1,027 מחבלים שחררה ישראל בעסקת שליט, המספר הגבוה ביותר של מחבלים שמדינת ישראל הסכימה לשחרר תמורת חייל אחד. העסקה שביצעה ישראל עם ארגון הטרור חמאס באוקטובר 2011 נועדה להשיב את חייל צה"ל החטוף גלעד שליט, ששהה חמש שנים וארבעה חודשים בשבי חמאס בעזה. בקרב המשוחררים היו מאות פעילי חמאס ומחבלים רבים שנשפטו למאסרי עולם על תכנון וביצוע מעשי רצח.
עוד קודם לעסקה הוזהרה הממשלה כי התוצאות עלולות להיות הרסניות, אך בעקבות לחץ ציבורי גדול אישרה הממשלה את עסקת שליט ברוב של 26 תומכים מול שלושה מתנגדים (זהות המתנגדים היא נתון מעניין כשלעצמו: אביגדור ליברמן, משה (בוגי) יעלון ועוזי לנדאו). גורמי הביטחון כולם - צה"ל, שב"כ ומוסד - תמכו בעסקה. ראש המוסד, תמיר פרדו, ציין ששחרור האסירים אינו בא על חשבון המדינה, וכמפקד הוא מחויב להחזיר את שליט הביתה. ראש הממשלה דאז נתניהו תמך בעסקה וציין בדברים שנשא עם חזרת שליט ששתי דרישותיו העיקריות התקיימו בה: ראשית, המחבלים הבכירים ביותר לא שוחררו, בהם מרואן ברגותי ועבדאללה ברגותי. שנית, רבים מהמחבלים לא ישובו ליהודה ושומרון, אלא יגורשו לעזה ולטורקיה. באיגרת שהוציא הרמטכ"ל דאז בני גנץ לרגל שחרורו של שליט הוא ציין את "מחויבותם של מדינת ישראל, של צה"ל ושל חייליו לעשות כל שניתן כדי להחזיר כל חייל שיצא למשימתו, ולא שב ממנה".
במסגרת העסקה שוחררו מחבלים בלי דם על הידיים יחד עם כאלו שרצחו יהודים ונשפטו למאסרי עולם, ובמקום לסיים את חייהם בכלא הישראלי שוחררו לחופשי. עם השלמת העסקה הצהיר מנהיג חמאס איסמעיל הנייה בפה מלא שעסקה זו היא "נקודת מפנה אסטרטגית במאבק באויב הציוני".
ככל שנקפו השנים התברר כי החשש הכבד משחרור מאות רבות של מחבלים הפך למציאות מדממת. על פי הערכת גורמי ביטחון, כחמישים אחוז (!) מקרב המחבלים ששוחררו בעסקת שליט שבו לטרור. זאת ועוד, רבים מהם אף התברגו בהנהגה ובהובלת הטרור נגד ישראל. אחד הבולטים במשוחררי עסקת שליט הוא לא אחר מאשר יחיא סינוואר, שתחת הובלתו בוצע הטבח הנורא בשבעה באוקטובר, שבו נרצחו יותר מאלף אזרחים ונחטפו לעזה יותר ממאתיים בני אדם, אנשים, נשים וטף, והוא זה שמנהל בימים אלו משא ומתן קשוח ועיקש מול ישראל על עסקה חדשה לשחרור חטופים.
וההשלכות הן עוד רבות. בעקבות עסקת שליט חל כרסום במעמדה של מדינת ישראל כמעצמה ביטחונית אזורית בלתי מנוצחת. התמורה הגבוהה שישראל נעתרה לשלם תמורת חייל יחיד הפכה את החטיפה לעסקה כדאית ולדרך פעולה מועדפת על ארגוני הטרור (ראו ערך שבעה באוקטובר). עסקת שליט חוללה שינוי פנימי גם בתוך החברה הפלשתינית: מעמדו של ארגון הטרור חמאס - שחטף חייל ישראלי וניהל משא ומתן קשוח מול ישראל - הלך והתחזק, ואילו מעמדה של הרשות הפלשתינית התערער ונחלש.
