"מה שנכתב בדם וביזע, לא ימחק על ידי עטים מכורים", אמר המשורר הגדול אורי צבי גרינברג (א.צ.ג) לסבתי מלכה באחד מביקוריו בבית אהרונסון בזכרון יעקב.
המשורר הלאומי טעה במקרה הזה. הוא לא האמין ש"עטים מכורים" ישנו את ספרי ההיסטוריה. החוזה והמתריע שראה את השואה הרבה לפני כולם, לא האמין שבמדינה היהודית הצעירה, שלטון מפא"י כן יכתוב היסטוריה משלו. כן יקנה עטים שיעוותו היסטוריה. כן יכתיב לכלי התקשורת הצגת הלוחמים האמיצים של אצ"ל ולח"י ככנופיות פורשים צמאות דם. כן יציג 6,000 לוחמי המחתרות שגירשו צבא בריטי ענק של 100,000 חיילים,
כמי שהפריע למאבק הציוני, ולא כמי שניצח את מלחמת השחרור הראשונה שסללה את הדרך להכרזה של בן-גוריון על הקמת המדינה. אותו שלטון טוטלי עקר את המרד מההיסטוריה. מחק (עד היום) את מלחמת העצמאות הראשונה מספרי ההיסטוריה.
אותם "עטים מכורים" השחירו את בגין כפשיסט וטרוריסט. אותו שלטון טוטאלי הציג דרך שלוחיו ברדיו הממלכתי ועיתוניו, את רצח בית"רים-פליטים-יהודיים ב-"פרשת אלטלנה" כאילו היה פוטש של בגין. ניסיון הפיכה צבאית.
כך מבצע שאצ"ל ביצע לבקשת ההגנה, של פיצוץ המפקדה הבריטית הראשית במלון קינג דייויד, הוצג שנות דור כטבח נורא של אצ"ל (למרות שאצ"ל הזהיר את הבריטים, שבהתנשאות התעלמו ולא פינו את הבניין). כך מבצע מחתרת שתואם עם ההגנה בירושלים, של כיבוש הכפר הערבי דיר יאסין ששלט על מבואות ירושלים, הוצג בארץ ובעולם כטבח אכזרי בערבים תמימים (מזכיר משהו מהיום…).
*
בריטניה הגדולה, על 100 אלף חייליה, נסוגה בפני המחתרות, והדרך למדינה יהודית
עצמאית נסללה בדמם. את המידע הזה לא קיבלנו בבתי הספר, באוניברסיטאות, בכלי התקשורת הממלכתיים. ועכשיו עשינו את מה שאוניברסיטאות, חוקרים, עיתונאים, היו אמורים לעשות. יוני פלינט ואני נכנסנו לארכיונים הבריטיים ולתדהמתנו הכל גלוי! הבאנו בספר ציטוטים של חברי פרלמנט ושרים בריטיים ואפילו ציטוטים מצ׳רצ׳יל עצמו, שמודים כי בריטניה הגדולה נסוגה בפני מרד אצ"ל ולח"י. כן, הם אומרים זאת בתסכול ובכעס, אבל דורשים נטישה של הארץ כי החזקה של 100,000 חיילים יקרה לבריטניה בכסף ובדם. כן, הם מודים בכישלון מול "פולני אחד העונה לשם בגין"… הם אומרים מה שלא נאמר עד היום בספר ההיסטוריה הישראלי: פיינשטיין וברזני, בגין ושמיר ואלדד ניצחו את מלחמת השחרור מהכובש הבריטי. רק אז היה אפשר להכריז על מדינה. רק אז הגיעה מלחמת העצמאות מול צבאות ערב, בה ניצחו יוצאי וגיבורי ההגנה ואצ"ל, הפלמ"ח ולח"י, לוחמי צה"ל בתש"ח, והביאו עצמאות.
