1
גל של אושר הציף את מדינת ישראל לפני חמישה ימים, עם היוודע דבר חילוצם משבי חמאס של ארבעה מאחינו החטופים במבצע מתוחכם והרואי.
בתקשורת העולמית ובקצה השמאל הישראלי היו מי שביכו את האבדות הכבדות שנגרמו לאויב העזתי במהלך המבצע, אבל רובו המוחלט של הציבור הישראלי סירב להשתתף בצערם של אזרחי עזה, שמאפשרים לחמאס להשתמש בהם ובילדיהם כבמגן חי ולהסתיר ביניהם את חטופינו. למשך יממה אחת פרשת החטופים, שבחודשים האחרונים מהווה מקור לדאגה עמוקה, צער וכאב, מחלוקת פנימית והטחת האשמות הדדיות, סיפקה לנו רגעים של אחדות ורוממות רוח. היו בתקשורת מי שלא הסתירו את חששם שמא החילוץ הנועז והמוצלח ייזקף לזכותו של נתניהו או יגרום למישהו לחשוב שאפשר להציל את החטופים גם ללא עסקת כניעה, אבל אווירת השמחה הסוחפת דחקה אותם לשולי השיח.
2
לא להרבה זמן. רק 24 שעות של חסד ולכידות לאומית נתנו לנו בני גנץ וחבריו לפני שמימשו את איומם, הודיעו על עזיבת הממשלה ודרשו לקבוע מועד לבחירות. שמונה חודשים לאחר שגילו אחריות מתבקשת והצטרפו לממשלת חירום לאומית, הודיעו בני גנץ וגדי איזנקוט שהם לא מוכנים להמשיך ולשאת את האלונקה. הם האשימו את נתניהו שקבלת ההחלטות האסטרטגיות שלו מוטה על ידי שיקולים פוליטיים, בעוד הם עצמם נוקטים צעד שעלול לפגוע קשות באינטרס הלאומי ובמאמץ המלחמתי, כאשר די ברור שהמניע לכך הוא איבוד המנדטים של מפלגתם בסקרים.
פיזור ממשלת האחדות ישמח את סינוואר לאחר המכה המורלית שספג בשבת האחרונה, ויעניק לו תקווה וזריקת עידוד להמשיך להחזיק מעמד. פירוק ממשלת החירום יפגע במורל של חיילינו, שכל כך רוצים שנישאר מאוחדים. יצאנו למערכה הזאת מוכי צער ויגון לאחר הטבח, אבל גם מלאי תקווה, כשהסיסמה המובילה היא "ביחד ננצח". זוכרים את נאומו השנוי במחלוקת של מפקד עוצבת הקומנדו, תת־אלוף דן גולדפוס? גולדפוס אומנם לא קיבל אישור לנאום נאום פוליטי לאומה, אבל היו בדבריו הרבה משפטים חשובים. הקצין הבכיר שהוביל את כוחותינו בקרבות חאן יונס לא גדל בערוגות הימין, אך הוא ביטא את רחשי ליבם של כל הלוחמים כאשר קרא למנהיגות הפוליטית להתעלות מעל למחלוקות ולשמור על אחדות. "(אנו הלוחמים) מצאנו את הדרך להיות ביחד, כל אחד ודעתו, ובכל זאת להילחם כתף אל כתף", אמר גולדפוס. "אני מצפה שאותו ביחד יימצא בהנהגה שלנו". אבל בעבור הפוליטיקאים שלנו, מסתבר, זו הייתה בקשה קשה מדי.
3
בקבינט המלחמה לא היו חילוקי דעות עמוקים שהצדיקו את פירוקו. מלכתחילה דאגו גנץ ואיזנקוט להדיר מהקבינט את בן גביר וסמוטריץ', כדי שלא ייאלצו להתמודד עם דעות שהגיעו מחוץ לקופסת הרעיונות המרובעת של הממסד הביטחוני שהנהיג אותנו עם אותה קונספציה כושלת בעשרים השנים האחרונות. בסוגיית החטופים, אפילו הנשיא ביידן הודה שנתניהו הרחיק לכת בגמישותו, ומי שהכשיל את העסקה זה סינוואר.
