לפני שנה המלצתי כאן בחג השבועות להוסיף לחיים לימוד יומי קצר. לבחור משהו שמדבר אלינו מכל התורה כולה וללמוד אותו בכל יום, אפילו רק כמה דקות, כעוגן יציב במציאות מאתגרת.
כתבתי על פרויקט חדש שנקרא הנ"ך (נביאים כתובים) היומי. לומדים שני פרקים ביום, ובתוך שנה מסיימים את כל ספרי הנביאים והכתובים (לפרטים כיתבו בגוגל: נ"ך יומי שיפטי. שיפטי הוא שם החיבה של הצעיר שהפרויקט הוקם לזכרו). בהנחה שאת התורה עצמה אנחנו יחסית מכירים, בעצם מקבלים כך היכרות עם כל התנ"ך – תורה, נביאים, כתובים.
לא דמיינתי כמה מכם יתחילו לעשות זאת. לא דמיינתי כמה זה יהפוך קריטי וייתן כוחות במלחמה.
השנה בחג השבועות, חג הקציר, התחיל קציר של תגובות במייל שלי: כתבה לי משפחה שגרה בעוטף. הם למדו את הנ"ך בבית שבדרום, ואז במלונות, ואז בחזרה הביתה. המילים העתיקות נתנו יציבות ותקווה, בפרט כשהם קראו על המלחמות והמאבקים על אותה אדמה בדיוק. כתב לי נער שלא אוהב שיעורי תנ"ך בבית הספר, אבל האתגר הזה, להתחיל ולסיים, תפס אותו והוא מסיים כעת בהתרגשות את כל הנ"ך. עורכת דין שמגישה כתבי אישום נגד מחבלי הנוח'בה בימים אלה, כתבה שהלימוד נותן לה פרספקטיבה ועומק ומשמעות, וממש מחבר את העשייה שלה היום לסיפור הגדול שלנו.
ואז כתבו לי אלירן ומירית ביתן. כיוון שהשבוע מחזור הלימוד מתחיל שוב, מספר יהושע, אני נותנת להם את רשות הדיבור. אותי הם שיכנעו לנסות ולהוסיף את הלימוד הזה לסדר היום:
"לפני שנה בדיוק אשתי ואני החלטנו לנסות. פתחנו את שגרת הבוקר בהאזנה משותפת ל-2 פרקים שמעביר בווטסאפ הרב מוטי פרנקו מהגולן. חשבנו שיהיה נפלא להשקיע 15 דקות בכל בוקר בזוגיות ובתורה, אבל לא ידענו איזו שנה תבוא עלינו. סיימתי 150 ימי מילואים, שכללו גם לחימה ממושכת בעזה. אני בחזית הדרומית ואשתי בחזית המשפחתית בבית".
אלירן הוא בכיר בשירות התעסוקה, מירית היא עובדת סוציאלית, ויש להם שישה ילדים. איפה בדיוק הנ"ך היומי נכנס כאן ללו"ז? כך הם ממשיכים:
"פתאום המאבק למצוא רבע שעה ביום – כמובן שלא ביחד – הפך להיות מאוד מאתגר. לא תמיד יש זמן, פלאפון, קליטה, סוללה, מקום שקט, וכמובן לא תמיד יש כוח. ובכל זאת, הרגשנו שהדקות האלה מחברות את היומיום שלנו לשרשרת דורות נפלאה ומחזקת את משמעות החיים שלנו, בטח בימים אלו.
תוך כדי כל מה שקרה השנה, אנחנו היינו גם עם יהושע והשופטים, ישעיהו וירמיהו, יחזקאל, דוד המלך, שלמה המלך, רות ואסתר המלכה, עזרא ונחמיה.
אז למה אנחנו רוצים לפרסם זאת? קודם כל, כדי להגיד שההתמדה מנצחת. בעיות גדולות אפשר לפתור גם עם פתרונות קטנים. גם ברבע שעה ביום ניתן לסיים נ"ך או כל משימה משמעותית שבוחרים.
שנית, כדי להזכיר, לעצמנו קודם כל, שאין זמן קל, מתאים ונוח. אנחנו יוצרים את הזמנים. וזה נכון להכל - זמן זוגי, זמן משפחה, חברים, לימוד ואף זמני מנוחה. אם אתה מחליט להשקיע רבע שעה ביום במשהו חשוב, אתה תמצא רבע שעה ביום. אפשר ללמוד כמובן מה שרוצים, העיקר שהלימוד יהיה יומי.
אברהם לינקולן אמר משפט נוקב: 'אם היו לי שמונה שעות לכריתת עץ, הייתי מקדיש שש שעות מהן כדי להשחיז את הגרזן'. כלומר, חשוב לשים לך להכנה, למה שבא לפני כן, ולא רק להסתער קדימה. מבחינתנו, רבע השעה הזו ביום היא השחזת הגרזן האישי, הזוגי והלאומי שלנו.
אז סיימנו. אנחנו מקדישים את הלימוד לרפואת כלל הפצועים (כולל בן הדוד היקר שלנו, נווה בן גילה גאולה) ולעילוי נשמתם הקדושה של הנופלים".
אמן. שנזכה ללמוד, ולכתוב עוד פרקים טובים בהיסטוריה שלנו.