*
ריבלין, הנגבי, אלדד, עמידרור, לבני, אולמרט, מרידור, נחושתן, לוקר, נאור ונתניהו – אלה לא רק שמותיהם של אישים מרכזיים בישראל בעשורים האחרונים, אלא גם שמותיהם של הוריהם, שסללו בגופם וברוחם את הדרך למדינה. הורים שהיו כל כך מודרים, מגומדים ונרדפים, עד שהתגבשו למשפחה אחת גדולה, "המשפחה הלוחמת". ומכאן בניה ובנותיה באו והתגייסו כדי לסייע להורים המבודדים בבחירות, ובסוף מצאו "מלוכה". כנסת וממשלה.
מעט מדי נכתב ודובר עליהם, על אחוות הדם, על מבצעים מחתרתיים הירואיים, ואומץ בלתי נתפס, על השוויון התקדימי שהנהיגו בין נשים לגברים, על השותפות העמוקה שהנחילו בין צברים לעולים. בין ס"ט ועולי פולין, בין תימנים לרומנים, בין דתיים וחילונים וחרדים. ספר "הבגינים" בוחן את הפער העצום בין סיפורם לבין הנידוי וההוקעה שהיו מנת חלקם, והוא תחילתו של תיקון עוול היסטורי נוראי, שאת מחירו אנחנו ממשיכים לשלם.
*
"ספרי התכוון לנדוד אל העבר הרחוק; אבל העבר הוא קרוב, הוא כאן ועכשיו. ההיסטוריה רודפת אותנו, ואיתה מקורות האיבה, הכעס והחשדנות.
אולי משום שלא פתרנו, לא הבנו ולא סלחנו. מרצח ארלוזורוב, הסֶזון ואלטלנה, דרך הסכמי אוסלו, רצח רבין וההתנתקות – הפצעים שותתים, ואנחנו ממשיכים איתם הלאה, נושאים אותם על גופנו הלאומי, בלי קשב, בלי דיאלוג, בלי מרפא. אלא שללא הבנה הדדית של חרדותינו, כמו גם של כיסופינו, אין, ולא יהיה, פיוס בינינו לבין עצמנו, והעבר ימשיך להיות העתיד הפצוע שלנו."
*
ובתוך סיפורו של דור המרד, סיפורו של מנהיג המרד, מנחם בגין. כיצד הפך הפוליטיקאי שהפסיד שוב ושוב במערכות הבחירות, והוצג כסכנה לדמוקרטיה וכדיקטטור – לקונצנזוס? כיצד הפך מפרסונה נון-גרטה, דמות מושמצת ומוקעת – לאחד המנהיגים הכי אהובים והמוערכים בתולדות ישראל? כיצד אימץ כל אחד את "הבגין שלו"…
אלו שרדפו אותו אז עד שפרש, רואים בו כיום מדינאי אמיץ, שחולל הסכם שלום עם מצרים, וכדמוקרט וליברל, שטבע את הביטוי "יש שופטים בירושלים". והמחנה שהעריץ אותו עדיין רואה בו מנהיג מלחמת השחרור מהבריטים, מביא הדמוקרטיה לישראל במהפך 77, מפציץ הכור הגרעיני בעיראק, מקדם השבטים המודרים. מנחם בגין, סמל יהודי, לאומי ופטריוטי וגם סמל דמוקרטי וליברלי, עומד במרכז הספר.
*
בעשור השלישי של המאה ה 21- , כאשר החברה הישראלית שסועה ומקוטבת, על סף מלחמת אחים, מפְנה "הבגינים" מבט לשורשים העמוקים של הסכסוך הישראלי-ישראלי, ומבקש קשב של כל מחנה למכאובים, לכעסים ולכיסופים של המחנה השני.
ספר זה נועד לאלו שרוצים להכיר ולהוקיר את שורשי הימין, לתת תהילה לגיבורי המרד, להבין את המכאובים.
בתקווה שדווקא עכשיו, במשבר הנורא שנקלענו אליו, דווקא עכשיו כשהאוייבים שלנו קמים עלינו, נקשיב, נבין, נסלח, נתחבר, נתאחד, ננצח.
****************************************************************************