות אלפים.
רווקה בוגרת אחרת ריגשה גם היא את הקהל. "לפני שנה עמדתי להתחתן, בערב הזה ממש", שיתפה יועצת התקשורת מורן שמואלוף ברגע אישי לא טריוויאלי. משפט הפתיחה גרר אנחות צער והשתתפות, אבל שמואלוף דווקא הקרינה גישה אופטימית ומאמינה: "אל תגידו אוי, זה טוב. הכול קורה לטובה", הזכירה.
מתוך אותה גישה אמונית בחרה שמואלוף להציג עמדה נפשית אחרת כלפי סטטוס הרווקות: "אני מתנגדת למושג 'רווקות מאוחרת'. כנשים מאמינות אנחנו לא יכולות לומר שהיא מאוחרת, כי כל דבר בעיתו ובזמנו. אני אישה מסורתית, אבל באה מבית מאמין שהכול קורה לטובה. לכן רווקות היא לא מאוחרת. נכון שיש שעון ביולוגי וצריך תמיכה, אבל האם אני מצפה שהמדינה תשלם לי על אפליקציות שידוכים? לא. האם אני מצפה ששכנים ובני משפחה ישדכו לי? עד גבול מסוים. אני חושבת שבאמת זה קודם כול מתחיל בתוכנו. אנחנו צריכות ללמוד להכיר את עצמנו, לאהוב את עצמנו. אין חוק שתוכלו לעשות כדי למנוע רווקות, אבל יש כאן הרבה דברים שקשורים לחינוך ושינוי שיח, להפחית את השיפוטיות כלפי נשים וגברים כאלה, כי זו רווקות זמנית".
שמואלוף הציעה מסלול נוסף שלדעתה יעודד רווקים להינשא: "לחנך וללמד על שימור זוגיות בריאה. להורים שלי הייתה זוגיות בריאה, מאושרת, ארוכת שנים, למרות שעברה הרבה משברים. אני חושבת שהיום נושא הגירושין המהירים ונתוני הגירושין הגבוהים הוא שהופך אותנו לרווקים מאוחרים. אם נראה דוגמה אישית שאפשר להצליח כלכלית ביחד, לטפח זוגיות בריאה, למצוא שוויון בזוגיות גם כשלכל אחד יש את התפקיד שלו - גם הרווקות תתמעט".
העיקר הליווי
דומה כי משכן הכנסת טרם אירח כינוס מהסוג הזה, שמציב במרכז הבמה את הנושא הכאוב שנוגע למעגלים רחבים מכל המגזרים, ולראשונה זוכה להכרה גם בבית הנבחרים הישראלי ולא רק בערבי שדכניות או בעלוני המגזר.
מי שבחרו להטיל אור ממלכתי על נושא הרווקות ובניין הבית, הן במגזר הדתי והן במגזר החרדי על הניואנסים שביניהם, הן מובילות שדולת האישה הדתית והחרדית בכנסת, חברת הכנסת לימור סון הר־מלך ולצידה ענת גופשטיין ומלכהלי בלוי־חנוכה. למעשה, הן אומרות, ההחלטה לקיים דיון בנושא בהשתתפות אנשי ונשות מקצוע התקבלה עוד לפני המלחמה, אבל בפועל נוצרה תחושה שבזמן המלחמה הנושא הזה אפילו בוער יותר. "יש הרבה רווקים שקשה להם יותר. באופן טבעי כשיש תקופה מורכבת אנחנו נאחזים בבני הזוג שלנו, ומי שנמצא לבד קשה לו הרבה יותר מתמיד", הן אומרות. "וברובד נוסף בהקשר של המלחמה, הנקמה שלנו דווקא בעת הזאת היא להקים עוד ועוד בתים ודורות חדשים".
הן מוסיפות כי בהיבט רחב יותר של פעילות השדולה, שנוסדה לראשונה בקדנציה הנוכחית, יש אמירה מול הניסיון לסכסך בין המחנה הדתי והחרדי. "בעידן שבו מנסים כל הזמן להראות את המפריד בינינו ובין החרדים, מצאנו בשדולה שיש הרבה יותר מחבר בין הנשים החרדיות לדתיות. אנחנו קודם כול נשים שמחוברות לתורה ואחר כך לשאר הדברים". מטרת השדולה היא לתת מענה לצרכים של הנשים הדתיות והחרדיות. לדוגמה, נושא הלימודים בהפרדה, האיסור על הפרדה מגדרית במופעים לנשים, מאבק על זכויות הגננות שנפגעו לאחרונה ועוד. "השדולה באה להבין את צורכי הנשים הדתיות והחרדיות בלי לנסות לחנך אותן או לשנות את אורח החיים שלהן אלא בדיוק ההפך, לחבר את כל הקצוות יחד ולתת מענה נכון גם מקצועית וגם ערכית".