הדשדוש וקצב ההתקדמות האיטי של המערכה נובעים בעיקר ממדיניות שגנץ ואיזנקוט תמימי דעים איתה. תנופת המלחמה נעצרה למשך חודשים ארוכים, בגלל ניסיון עקר להגיע להסכמות עם סינוואר על עסקת חטופים נוספת בתנאים משפילים ומכשילים. ההשתלטות ההכרחית על ציר פילדלפי, שגודעת את קווי אספקת הנשק של חמאס ממצרים, נדחתה זמן רב מאוד בגלל התחשבות בעמדת האמריקנים והמצרים. לא שמענו על חילוקי דעות בקבינט המלחמה סביב החלטות אלו.
גם לגבי עיכוב היציאה למלחמה בצפון, בעוד 80 אלף עקורים מבתיהם לא יודעים היכן יפתחו ילדיהם את שנת הלימודים הבאה, לא שמענו על מחלוקת בין ארבעת קברניטי קבינט המלחמה – נתניהו, גנץ, איזנקוט וגלנט. גנץ ואיזנקוט לא הצטיירו כסוסים דוהרים שנתניהו מרסן אותם. אם כבר להפך – הם היו בתפקיד השוורים העצלים שעיכבו את העגלה. אז פתאום הם מציינים את התמשכות המלחמה כעילה לפריקת עול האחריות הלאומית?! מישהו מאמין לזה?
4
חשוב להדגיש: חשיבות השותפות של גנץ ואיזנקוט בממשלת החירום ובקבינט המלחמה לא קשורה לניסיונם הצבאי הבכיר כרמטכ"לים לשעבר. השניים הללו אומנם עשו קריירה צבאית מפוארת, ואיזנקוט הוא גם אב שכול שאיבד את בנו במלחמה הזאת, אבל התפיסה האסטרטגית שהם הובילו לאורך שנים התגלתה ככושלת, והייתה בעוכרינו בטבח 7 באוקטובר.
כל הרמטכ"לים וכל שרי הביטחון בתקופת שלטון נתניהו היו שותפים לו בתפיסת ההתמגנות וההכלה, שאפשרה לחמאס לבנות מערכת ביצורים מפלצתית, לבצע אימונים אינטנסיביים ולהתחמש בכמות אדירה של נשק. כמעט כולם גם תמכו בעסקת שליט המסוכנת וההרסנית, ששילחה את סינוואר וחבריו לחופשי ואפשרה להם לתכנן ולבצע את הטבח ואת החטיפה.
בריאיון שהעניק לתוכנית 'עובדה' לפני כחמישה חודשים אמר גדי איזנקוט שאין לצפות לשחרור חטופים בדרך דומה לזו של מבצע אנטבה. חודש לאחר שנאמרה התחזית הפסימית הזאת חולצו שני חטופים מבית ברפיח במבצע נועז. עוד ארבעה חודשים חלפו וארבעה חטופים נוספים חולצו בבת אחת משני מקומות שונים, במבצע מורכב ונועז שאינו נופל ממבצע אנטבה. גם אם יהיה קשה לחלץ בדרך זו עשרות חטופים, זו חייבת להישאר אופציה. ככל שנרבה לדבר על שחרור חטופינו בשיטת 'מבצע ארנון', כך יגברו הסיכויים שהעזתים שהחטופים מוחזקים סמוך להם יחששו להיפגע ויבחרו לשתף עימנו פעולה. ככל שהפחד של העזתים מפנינו יהיה חזק יותר מהפחד שלהם מחמאס, כך יגברו הסיכויים לקבל מהם מידע ואולי אפילו חטופים חיים. לא צריך להיות רמטכ"ל בדימוס כדי להבין את זה.