100 אלף דולר על ראש הרוצחים
אחיו של סגן אלוף במיל' הרב יהודה ליבמן, שלמה, נרצח ביצהר לפני 25 שנה, ורוצחיו שוחררו בעסקת שליט, האחד גורש לעזה והאחר לטורקיה. "הרצח של אחינו היה טלטלה משפחתית גדולה", הוא משתף באובדן. "אנחנו גם זוכרים את המאמץ המדיני והצבאי הגדול שננקט כדי לשים יד על המרצחים השפלים האלו. וכשתפסו את החולייה חודשים ארוכים אחרי הרצח זה היה הישג, יחד עם הצער שהיה לנו על שלא חיסלו אותם במקום. כשהם נתפסו אנחנו כמשפחה סירבנו להיות נוכחים במשפט, כי הרגשנו שאין לנו עניין לראות את חלאות האדם האלה בעיניים. גם הרגשנו שאין לנו את כוחות הנפש שנדרשים לצורך זה. מבחינתנו הם היו בני מוות, נקודה. זה עדיין טלטל אותנו, וקיבלנו עדכונים במהלך המשפט. בסוף הם נשפטו למאסרי עולם והושמו מאחורי סורג ובריח".
ואז מגיעה עסקת שליט, ואתם מתבשרים שרוצחי אחיכם הם בין המשוחררים.
"אני לא אשכח את היום הזה. הלב מתפלץ. הרגשנו שאנחנו מתפוצצים, ולא ידענו מה לעשות. כל עם ישראל חגג את השחרור של שליט, התקשורת חגגה, ואנחנו כאבנו את המחיר הנורא הזה. אני זוכר את עצמי קם בבוקר עם בני המשפחה ונוסע לעמוד מול כלא עופר. נעמדנו שם שעות עם שלט שרוח הדברים בו הייתה שמכאן משתחררים הרוצחים הבאים של עם ישראל. הרגשנו שאנחנו חייבים לזעוק את הזעקה".
בהמשך הצהירה משפחת ליבמן כי היא מציעה גמול כספי בגובה 100 אלף דולר על ראשם של שני הרוצחים של שלמה: חוילאד רמדאן ונידאר רמדאן, ששוחררו לחופשי בעסקה. "בשבועות שאחרי השחרור באופן הצהרתי החלטנו להביע את המחאה שלנו וגם לצאת באמירה כלפי הרוצחים, ופרסמנו שאנחנו מציעים פרס כספי לכל מי שיביא להריגתם ולעשיית דין צדק עם הרוצחים האלה. הרגשנו שאנחנו חייבים להגיד את זה כאמירה מוסרית לעם ישראל כולו. בעולם עכשיו מסתובבים רוצחים משוחררים, ואנחנו כמשפחה וכנציגי העם היהודי לדורותיו אומרים בזאת שכל מי שיש לו יכולת לעשות דין צדק ברוצחים המתועבים האלה - מוזמן. מבחינתנו זו הייתה אמירה הצהרתית מוסרית".
מה דעתך על הטענה שהערך בשחרור חייל חטוף גם במחיר כבד, הוא שחיילים אחרים שיוצאים לקרב ידעו שיילחמו למענם ולא יפקירו אותם מאחור?
"כל חייל שנופל בשבי יודע שמדינת ישראל תעשה הכול בשביל לשחרר אותו, אבל 'הכול' זה לא אומר להפקיר את מדינת ישראל. אני חושב שזה חוזה ברור שיש לעם ישראל לשחרר את בני עמנו, והוכחנו את זה לאורך כל הדורות. באותה נשימה אנחנו לא נפקיר את גורלה של מדינת ישראל", הוא מדגיש. "ממשלות ישראל עד שנות ה־80 עמדו על העיקרון הזה. היו עסקאות שבויים, אבל זה היה מידתי באופן כזה או אחר. תמיד בחרו קודם כול באופציה הצבאית. ההידרדרות שמדינת ישראל הביאה על עצמה בעסקאות ג'יבריל דרך עסקת שליט ועד העסקה שעומדת לפתחנו כעת – נבעה מכך שאנחנו כעם לא יכולים להסתכל מנקודת מבט של הסבל הפרטי. כאומה האחריות הלאומית גוברת. כולם מבינים גם היום שהפתרון לשחרור שליט לא היה בעסקה עם ארגון טרור אלא מלחמה כוללת. מה שאנחנו עושים היום בעזה - היינו צריכים לעשות אז, ולא כמבצע מוגבל".
