"האש בקו הבתים. צוותים ומתנדבים רבים עושים את דרכם ליישוב", הודעה המכילה את המשפט הזה קרא כל מתיישב ביהודה ושומרון בחודש האחרון לפחות פעם אחת. ביהודה ושומרון קם לו טרור חדש-ישן: טרור ההצתות. בחודש האחרון בעשרות מקומות בהתיישבות הציתו מחבלים שרפות וברחו. חוות, גבעות, יישובים ואזורי חקלאות, בכל אלו בוצעו הצתות מכוונות שגרמו לשרפות ענק. בין המקומות: פדואל, כפר עציון, קרני שומרון, יצהר, חוות המכוך, סלעית, אלון מורה, עוז ציון והרשימה עוד ארוכה.
"ההלכה הפשוטה היא שגויים שבאו על עסקי קש ותבן באזור הספר יוצאים עליהם בכלי זין ומחללין עליהם את השבת", אומר משה פואה, תושב אלון מורה. "ומוסיף הרמב"ם 'ומצווה על כל ישראל שיכולין לבוא ולצאת ולעזור לאחיהם שבמצור ולהצילם מיד הגויים בשבת'. בשבתות האחרונות הפכה הלכה זו לאקטואלית במיוחד באזור השומרון. ההצתות של אויבינו מתרחשות פעמים רבות בשבתות, ומאות אזרחים שומרי שבת יוצאים לעצור אותן במחבטים ובמפוחים. השאלה הגדולה היא היכן המדינה".
לדבריו, ההצתות האלו שמכלות שטחי מרעה ענקיים ומגיעות ליישובים הן חלק מהמלחמה שאנו נתונים בה. "כתושב אלון מורה בשבת פרשת בהר בסוף ארוחת הצהריים השתתפתי בכיבוי שרפה שהוצתה על ידי ערבים מהכפר עזמוט. כשהגעתי כבר הייתה כבאית בשביל ההיקפי של היישוב, אלא שהאש הייתה מאוד רחוקה ממנה והיא שרפה שטחי מרעה נרחבים באזור גבעת הרחיבי. רצתי לעזור לחוואים הראשונים שהגיעו ונלחמו בלהבות במחבטים ובמפוחים. נלחמתי בלהבות עם חבריי בעזרת מחבטים ומפוח אחד, על מנת להציל את המצפה שנבנה לזכרו של הלוחם עמיחי וענונו הי''ד, אך לצערי לא הצלחנו והוא נשרף כליל. אם היו לנו שם עוד מפוחים, היינו יכולים להציל את המצפה, שברוך ה' עם ישראל כבר תרם לו סכום נכבד והמצפה כבר נבנה מחדש. חצי שעה מאז שהגעתי לשרפה התחילו להגיע הרבה חבר'ה צעירים מהחוות עם מפוחים, וברוך ה' הם הצליחו לכבות את כל האש".
פואה חוזר ומדגיש כי לרוב הכבאיות שומרות על היישובים. "חשוב לי לציין שכשחזרתי הביתה תסכל אותי מאוד לראות את הכבאיות שנשארו בשביל ההיקפי של היישוב ולא התקדמו בשבילי השטח לסייע בעצירת השרפה בתחילתה. יותר מכך, הרגשתי השפלה גדולה שהצבא לא פועל כדי למגר את התופעה. ואכן בשבת שלאחריה, בדיוק באותה השעה, הערבים שוב הציתו שרפה, והפעם מאזור הכפר אל־באד'אן. השרפה החלה מתחת הר כביר מכיוון צפון, טיפסה את כל ההר והגיעה לפאתי היישוב אלון מורה. גם שרפה זו הקפיצה אותנו לקראת סוף סעודת השבת. במקרה זה רוב השרפה הייתה במקומות שכבאיות לא יכולות להגיע אליהם, ולולא היו מגיעים החבר'ה עם המפוחים - השרפה הייתה ממשיכה לכל אורך רכס כביר. לצערי, גם בשרפה הזאת בשטחים שהכבאיות היו יכולות לסייע בעצירתה, הן לא עשו זאת, אלא חיכו בקו אחרון שקרוב לבתי היישוב, ולא ניסו לכבות את האש שמכלה את שטחי המרעה".
