התחלה// נולד וגדל בקריית אתא, "עיירה משפחתית, כולם מכירים את כולם. ילדות נעימה מלאת תמימות ושמחה, עם המון חברויות טובות". כבר מגיל צעיר התחבר לערכים ולאהבת הארץ. "בתחילת שנות התשעים, כשהחלו ההפגנות נגד אוסלו, הלכנו אליהן כל החברים ביחד".
אבא// דניאל (67), מנהל פנסיוני. "איש ישר, רחב אופקים, אוהב תורה וטיולים ומלא אהבת הארץ".
אמא// ניסנה (64), מוזיקאית ומורה לדרמה. "אישה מלאת שמחת חיים, אוהבת לטייל, עשתה את שביל ישראל ברגל ובאופניים. משקיעה המון במשפחתיות עם אנרגיות בלתי-נגמרות".
ספסל הלימודים// ביסודי למד בבית הספר הממלכתי־דתי נֹעם קריית אתא, משם עבר לישיבה התיכונית פרחי אהרון בקריית שמואל ולאחר מכן לישיבה התיכונית בכפר הרא"ה. בסוף כיתה ט' ערך מסע בין ישיבות. "במשך כמה שבועות עברנו בכמה ישיבות כדי לבקר מדריכים וחברים שלנו. יצאה מזה חבורה נפלאה שצמחתי איתה יחד לאהבת תורה ואכפתיות מעם ישראל".
מדריך// את מקומו באותם ימים מצא יותר כמדריך בתנועות הנוער, בתחילה בעזרא ולאחר מכן – בעקבות מעבר של המשפחה ליישוב מורשת – בבני עקיבא. "היו לי הרבה כוחות שרצו לפרוץ החוצה. כך מצאתי את עצמי מדריך במשך כמה שנים, לצד המשך פעילות למען ארץ ישראל".
תורה טבעית// לאחר סיום כיתה י"ב, יחד עם חברים מישיבת כפר הרא"ה, הלך ללמוד בישיבה הגבוהה בבית אל. "זה היה מעבר טבעי, הלכנו לא מעט חברים. מצאתי שם עוצמה של תורה בטבעיות, שילוב שלא מוצאים בכל מקום".
החצי השני// רעות, מנהלת בית הספר התורני לבנות 'כנפי רוח' בחריש. "הדרכנו ביחד בסניף בני עקיבא במורשת, הוריה היו ממקימי היישוב. רעות היא הבסיס היציב של הבית והמצפן שנותן את הכיוון הבריא והמתאים".
על מדים// זמן לא רב אחרי החתונה התגייס לתותחנים במסגרת מסלול הסדר מרכז. "בזמן הגירוש מגוש קטיף הציבו אותנו בשמירה על גבול עזה, ידעו שלא נכון לשלב אותנו במעגלי ההתנתקות עצמה. למרות שפעלנו ולחמנו, הפעילות כיום בשירות המילואים מעניינת הרבה יותר. הייתי מצטיין טירונות, אבל הרצון לחזור לעולם החינוך גרם לי לשוב במהרה לזרועות הישיבה ולעשייה החינוכית".
קופץ למים// לאחר שמונה שנים בישיבה הגבוהה בבית אל הוא החליט לקפוץ למים – אל העשייה החינוכית. התפקיד הראשון היה מנהל יחידת הנוער בבית אל. "אף פעם לא ראיתי את עצמי בתור מורה, בגלל שלא רציתי להתעסק עם משמעת, אלא יותר בחינוך הבלתי־פורמלי. התפקיד שלי כלל אחריות על כל החינוך הבלתי־פורמלי במועצה המקומית בית אל. במהלך השנים הקמנו שני מיזמים שפעילים עד היום, כבר 14 שנה, אחד מהם הוא 'נח"ל – נותנים חיוך לילד'. לקחנו יותר מארבעים בני נוער, ובהובלתם הקמנו ארגון שמסייע לילדים עם צרכים מיוחדים בבית אל, שכולל מפגשים פעמיים בשבוע, טיולים ושבתות במקומות מעניינים".