אתה רואה קשר ישיר בין עסקת שליט לשבעה באוקטובר?
"ברור. הטרור תמיד יפעל בכל דרך כדי לפגוע במדינת ישראל. אנחנו נכנסנו לתוך המדרון החלקלק הזה - וזה לא קשור רק לעסקאות האלו אלא לעוד מאפיינים, למשל שכעם התמכרנו לאופיום הזה של שקט ושל שלום, ואם רק ניתן עוד קצת ונשלם עוד מחיר, יגיע השלום. סיפרנו לעצמנו כל מיני סיפורים. חלק בעם האמין בזה, חלק נשבה בקסם, אבל מכיוון שאנשי הביטחון לאורך שנים רבות הצמיחו דור שלם שמדבר באותה שפה ושאומר שהקיום שלנו ברור מאליו ולכן אנחנו יכולים לשלם מחירים ולוותר על שטחי אדמה ולבצע עסקאות - כל הדברים האלה הם אלו שיצרו את המשוואה הזאת. מבחינת האויב הוא למד את נקודות התורפה שלנו ואת החולשות שלנו, וזה הביא עלינו את המפלצת של שבעה באוקטובר".
אבל מה אתה יכול לומר לאמא שהבן שלה עכשיו חטוף בעזה והיא רוצה אותו חי?
"אני חושב שיש שני קולות. קול אחד בתור אדם פרטי, אני רוצה שישמעו את הכאב שלי. ברור שכאב הלב של אבא ושל אמא הוא עצום", מזדהה ליבמן עם הכאב. אחיינו אליקים ליבמן הי"ד היה מאבטח בנובה ונחשב חטוף בעזה יותר מחצי שנה, עד לזיהוי גופתו בישראל. "הכאב הפרטי הוא גדול מנשוא, ואנחנו לא יכולים לשפוט אותו. אבל באותה נשימה, אנחנו חייבים להגיד לעצמנו כעם שזו העת למנהיגות ולאחריות לאומית. אנחנו חייבים לשים את גורל האומה על המאזניים. זה כמו ראש ממשלה שיוצא למלחמה ולא יכול לראות מול העיניים את הגורל של האדם הפרטי שעלול ליפול בקרב. גורל האומה חייב לבוא ממבט רחב וכללי".
ההנהגה שמובילה את עם ישראל כיום היא אותה הנהגה שהייתה בעסקת שליט.
"זו ההנהגה שלנו, וזו הדרישה שאנחנו חייבים לדרוש ממנה, מתוך תקווה שאירועי החודשים האחרונים משפיעים וגורמים לשינוי אצל מי שפעם חשב אחרת. ברור שאנחנו כעם צריכים להגיד למנהיגים שלנו היום את הדברים בצורה ברורה. כעם לומר להם שאנחנו לא מפסיקים לדרוש את שיקול הדעת הלאומי, שהם נדרשים לראות את הדורות הבאים ולראות את גורל האומה כולה. אנחנו חייבים לתבוע את זה ולהבהיר שההיסטוריה תשפוט את מי שיקבל החלטות מתוך חולשה וכניעה ללחצים".
וככה האמנת גם כשחשבת שהאחיין שלך חטוף בעזה?