אחד הפתרונות שמציע פואה הוא תצפיות בזמנים המועדים. "אבי שהיה באירוע החליט שחלק מהמלחמה הוא לעורר את דעת הקהל ולהציב דרישה כלפי ממשלת ישראל והכוחות הפועלים בשטח לפעול קודם כול למניעה. לשים תצפיות בזמנים המועדים, וכשמזהים ניסיון הצתה לחסל את המציתים. כמו כן לעצור את האש בתחילה ולא לחכות עד שהסכנה תגיע לקו הבתים, לא רק משום שזה מסוכן, אלא פשוט כי שטחי מרעה חשובים במלחמה לא פחות מהבתים. בדיוק לשם כיוונו חכמים שאמרו שיוצאים בשבת על עסקי קש ותבן. חשוב להשתתף בקניית ציוד כיבוי אש שעושה פלאים, ועוד יותר חשוב מכך - ללחוץ על הצבא והממשלה לעשות את תפקידם לרדוף את הקמים עלינו לכלותנו".
על פי הנתונים שאספה הרשות המקומית, בשומרון ישנה עלייה של 100 אחוזים במספר השרפות השנה לעומת השנה שעברה. "לפי הנתונים של אגף ביטחון במועצה אזורית שומרון – ישנה עלייה של 100 אחוזים בהצתות לעומת הקיץ שעבר. לצערנו הרב אין התייחסות מערכתית לטרור הזה", אומר יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון. לדבריו, מדינת ישראל צריכה להבין שמדובר בטרור עם אסטרטגיה ברורה. "חייבים להפעיל מודיעין, כי לא מדובר רק בדבר הגורם נזק אלא בסכנת נפשות אמיתית. לא ניתן להסתמך על ניסים, לכן חייבים להקים צוות מיוחד עם הצבא, פיקוד מרכז, חטיבות והמשטרה כדי לתת מענה מודיעיני, התרעתי, מבצעי, אכיפתי שיתפוס מציתים ויגיש כתבי אישום. ראינו בכרמל לאן שרפות יכולות להוביל, צריך להתייחס למי שפעיל בהצתות כמו למי שמפעיל רקטות. לצערי אין התייחסות מערכתית אלא נקודתית. אם לא נבין שמדובר בגל טרור כמו ירי רקטות ונתייחס בהתאם, כולל מעצרים וסיכול עוד לפני שהאירועים מתרחשים, אנחנו עוד נגמור באסון. בואו נפעל לפני, מדובר על מאבק על השטח. כשמחבל שורף שדות בחוות הוא פוגע בשימור שטחי סי, כמו שג'וליאני ראש עיריית ניו יורק אמר פעם: כשלא אוכפים הצתות רגילות מגיעים למצב שאין מלחמה בהצתות שמסכנות חיים. מצופה מהממשלה ומראשי מערכת הביטחון להקים צוות מיוחד שכולל בתוכו את השב"כ, כדי שהקיץ הזה יחזור לשגרה ולא נצטרך להקפיץ לכל אירוע מאות ואלפי מתנדבים. השומרון הוא מספר אחת בכמות המתנדבים, אך צריך שהתופעה תימחק מעל פני השטח ולא יהיה בהם צורך".