5
השותפות של 'המחנה הממלכתי' בממשלה הייתה חשובה מסיבה אחרת. היא שימשה בלם לעוצמתה והיקפה של תנועת המחאה חסרת האחריות שמאיימת לחזור שוב אל חיינו, והפעם בעת מלחמה.
הקפלניסטים הבינו שכל עוד גנץ בממשלה הם יתקשו לשחזר את ההיקף והעוצמה של הפגנות המחאה נגד הרפורמה המשפטית. לכן נוכחותו בממשלה הייתה לצנינים בעיניהם. הם הפעילו לחצים גדולים כדי לגרום לו לצאת, ולבסוף זה עלה בידם. למרבה הצער, גם חובשי הכיפה במחנה הממלכתי, כולל מי שידעו להוקיע מחאה מינורית הרבה יותר נגד ממשלת בנט ולהכתיר את משתתפיה בתואר "שורפי אסמים", לא ממש ניסו לעמוד בפרץ.
על פי שיחות מוקלטות של מובילי מחאת קפלן שהתפרסמו ברשתות החברתיות, בעוד כשבוע צפוי להינתן האות וייעשה ניסיון לחזור ולהבעיר את הרחובות, כדי לאלץ את הממשלה ללכת לבחירות. הם ינסו שוב להוביל שביתות פרועות במשק, ולצורך כך לגייס את הממסדים ששיתפו איתם פעולה בעבר – ראשי האוניברסיטאות, ההסתדרות הכללית, הרופאים, חברות הייטק ועוד. הם יקראו למרי אזרחי בסגנון יאיר גולן – לחסום כבישים, לא לשלם מיסים, לא ללכת לעבודה ולא לשלוח את הילדים לבתי הספר. נקיטת צעדים מחרחרי ריב שכאלה בשעת מלחמה היא מתכון בטוח להחלשת רוח הלחימה של כוחותינו ולעידודם של אויבינו. מדובר בסכנה אסטרטגית חמורה שהקפלניסטים בתמיכת האופוזיציה, שכוללת כעת גם את מפלגתו של גנץ, צועדים לעברה בעיניים פקוחות. כאילו לא למדנו כלום מהמכה האנושה שספגנו כשהיינו קרועים ומפולגים. כל מפלגה באופוזיציה שאינה מתנערת מהמגמה הזאת, בין שמדובר בגנץ, בין שבסער ובין שבליברמן, תהיה שותפה מלאה באחריות לתוצאות.
אם הממשלה תכרע תחת הלחץ ותסכים להקדמת הבחירות, צפויה לנו מערכת בחירות רוויית איבה, קיטוב ושיסוי שתחמיר עוד יותר את מצבנו, חלילה. גם לאחר הבחירות לא מובטחת כלל היציבות הפוליטית שלה מקווים אלה שדוחפים לבחירות מתוך אשליה שהם צפויים לנחול ניצחון. סביר יותר שנשוב אל ימי התיקו הפוליטי, סבבי בחירות חוזרים וממשלות מעבר בראשות אותו נתניהו.
6
האחריות למניעת התרחיש האסוני הזה מוטלת לא רק על הפוליטיקאים אלא גם על הציבור. הציבור הלאומי האחראי חייב לגלות הפעם יותר מעורבות, ולא לשבת על הגדר כפי שנהגו רבים מתוכו בזמן המחאה נגד הרפורמה המשפטית. בכל מקום שבו יקומו אנשים אחראים וימחו נגד מגמות האנרכיה, הפילוג והשיסוי, תהיה להם השפעה מרסנת גם אם הם יהיו מיעוט. ככל שהם ייבהלו מלהשמיע את קולם ולהתריע, כך ייפגעו סיכוייה של ישראל לנצח במערכה. אם במקום העבודה שלכם מתארגנת מחאה אנרכיסטית בזמן מלחמה, אל תישארו אדישים ופסיביים. תמחו, תתווכחו, תביעו עמדה. זה עלינו.
לתגובות: eshilo777@gmail.com
***