"נכון. כמובן אני מצדיע לאחי אליהו ולאשתו אבישג, שבתור אבא ואמא עם כל הכאב הפרטי הכי נורא שיש, התרוממו מעל זה ודיברו ככה. כולנו מקבלים מהם כוחות והשראה. אם הם אומרים את הדברים האלה, אנחנו מקבלים את הכוח לומר את הדברים האלה בקול עוד יותר חזק. יש חלק ממשפחות החטופים, קבוצה של אצילי נפש, שמביע עמדה לאומית מאוד ברורה. הם אומרים, שלא תתבלבלו, הכאב הפרטי שלנו והרצון לחבק את הילד שלנו הוא גדול, אבל אנחנו מסתכלים על טובת הכלל. אנחנו נמצאים פה בשרשרת של דורות, ואנחנו תובעים מהמנהיגים לקחת אחריות לאומית ולא להיכנע ללחצים כאלו ואחרים. יש כאב פרטי שמותר וחשוב שיישמע, אבל הוא לא יכול להכריע את גורל האומה כולה".
בחודש שעבר התבשרו בני משפחת ליבמן כי אחד המחבלים שרצח את אחיו שלמה ואת חברו הראל בן נון, חוילאד רמדאן, חוסל ברפיח על ידי כוח צה"ל. רמדאן נידון לשני מאסרי עולם, אבל שוחרר בעסקת שליט לרצועת עזה, שם המשיך לעסוק בטרור עד לחיסולו. "מאוד שמחנו לשמוע על מותו. הרמנו כוס לחיים ובירכנו 'הטוב והמטיב'. תחושה של לבער את הרע מהעולם. הרגשנו הקלה גדולה, לא רק משפחתית. הרגשנו שיש כאן סגירת מעגל, ונעשה פה דין צדק לאומי. גם שמחנו שזה לא מוות טבעי אלא בידי חיילינו. מבחינתנו זו הנקמה שעם ישראל צריך לנקום באויבים שלו, שהם ידעו שגם כשהם משתחררים הם ממשיכים להיות אויבינו ודינם אחד".
"להחזיר את החטופים בניצחון"
גם חייה של דבורה גונן הושפעו קשות מעסקת שליט. בקיץ של 2015 נרצח בנה דני גונן, סטודנט להנדסת חשמל בן 25 מלוד, במעיין עין בובין בבנימין. "חוליה של מחבלים ארורים רצחה את דני שלי", אומרת גונן. "לפני כן הם כבר ישבו בכלא הישראלי, אבל מחבל אחד שוחרר בעסקת שליט, ומחבל נוסף שוחרר באיזו מחווה של ציפי ליבני ואהוד אולמרט. כמה שנים אחר כך הם רצחו את דני".
המחבל שביצע את הרצח הוא מוחמד אבו שאהין מקלנדיה, פעיל תנזים־פת"ח לשעבר שקיבל משכורת קבועה מהרשות הפלשתינית, ונעצר ונשלח לכלא הישראלי עוד בשנת 2008, לאחר שהודה בתכנון פיגוע דקירה וירי. לאחר שחרורו רצח אבו שאהין בשנת 2015 את דני גונן ופצע בינוני את חברו נתנאל חדד. הוא נשפט ונגזרו עליו שני מאסרי עולם. גם חברו לחולייה אסאמה אסעד, תושב קלנדיה, לשעבר פעיל תנזים־פת"ח, היה כלוא עוד קודם הרצח על סחר באמצעי לחימה ופעילות טרור. הוא שוחרר במסגרת חלקה השני של עסקת שליט וחבר לרצח של גונן.
"זה אבסורד על אבסורד", מבכה גונן. "אלו שמגיעים להחלטות לשחרר לא מבינים את האבסורד הזה? יש כאן מחבלים בכלא, שהם בשלב הזה בלי דם על הידיים רק כי לא הצליחו להוציא לפועל פיגוע ולשפוך דם יהודי, וכמחווה של רצון טוב משחררים אותם, ובסוף המחבלים האלה מבצעים את זממם ורוצחים יהודי. מה זה מחבל בלי דם על הידיים? זה מחבל שלא הצליח עדיין לרצוח. כמו חיית טרף מסוכנת, מי יעלה על הדעת לשחרר חיית טרף?", היא מתקשה להבין. "הם מונעים משנאה, והעובדה שהם היו בכלא ושוחררו לא משנה דבר. השנאה לא עוברת להם כאות תודה למדינת ישראל ששלחה אותם הביתה. השנאה רק מתעצמת. היא גוברת פי כמה וכמה. ויש כאלו בישראל שלא מבינים את זה וקוראים גם היום לעשות עסקה".
