במשך שנה וחצי לפני המלחמה באוקראינה נישא קול התורה ברמה בעיר האדיטש שבמזרח המדינה.
הישיבה שנפתחה בהיכל בית הכנסת שבמתחם האירוח הסמוך לציון מייסד חסידות חב"ד הפכה באותם ימים לאבן שואבת לעשרות בחורי ישיבה ששהו במקום דרך קבע.
עם פרוץ המלחמה נסגרה הישיבה. ראש הישיבה הרב שמואל וייספיש עבר להתגורר בוינה ויתר הבחורים עזבו לישיבות שבהן אין סכנה.
בערב חג השבועות, לאחר שנתיים של מלחמה וכשהוברר כי האדיטש כבר אינה תחת סכנה, החליט השליח ורבה של העיר הרב שניאור זלמן דייטש לפתוח מחדש את הישיבה.
"בתחילת המלחמה החיילים הרוסיים שהיו באזור הגיעו כבר למרחק קילומטרים בודדים מהציון" אומר הרב דייטש, "והיה חשש ממשי מכיבוש העיירה. בניסים הם הוברחו ונסוגו למרחק של יותר ממאה קילומטרים, ולכן העיר בטוחה כיום באופן יחסי".
כמו אז, גם כיום ניתן למצוא בישיבה בחורים מסוגים שונים כאשר המשותף לכולם הוא רצונם לשקוד על התורה בשקט ובשלווה, בחיק הטבע, ללא כל הפרעות, במתחם מנותק ומסודר, ובעיקר – סמוך ונראה לציון 'בעל התניא'.