הנצחה חברית// רב-סרן אלירז פרץ הי"ד היה חברו לספסל לימודי ההוראה. "היינו נוסעים יחד ללימודים. אחרי שנהרג, הקמנו לזכרו את 'סיירת אלירז' שמחלקת עוגות לחיילים מדי יום חמישי בבסיס הקרוב, משלימה מניינים ומפעילה פינה חמה לחיילים. שני המיזמים פעילים עד היום בזכות בני הנוער שלקחו אחריות מלאה וניהלו אותם בעצמם".
עולה לרגל// בתום ארבע שנים בתפקיד עבר לנהל את 'קדמת ירושלים', מדרשת הטיולים מבית עטרת כהנים. "בתוך שנה הצלחנו להביא כ־25 אלף תלמידים לסייר בעיר העתיקה וסביבותיה. המטרה הייתה לחשוף ולחבר את התלמידים לשורשים שלנו, באמצעות מפגש עם דמויות ברובע היהודי וברובע היהודי המתחדש, המכונה הרובע המוסלמי".
שיִט בעיר העתיקה// אחת התגליות שהתוודע אליהן במהלך ההיכרות המעמיקה עם ירושלים שבין החומות הייתה בריכת חזקיהו. "בתוך הרובע הנוצרי מסתתרת בריכה ענקית שנועדה במקור לאגירת מים. הבריכה הזאת מוקפת בחנויות של ערבים, ובאחת הפעמים הצלחנו להכניס לשם סירה עם משוטים ופשוט יצאנו לשיט פסטורלי".
פריצת דרך// מטרה נוספת באותם ימים הייתה לחזק את הנוכחות היהודית בכותל הקטן. "היה לנו חשוב להביא לשם כמה שיותר יהודים ביום־יום, לשם כך יזמנו כמה אירועים לאורך מעגל השנה. בחנוכה הבאנו לשם חנוכייה גדולה, ובכל יום קיימנו הדלקה ברוב עם, עם רבנים ואנשי ציבור ובהשתתפות מאות בני אדם. בנוסף לכך התחלנו לקיים במקום אירועי בר מצווה בימי שני וחמישי. במקום להגיע לאירוע המוני בכותל, הצענו לאנשים אירוע בוטיק, במקום קרוב הרבה יותר לקודש הקודשים. כל זה כדי ליצור הליכה טבעית של יהודים לכותל הקטן. זאת הייתה פריצת דרך משמעותית".
שורשים// באותה תקופה עבד גם במחלקת התוכן והאירועים של בית הרב קוק. "כדי להחזיר את הציונות הדתית אל השורשים שלה, יזמנו 'טיש ראש חודש' בימי חמישי או במוצאי שבת, עם רבנים ובני ישיבות שונים ומגוונים. במהלך השנים הגיעו אלפים רבים לאירוע החודשי, שחיבר אותם בצורה נעימה ומעמיקה לתורת הרב קוק. עד היום הטיש מתקיים מפעם לפעם".
צאן קדושים// לאחר מכן התמנה למזכ"ל תנועת עוז, שמיועדת לילדים בכיתות א'-ג'. "הגעתי אליה כשהיו 27 סניפים ברחבי הארץ. התחברנו למשרד החינוך, ובמהלך השנים הגענו לכ־100 סניפים ובהם כ־9,000 חניכים. ככל שהילדים קטנים יותר הם תמימים יותר, ואפשר לקחת את התמימות והמתיקות הזאת ולטעת בהם אהבת לתורה, לעם ולארץ. וככל שזה נצרב בגיל צעיר יותר כך זה יותר מוטמע לשנים קדימה. למשל, באחת השנים יזמנו תפילת הורים וילדים בעזרת ישראל של הכותל המערבי בהובלת הרב שמואל אליהו".