כי יש חטופים חיים בעזה שעוד אפשר להציל.
"כולנו רוצים להחזיר אותם הביתה. אני לא חושבת שיש מישהו אחד בעם שלנו שלא רוצה שהם יחזרו. רק שאם ישוחררו מחבלים - עם ישראל עדיין לא ידע מה יהיו המחירים הקשים בעתיד ומי יהיו הפנים של הנרצחים הבאים בתור", היא זועקת. "זה לא סותר את העובדה שאנחנו רוצים שהחטופים כולם יחזרו הביתה. אין ויכוח על זה. הוויכוח הוא על הדרך להחזיר אותם", היא מחדדת. "אני מתנגדת לשחרור מחבלים. כמו שלמדתי על בשרי, מחבל משוחרר הוא הרוצח הבא. מתחילים אצלנו לחלק בין 'מחבל עם דם על הידיים' ו'מחבל בלי דם על הידיים'. מחבלים הם מחבלים, ואסור לשחרר אותם. ואם משחררים מחבלים, מה זה בעצם אומר? שאת הרצח של הבן שלי אף אחד לא סופר", היא מלינה בכאב.
"אין צדק. בגלל שאנחנו עם שערך החיים אצלו הוא ערך עליון, אנחנו משחררים מחבלים שייקחו חיים. זה צדק? ומה עם החיים של הבן שלי? הם לא נחשבים? מישהו אמר שלנרצחים הבאים אין פנים - לכן יותר קל לתמוך בעסקה. כרגע אין פנים, ואין שם, אבל ההיסטוריה מוכיחה שיהיו ועוד איך, שמות ופנים וכאב נורא של משפחות, אז למה?".
גונן מתריעה כי התמורה הגבוהה שמדינת ישראל נכונה לשלם בעבור שחרור חטופים הופכת את מעשה החטיפה הבא לכדאי, ובכך סוללת את הדרך לחטיפות הבאות. "אנחנו סחיטים. האויב שלנו יודע שנעשה הכול כדי להחזיר חטופים הביתה. מתי נבין ששחרור מחבלים עולה ביוקר. גם המחבל שרצח את דני שלי שוחרר מהכלא. הוא שוחרר בלי דם על הידיים וחזר לכלא עם דם על הידיים, הדם של דני שלי", היא נאנחת.
זאת חובה יהודית לפדות מהשבי.
"החובה הזאת היא חשובה, אבל על פי ההלכה היא מוגבלת. ההלכה לא אומרת לקיים את מצוות פדיון שבויים במחיר של עוד ועוד נרצחים. ההלכה מציבה גדרים ברורים. גם אני התעמקתי בשאלה מה קודם למה: להציל חיים או פדיון שבויים. ופדיון שבויים זו מצווה שיש בתוכה גדרות וגבולות. אם יודעים שעסקה לפדיון השבויים תעלה בחיי אדם - מדובר במחיר שהוא לא סביר".
המחשבה כי רוצחי בנה יצאו לחופשי במסגרת העסקה המתגבשת מדירה שינה מעיניה. "המחשבה הזאת מחרידה. זה באמת מדיר שינה. צריך להבין שאנחנו מהלכים בין הטיפות. מצד אחד אני רוצה שהמחבל שרצח את הבן שלי לא יראה אור יום, ומבחינתי הוא היה צריך להיות מת, קבור עמוק באדמה. מצד שני, אנחנו רוצים את החטופים בבית", היא מביעה את הקונפליקט הגדול. "המחקרים מלמדים שבעסקת שליט יותר מחמישים אחוז מהמשוחררים חזרו לטרור, לכן אם מדינת ישראל מתחייבת שהיא משחררת בעסקה את הרוצח של דני לעזה ושם תהרוג אותו - הייתי מסכימה, אבל אף אחד לא יכול להבטיח לי דבר כזה. אני בכלל אומרת שאין פרטנר לעסקה, כי הצד השני שונא אותנו שנאה תהומית. אחד הדברים הכי חשובים שאנחנו צריכים מולו הוא ניצחון, ניצחון בהווה וניצחון למען דור העתיד שלנו. אם עכשיו נרכין את הראש ונוותר - זהו מסר שיהדהד שנים קדימה".