לקרוא לילד בשמו
גם בגזרת בנימין טרור ההצתות שובר השנה שיאים. "הערבים באופן כללי לא אהבו אותנו יותר מדי, אבל משמחת תורה יש עלייה גדולה בהתקפות בגזרת היישוב שלנו", מספר יהודה ליבר, תושב עוז ציון. הוא מרחיב: "ישנן הרבה יותר צעדות והפרות סדר, כולל 2 רכבים של תושבי היישוב שלנו שהוצתו על ידי מחבלים, כאשר לפני שבועיים וחצי היה השיא במטען הבשלה, וכמובן הצתה מכוונת כל הזמן של שטחי מרעה. תושבי צור הראל ועוז ציון כיבו את השרפות, אך הם מגיעים שוב ושוב עם צמיגים בוערים ובמקביל מבעירים עשבייה, והחבר'ה שוב ושוב מכבים את זה. לאחרונה באחד מימי שישי הגיעו ערבים והתקהלו במסגד בפאתי הכפר, והחלו לעורר עימותים שכללו שרפה בעוז ציון שהחלה להתקרב לקו הבתים. בקצב ההחמרה הזה אנחנו לא רגועים, ישנה חולייה שמסתובבת, שקריטי לתפוס אותה. מאוד מקווים שלא יגיעו אלינו, ולצערנו אין לי שום תמיכה באמצעי כיבוי, בניגוד להרבה יישובים שמקבלים מערך כיבוי בסיסי".
בהתחשב במיקום הטופוגרפי של עוז ציון, ובהיעדר כלים כבדים כמו טרקטורים שיחרשו בשטח ליצירת 'שטח אש' – בעוז ציון נמצאים בבעיה גדולה. "אחד הלקחים שלנו היה שצריך לעשות תוואי של שביל אש", אומר ליבר, "אבל הבעיה שהמרחק בין הבתים האחרונים של הכפר לשטחים שלנו קצר מאוד, כך שהם יכולים תאורטית לעקוף גם את שביל האש הזה ולהצית בתוך היישוב עצמו. מדובר בנשק שנמצא סביבנו, ולצערנו אנחנו חווים יותר הקפצות גם לגזרות סמוכות עקב ההחמרה בנושא".
גם בגזרת החוות בבנימין טרור ההצתות מכה חזק. ההתרחבות של החוות תוך אחיזה בעשרות אלפי דונמים של שטחי מרעה מדירים שינה מעיני המחבלים, שמנסים לשנות את ההשוואה באמצעות טרור ההצתות. "בחודש וחצי האחרון כל האזור של חוות המכוך ליד רימונים בבנימין, ובפרט כל אזור כביש אלון לכיוון מבואות יריחו, כביש 449, חוו כבר יותר מ־7 שרפות, חלקן גדולות וחלקן קטנות", מתאר אלישע ירד, תושב רמת מגרון ופעיל התיישבות. "הריטואל קבוע: עוצר רכב, זורק בקבוק תבערה וממשיך, בפועל אין עצורים, וגם כשיש בשטח הם משתחררים בלי ראיות. פעם החבר'ה ראו שרפה וכיבו אותה, ולאחר שעה – עבר שוב רכב והצית 300 מטרים משם. זה רק ממחיש כמה מערכת הביטחון לא משקיעה בכך, אין הרתעה. נכון שברמת הפלוגה בשטח הם עושים מה שיכולים, אבל ברגע שבשב"כ יגדירו זאת כטרור לכל דבר, שמטרתו לדחוק את הרגליים של היהודים ולסלקם מאזור החוות, המשוואה יכולה להשתנות, בפרט כאשר מדובר בשרפות שהיו מטרים מבתים והיו עלולות לסכן חיי אדם. חשוב לדעת: שרפה יכולה לכלות חמשת אלפים דונם שטחי מרעה ושטחים מעובדים של חקלאות, הנזקים הם אדירים. נכון, היו גם שרפות בקיץ הזה בגלל מטווחים או מדורות ל"ג בעומר, אבל עיקר הבעיה שאיתה מתמודדים היא הצתות שיטתיות".
איך אפשר להקטין את התופעה?
"לפני הכול כאמור - להגדיר כטרור. כאשר שב"כ ייכנס לתמונה כדי לעצור את המסיתים ולדאוג שיהיו שנים ארוכות בכלא, זה ייראה אחרת. היו עשרות רבות של שרפות השנה, פי 2 מבשנים אחרות, כולל כאלו שכילו ששת אלפים דונם, אך לא שמענו על שום כתבי אישום, קרי - אפס הרתעה. המדינה צריכה לגבות תג מחיר ממקום מסוים, לא יכול להיות שהמצית מסתכל מהחלון שלו תוך כדי שהוא אוכל קרטיב, והחבר'ה רצים בשמש עם מפוחים, ברור שהוא יחזור לעשות זאת שוב. לרוב כמעט כל חווה יכולה להצביע על המציתים או על השכונה שממנה הם יצאו, וכך אם המדינה רוצה – היא יכולה להכביד את עולה על מקום מסוים, כמו שהיא יודעת לעשות להתיישבות. המציתים רוצים להעיף אותנו מהארץ, ובלי ענישה קולקטיבית זה לא ייגמר, זה רק ילך ויחמיר. לצערנו הסוף של התופעה לא נראה באופק".