לב יהודי// אחרי קרוב לשמונה שנים בתנועת עוז, קיבל לידיו את ניהול 'זהות – איגוד המרכזים להעמקת הזהות היהודית'. "הארגון מאגד בתוכו 41 עמותות שכל התודעה שלהן היא בניין הזהות והמורשת היהודית בקרב ילדי ישראל, במסגרת 73 מרכזי זהות שפועלים בכ־1,700 בתי ספר וביותר מ־1,000 גני ילדים בחינוך הממלכתי ברחבי הארץ. בתי הספר מצביעים ברגליים. המרכזים מקצועיים מאוד ומביאים את עולם היהדות בצורה חווייתית שמדברת לילדים בנושאים כמו שבת, גדולי האומה וכדומה. 280 בנות השירות הלאומי הן הלב של הפעילות שלנו. בניגוד לתחושה שיש מאבק בהדתה כביכול, משנה לשנה יש גידול ניכר בביקוש לתוכן שלנו".
עמוד האש// מאז 8 באוקטובר, למעט הפוגה קצרה באמצע, הוא מגויס למילואים. במשך ארבעה וחצי חודשים השתתף בלחימה בדרום. כעת, כבר חודש וחצי שהוא מוצב בצפון. "היינו שותפים מלאים לכל המבצעים הגדולים ברצועת עזה. התפקיד שלנו היה בעיקר חיפוי, מיסוך והורדת מטרות אסטרטגיות. אנחנו המטרייה האווירית שמעניקה את המגן לכל פעילות צבאית שיש ברצועה".
שבת אחים// "אנחנו יושבים יחד 18 שעות ביום, חיילי מילואים מכל הקשת הישראלית, בלי חשמל ומים, אבל עם הרבה שיחות עומק. יש המון שאלות עומק שצפות ועולות. אנשים רוצים לצאת מהרדידות ולברר את משמעות הזהות היהודית שלהם. זה דורש מאיתנו דווקא בעת הזאת להעמיק וללמד את בסיס היהדות שלנו. ברור לי שבסופו של דבר תיוולד מכך ישראליות חדשה".
מרוממים את הכאב// במסגרת 'זהות' הוא שותף לכמה מיזמים, כמו השבת העולמית, יום ההוקרה לפצועי צה"ל, 'בעוז רוחם' ליום הזיכרון וכעת בהכנות לאירועי יום השנה לפרוץ מלחמת חרבות ברזל. "לכל אורך הדרך אנחנו עובדים יחד עם משרד ההתיישבות והשרה אורית סטרוק ופועלים תחת האגף לתרבות יהודית. מה שמוביל אותנו זה לא להישאר בקושי ובכאב אלא לחיות אותו אך לרומם אותו ולהדגיש את האחדות הגדולה והמסירות האדירה איש כלפי רעהו. אסור לנו להישאר בתוך המשבר, חייבים להיבנות ממנו".
הנחת// שבעה ילדים. אוריה בת 20, הלל בן 18, אורי בן 16, איתן בן 13, נעם בת 10, רני ציון בת 5 וכרמי בן 3.
אם זה לא היה המסלול// "איש צבא קבע".
*** במגרש הביתי ***
בוקר טוב// "במילואים משכים קום כבר בארבע וחצי בבוקר. בחיי השגרה קם בשש וחצי, תפילת שחרית, פיזור הילדים למוסדות החינוך, דף יומי וקדימה לעבודה עם פגישות ונסיעות בכל רחבי הארץ. סדר היום ארוך מאוד ויכול להיגמר אחרי עשר בלילה".
פלייליסט// "שומע בעיקר פודקאסטים. לאחרונה מתמקד בפודקאסט 'יארצייט – דמויות מפתח ביהדות' מבית ישיבת עתניאל".
השבת שלי// "נחת, זמן איכות עם הילדים ולימוד תנ"ך משפחתי בסעודות. בדיוק התחלנו ספר דברי הימים. מנוחת הנפש והגוף".
דמויות מופת// הרב זלמן מלמד, הרב שלמה יוסף ויצן והרב שמעון קליין - רבני ישיבת בית אל. "כל מה שאני היום זה מכוח תורתם של רבני הישיבה. הם העניקו לי מבט שלם ואופטימי על המציאות".
מפחיד אותי// "שנאת חינם".
משאלה// "אחדות בתוכנו וגאולה שלמה. שנהיה שותפים עם א־ל בבניית הגאולה השלמה".
כשאהיה גדול// "מקווה לשמור על החיוניות, המבט הטוב והעשייה הבונה למען עם ישראל".
לתגובות: yosefpr@gmail.com
***