בכינוס השדולה בנושא בניין הבית היהודי השתתפו, כאמור, נשות מקצוע ויזמות מתחום השידוכים, החינוך והייעוץ, הן מהמגזר הדתי־לאומי והן מהמגזר החרדי, שנגעו יחד באותו כאב. כל אחת מהן ביקשה להאיר נקודה אחת שכדאי להשקיע בה תקציב או מאמץ אחר כדי לקדם את הפתרון למבקשי הזוגיות.
המאמנת הזוגית הוותיקה חדוה לוי, שמאמנת גם רווקים גברים, האירה את הצד שלהם בסיפור. "הבנים צריכים אותנו", אמרה בעיקר למאמנות ומלוות, והזכירה שעל אף שקהל היעד לשירות הזה הוא בדרך כלל נשי, צריך וחשוב להכשיר מאמנים שילוו גם את הבחורים שזקוקים לעזרה. סוגיה נוספת שהעלתה לוי נוגעת לצד הגברי דווקא על רקע המלחמה, והיא הפצועים: "יש סוגיה רגישה של הרבה פצועים שיש עכשיו. זה לא פשוט וצריך לדאוג להם. צריך לראות איך מעודדים בנות לצאת גם עם מישהו שנפצע קשה. הם מוסרים את הנפש".
נושא הליווי של הזוגות וחשיבותו הקריטית להצלחת השידוכים עלה כמה פעמים מפי מאמנות שהן גם שדכניות, אשר גילו כי הליווי לזוג בתקופת ההיכרות מכריע את הכף פעמים רבות לטובה. כך למשל תיארה חיה ממן, מאמנת בנות והורים מכל גוני האוכלוסייה ומכשירה מאמנות לחתונה: "הנושא הזה חוצה מגזרים, ויש מה לעשות. אני פוגשת אותם בתהליכים השונים, ותודה לה' יש לנו 102 חתונות בשנה וחצי. זה אומר שיש מה לעשות. כשהחברה משנה את המבט, כשרווקים עושים תהליך, או גם פרק ב', שפתאום אני מבין שיש לי חסמים, מבין את העמדות הנפשיות שלי בצורה שונה - דברים נפתחים ומשתנים וזה עובד. צריך כמויות של מלוות ומלווים לזוגיות באותה מידה שיש מדריכות כלות, וצריך שכאן מהכנסת יצא תקציב ומימון לדברים האלה".
להשקיע בשדכניות
מן הצד החרדי חשפה עפרה מלכה ממיזם עידוד השידוכים 'בניין לדורות' נתונים מתוך סקר עומק נדיר שערכה בקרב המגזר החרדי בנושא הטעון של שידוכים. "ראינו שיש המון מרכזים שאחראים על שידוכים אבל דברים לא מתקדמים. החלטנו ללכת הפוך", היא מסבירה את התזה של המיזם, "לעשות סקרים ותשאול במשך חצי שנה על קבוצות של בחורי ישיבה, בנות מתבגרות, שדכניות ואימהות. היה מרתק".
מלכה הציגה את המסקנות הבולטות בעיניה: "הכי בולט הוא שבמגזר החרדי יש חדירה של תפיסה מערבית שמאוד מטה בחורים, בחורות והורים לחיצוניות, מנטליות, כסף, ייחוס וגיל. המון דיברו גם על כך שצריכים ליווי בתהליך ואין למי לפנות. יש כאלה שאמרו שמרגישים שמטעים אותם בשידוכים. שדכניות דיברו על חוסר מוטיבציה, חוסר תגמול, כי זו עבודה משנית אצלן. אצל ההורים היה מאוד טעון, הם הרגישו שהם מקבלים המון ביקורת משדכניות".
בעקבות מסקנות המחקר החל מיזם 'בניין לדורות' להפעיל שורה של כלי עבודה: "יש לנו קבוצות תמיכה לאימהות, מפגשים בתוך הישיבות וגם לבנות בנושא תמיכה, מודעות ותקשורת בין־אישית. יש בונוסים לשדכניות, מאגרי מידע של שדכנים ושדכניות. זה צו השעה, מדובר בעשרות אלפים והגיע הזמן שמישהו ירים את הכפפה, שמכאן יגיע המענה".
את הכינוס סיכמה יושבת ראש השדולה, חברת הכנסת לימור סון הר־מלך, כשהיא מבטיחה לכנס את ההצעות שהועלו לאפיקי פעולה מעשיים, ומחברת את יום ירושלים שעמד בפתח אל נושא הכנס בתפילה לבניין עדי עד פרטי וכללי. הישיבה נחתמה בפסוק הסמלי שכורך את בניין הכלל והפרט: "עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל, עוד תעדי תופייך ויצאת במחול משחקים".
לתגובות: Hagitr72@gmail.com
***