המשפטיזציה שורפת
פתרון נוסף שמציע ליאור זברג, מומחה קרקעות ביהודה ושומרון ועד לאחרונה קצין הגנה מרחבית שומרון, הוא קביעת עובדות בשטח – ללא המתנה ארוכה לפרוצדורות המשפטיות שמאחרות לבוא. "אחת המסקנות של החטיבות אחרי 7 באוקטובר היא להרחיק את קו ההגנה מהיישוב, גם בשבילי אש וגם בצירי ביטחון, כי אתה לא יכול להגן בקו בתים. היישוב לא יכול להגן על עצמו אם הוא מותקף בצמוד, אלא שהמשפטנים כל הזמן מבקשים להיצמד לקו בתים ולאדמות מדינה, 'למה אתם צריכים את השביל הזה ואת שביל האש האחר'", מתאר זברג את המציאות ביהודה ושומרון שיוצרת את הבעיה. לדבריו, "בשגרה לוקח שנים ובמלחמה חודשים רבים עד שמאשרים לך בכלל להעלות את זה למשרד המשפטים, עוד לפני שהאלוף חתם. באחד היישובים רצו לעשות שביל אש, ואמרו להם: מה פתאום אתם עובדים? תגישו בקשה מסודרת. עשיתי את הבדיקה, ובמקרה הטוב לוקח שמונה חודשים – פשוט לא רלוונטי. עדיף ליישוב להתקדם לבד, מקסימום יחרימו לו כלי, הוא מסתכן בהחרמת כלי ולא מסכן שכונה, יש פה עודף משפטיזציה".
מה הפתרון לדעתך?
"בכל מרכיבי הביטחון צריך לקצר תהליכים ויועצים, הקיץ אף פעם לא מחכה ליועץ המשפטי ובטח לא הערבי שרוצה להצית. כל שנה אנחנו מוצאים את עצמנו בעוד אירוע. זה אירוע שקורה בכל ההתיישבות, אך ההתיישבות הצעירה שבה יש תהליכי הסדרה ולרוב הם נמצאים בסמיכות לכפרים – אלו המקומות הכי חשופים והכי פחות מוגנים, והפתרון שלהם הוא יוזמות פרטיות. אלא שהאדם בקצה מסתכן בכך שהוא עבריין, הפקח יבוא ויגיד לו: למה פרצת פה דרך? זה מותיר שתי אלטרנטיבות: לחכות לשר ולצבא שיאשר כל שביל ושביל, אם כי המח"טים ודרגי השטח מאוד בעניין, או לעשות בעצמך. יש יישובים בהתיישבות הצעירה שאמרתי להם: אל תגישו בקשה, למה לכם להיכנס לתהליך אם אולי בעוד חצי שנה יאשרו לכם לעלות את הבקשה למשרד המשפטים. התרחבות ההצתות מחייבת חשיבה מחדש".
ראש מועצת שומרון יוסי דגן מתייחס גם לדרג הפקידותי. "יש לנו המון התמודדויות עם דרגים פקידותיים שלפעמים פוגעים ביכולת שלנו לפרוץ שבילי אש. אבל זה לא רק פקידים שמתנגדים, צריך לתקצב, עושים כמיטב יכולתנו כולל תקציבים משלנו, תרומות וסיוע של אנשי היישובים שבזכותם אנחנו עושים דברים. אבל ביישובים יש חוסר גדול בציוד, למרות מה שהמדינה נותנת. צריך לתקצב יותר מרכיבי ביטחון - משבילי אש ועד לציוד כיבוי".
***