תחקיר של ה"וול סטריט ג'ורנל" שופך אור על שמונה החודשים בהם היו כלואים שלושת החטופים ששוחררו משבי החמאס, אלמוג מאיר ג'אן, נועה ארגמני, אנדרי קוזלוב ושלומי זיו.
התחקיר מבוסס על ראיונות עם קרובי משפחה של החטופים וכן גורמי ביטחון ורפואה ישראלים. על פי ה"וול סטריט ג'ורנל" שלושת החטופים הישראלים שכנו במשך שישה חודשים בחדר חשוך קטן, כאשר הם ישנים על מזרונים קטנים שהונחו על הרצפה. הם יכלו לשמוע משפחה מקומית עם ילדים שהתגוררה תחתם, אך מעולם לא פגשו אותה.
רק כאשר באחת הפעמים המשפחה יצאה מהבית, הורשו שלושת החטופים לרדת למטה ולהשתמש במטבח של המשפחה. שלושת החטופים היו מנותקים מהנעשה בחוץ, כאשר הקשר היחידי שלהם עם העולם החיצון היה רק בעזרת השומרים שהביאו להם אוכל.
השומרים גם הפעילו על החטופים הישראלים טרור פיזי ונפשי, כאשר לא מילאו את ההוראות של אנשי החמאס. בין היתר ננעלו שלושת החטופים בתא שירותים קטן, כוסו בשמיכות רבות במזג אוויר חם, ואנשי החמאס גם איימו להרוג אותם במידה ולא יקיימו את דרישותיהם.
מחבלי החמאס גם אמרו לחטופים כי "אף אחד אינו מתעניין בכם", אך בפעם אחת בה הורשו לצפות בשידורי אל ג'זירה בעברית הם ראו את ההפגנות של משפחות החטופים, ואחד מהם הבחין בתמונה שלו מתנוססת בהפגנה שהתקיימה בדיוק ביום ההולדת שלו. שלושת החטופים הפכו לחברים קרובים במהלך שהותם בשבי החמאס, מה שסייע להם לשרוד.
הם העבירו את זמנם במשחקי קלפים, למדו ערבית, לימדו אחד את השני עברית ורוסית, ואף ניהלו יומנים בהם תיעדו את זמנם בשבי.
איתי פסח, רופא בכיר ב"שיבא תל השומר" שטיפל בשלושת החטופים לאחר שחרורם, אמר כי "הם סבלו מעינויים פיזיים ונפשיים. המראה הראשוני שלהם קשור מאוד לאדרנלין שזרם בגופם ולחגיגות על שחרורם. סביר להניח כי משקלם של השבויים השתנה במהלך תקופת השבי שלהם עקב פחד, מתח והתעללות. הם הראו סימנים שסבלו מניוון שרירים ומתת תזונה, ואיבדו את היכולת לבצע פעילויות מסוימות. שמענו סיפורים שהם מעבר לכל מה שניתן לדמיין".