מה אנחנו כן יכולים לעשות?
"אנחנו חייבים לנצח. אנחנו חייבים להחזיר את החטופים בניצחון ולא בהורדת ראש. להחזיר אותם בכבוד ובגאווה לאומית. אני באמת מאמינה שיש לנו יכולות לכך. ההנהגה צריכה להיות בראש הזה. השיקולים לא צריכים להיות מה יגידו בעולם, אלא איך אנחנו מרימים את הרוח היהודית שלנו. את רוח הגבורה ואת הכבוד הלאומי. נכון שלהחזיר את החטופים הביתה זו גם מורשת של גבורה יהודית, אבל אם נעשה את זה מתוך השפלה ובהפסד, זה יוביל להפסד גם בעתיד", היא מזהירה. "אנחנו כולנו רוצים ומתפללים שהחטופים יחזרו בשלום, אבל שיחזרו מתוך ניצחון של העם היהודי. זה מסר שאסור לזלזל בו", היא מתחננת.
"אני לא באה בטענות למשפחות החטופים. הם רוצים את בני המשפחה שלהם בבית. אבל זה שהאויב יודע שאנחנו נערוך מולו משא ומתן - זה כבר הפסד. למה הם חוטפים יהודים? כי הם יודעים שנעשה איתם משא ומתן. ברגע שאתה אומר בנחרצות שאין דיון - זה מייתר אצל האויב את החטופים. אנחנו חייבים לשנות את המשוואה. איך הגענו למצב שאנחנו מתחננים בפני ארגון טרור נאצי להסכמים מבזים? קטונתי מלהבין את ההנהגה שלנו", היא קובלת. "אנחנו לא לומדים מהעבר. ראינו את משוחררי עסקת שליט וכמה חיים איבדנו בגללם. זה מדאיג אותי כאזרחית שרוצה לחיות בביטחון במדינה שלי. לא למדנו כלום? לפני אויב אתה לא מוריד את הראש אלא אתה נותן לו מכה אנושה, אחרת זה לא ייגמר".
גונן מבקשת לשנות את המשוואה כנגד עושי הטרור. "לצערי הטרור היום משתלם. אין להם בעיה לחזור לכלא, לבית המלון. להיות עשירים וגיבורים ולהמתין בסבלנות לעסקה הבאה. אצלנו ערך החיים הוא ערך עליון, אבל של כל אחד במדינה הזאת, גם של הנרצחים העתידיים", היא מבקשת להבהיר. "החזרת החטופים היא משאלת לב של כל אחד מאיתנו. הוויכוח הוא אם אנחנו עושים את זה במחשבה על דור העתיד שלנו, או רק מסתכלים בצמצום על ההווה. לנו יש אחריות, ולמקבלי ההחלטות יש אחריות כפולה ומכופלת. אם משחררים מחבלים - שרצחו יהודים או שניסו לרצוח - זה אומר שלא עושים צדק עם הנרצחים ועם הפצועים ועם הנרצחים שיהיו. זאת מציאות שאסור לאפשר אותה. למה שהמחבל שרצח את הבן שלי יצא החוצה מהכלא? למה?", היא מזדעקת. "באיזו מציאות נורמלית זה הגיוני? אסור בשום אופן שזה יקרה. באיזו מדינה נורמלית מפגינים לשחרר מחבלים? זה נשמע לך צודק?", היא ממררת בבכי.
"למה אני צריכה להתגעגע לבן שלי ולדבר עליו בלשון עבר, והרוצח שלו יצא לחופשי? בחיי היום יום שלנו אנחנו מתמודדים עם דברים קשים, עם אובדן נורא. אני כל הזמן חושבת מה דני היה עכשיו, איך היה מתחתן, מקים משפחה, מביא ילדים לעולם. אבל הוא איננו, הוא לא פותח את הדלת ולא קורא לי אמא, ולעומתו המחבל הארור ימשיך לחיות את החיים שלו. אין כאן צדק עם הבן שלי", היא אומרת בדמעות. "זה שהבן שלי נרצח והמחבל חי - זה כבר לא צודק, אז לשחרר אותו? זה לא הוגן. זה כאב שאי אפשר להכיל. אני לא יכולה להכיל את המחשבה שהמחבל שרצח את הבן שלי יהיה חופשי. אני לא מוכנה שזה יקרה. הם רוצחים אותנו, הורגים, שוחטים, אונסים, ואנחנו ממשיכים להוריד את הראש. אנחנו מבולבלים. זה לא ייגמר עד שלא נחליט לגמור את זה", היא פוסקת בנחרצות.
גנון מבקשת להתנער מהאמירה שיצאה מטעם מטה החטופים כנגד הציבור הדתי־לאומי: "לפני כחודשיים יצאה אמירה שהציבור הדתי־לאומי לא איתם. לצערי נוצרה מציאות שאם אתה לא מסכים עם מישהו, ההבנה של הצד השני היא שאתה לא שותף לכאב שלו. זה לא נכון. אני אומרת למשפחות החטופים: אנחנו כואבים את הכאב שלכם, ואנחנו גם משוועים שכולם יחזרו הביתה - אבל נזהרים לא ליצור מציאות של עוד ועוד נרצחים יהודים, ושבעוד כמה שנים יהיה שבעה באוקטובר השני והשלישי. ככה זה לא ייגמר. האויב שלנו לא מבין שבהשפלת הראש שלנו - אנחנו רוצים להציל חיים. הוא מבין מזה שכדאי לו להרוג בנו ולחטוף עוד ועוד ישראלים, ונגד זה אנחנו חייבים לפעול ולעשות צדק".
*************************************************************************
פיגועים מרכזיים בהם היו מעורבים מחבלים ששוחררו בעסקת שליט
פיגוע ירי סמוך לתרקומיא
ב-14 באפריל 2014 נרצח בפיגוע ירי ניצב משנה ברוך מזרחי בידי זיאד עווד, ממשוחררי עסקת שליט. הרוצח נלכד ונאסר.
חטיפת שלושת הנערים
ב-12 ביוני 2014 מחמוד קוואסמה, מחבל חבר חמאס ממשוחררי עסקת שליט, יזם ופיקד על חטיפה ורצח שלושת הנערים נפתלי פרנקל, אייל יפרח וגילעד שער.
פיגוע ירי בעין בובין
ב-19 ביוני 2015 נרצח ליד דולב דני גונן ונפצע אזרח נוסף בפיגוע ירי שביצעה חוליית מחבלים שעליה נמנה אסאמה אסעד, ששוחרר בעסקת שליט.
פיגוע ירי על כביש אלון
ב-29 ביוני 2015 נרצח בפיגוע ירי ליד הכפר דומא מלאכי רוזנפלד בידי חוליית חמאס, שהפעיל אחמד נג'אר, ששוחרר בעסקת שליט.
פיגוע ירי סמוך לעתניאל
ב-1 ביולי 2016 נרצח בפיגוע ירי הרב מיכאל מרק מעתניאל ונפצעו אשתו ושניים מילדיו. הרוצח הוא מחמד פקיה, ממשוחררי עסקת שליט, שנהרג מאוחר יותר במהלך קרב עם כוחות הביטחון.
התקפה נגד חיילי נצח יהודה
ב-13 בדצמבר 2018 נהרגו שני חיילים, סמל יוסף כהן וסמ"ר יובל מור יוסף, בכניסה ליישוב גבעת אסף. על פי הערכות המחבל שעמד מאחורי חוליית חמאס שביצעה את פיגוע הירי הוא ג'אסר ברגותי, ממשוחררי עסקת שליט.
טבח שמחת תורה
ב-7 באוקטובר 2023 פתח החמאס במתקפת פתע על ישראל, שאותה תכנן יחיא סנוואר, ממשוחררי עסקת שליט, וכידוע נטלו בה חלק משוחררים נוספים.
*************************************************************************