יש הרבה יתרונות למגורים ביישוב. אני לא יכול למנות אחד מהם כרגע אבל בטוחני שיתרון כלשהו יש. עובדה שזה דבר שקורה. חסרונות לעומת זאת יש למכביר. הנה למשל הצורך האובססיבי לעשות דברים יחד בחבורה. במקרה דנן מדובר במשפחת לוי היקרה, שהחליטה שהיא רוצה להביא לביתם מדביר לקיים מה שנאמר "איך יודעים שבא אביב, מדבירים סביב סביב". מה לי ולמדביר של לוי? זה מה שגם אני שואל. אלא שמר לוי האהוב החליט שאם כבר מביאים מדביר, למה לא לפתוח קבוצת ווטסאפ ייעודית לכל מי שחפץ גם הוא להשמיד רמשים וחיות אחרות ממשפחת פרוקי הרגליים במחיר קבוצתי מיוחד.
וכך בשורת המדביר עשתה לה כנפיים והתחילה לזלוג ממש כמו הרמשים עצמם מביתו של לוי אל הבתים השכנים. זה היה רק עניין של זמן עד שהיוזמה תגיע לילובסקי, ומשם ליעקבינית הדרך קצרה.
"אם אתה אומר מילה לאשתי על המדביר שאתם מביאים אני אדביר אותך", הזהרתי את מר ילובסקי לפני שיעלו לו רעיונות לראש.
"אנחנו מביאים מדביר?" הוא שאל. מסכן, הוא עדיין חדש יחסית, לא מכיר את הדינמיקה היישובית. למחרת ראיתי אותו מסתובב ברחוב אובד עצות. הנגף הגיעה לפתחם.
"אשתי אומרת שאנחנו מביאים מדביר", הוא מלמל תוך שהוא מגרד בפדחתו, "אבל אני לא זוכר שהיה דיון בכלל".
"תשתלט על עצמך בנאדם!" סטרתי לו על לחיו ורצתי הביתה כדי לוודא שהלחץ החברתי לא הגיע עד אלינו.
"שומע, כל השכונה מביאה מדביר בשבוע הבא", אשתי הקדימה מכה לרפואה.
"נו, ואם כל השכונה תחליט לקפוץ מהגג, גם אנחנו נקפוץ?"
"זו קפיצה שאדיר לוי מארגן?" היא שאלה, "כי אם כן אז נצטרך לשקול".
עכשיו תראו, אני בזוגיות הזאת כמעט אותו מספר שנים כמו אשתי כך שגם אני יודע בדיוק מתי אני מובס, אבל מקובלני מבית אבא שגם במצבים כאלה חייבים לייצר לפחות מראית עין של ויכוח, אחרת איך הילדים יצאו שרוטים?
"תשמעי", הסברתי לה, "אין לנו עכברים, אין לנו ג'וקים. בקושי נמלים. אין סיבה סתם לבזבז כסף רק בגלל שכל השכונה החליטה שצריך".
"אז אתה בעצם אומר שהג'וקים מורתעים?" היא שאלה. פתאום כשהיא רוצה היא סאטיריקנית. "זו מכת מנע הכרחית", היא המשיכה, "אם לא ניזום הם יפתיעו אותנו. חוץ מזה שכל השכונה מדבירה אז לג'וקים לא יישאר לאן ללכת וכולם יבואו אלינו".
בצר לי יצרתי קשר עם מר לוי כדי לקבל פרטים על ההדברה הזאת ומה היא כוללת.
"אני אגיד לך הכול רק אל תזכיר אותי בטור", הוא פתח, "שמעתי שהולנדר לא יכולים לצאת מהבית מאז הפיאסקו עם השבת המוקדמת".
"רצונו של אדם כבודו", עניתי בחיוך. ובאמת היה לי רצון עז להזכיר את אדיר לוי בטור והתכוונתי לכבד את הרצון הזה.
מפה לשם הסביר לי מר לוי שלפני שהמדביר מגיע צריך לנקות את השיש, להזיז חפצים מהקירות ולפתוח ביובים. אחרי שהמדביר הולך, לעומת זאת, אסור לשטוף את הרצפה שלושה ימים. שזה כבר חתיכת גיימצ'יינג'ר. רצתי לאשתי עם פרט המידע העסיסי הזה. "כה ציווה המדביר לצרכן!" בישרתי לה, "שלושת ימים אל תיגשו אל מגב".
היעקבינית לא התרגשה. "זה אומר שצריך לשטוף לפני שהוא מגיע".
אתם מבינים את הראש של האישה הזאת? לשטוף את הבית ביום ראשון רק בגלל שלא נוכל לשטוף אותו עד חמישי. הרי הרגע הייתה שבת. הרגע שטפנו. ומה תועיל שטיפת ראשון לרצפה המג'ויפת של רביעי? אבל כנראה ששטיפת רצפה זה עניין ספיריטואלי-הוליסטי יותר מאשר עניין פרקטי, יש אנרגיית שטיפה שצריכה למצוא לה פורקן בחלל הבית בלי קשר למצב הרצפות. אז שטפנו.
המדביר הגיע למחרת בבוקר, עשיתי לו סיור בבית שיתרשם מהרצפה הנקייה שהכנו לו ומאפס הג'וקים שנוכחים בדירה כרגע. "מפה אתה יכול רק להרוס", הסברתי.
לא היה נראה שהוא התרשם. "אחרי שאני אסיים ייתכן שתראו פתאום ג'וקים מתים או שיבואו פתאום ג'וקים מבחוץ ואז הם ימותו", הוא אמר בנונשלנט. עכשיו תראו, אני לא בדיוק מהתחום, אבל נשמע לי שמה שהוא מתאר זה הפך ההדברה. אידיאלית הייתי רוצה לראות ג'וקים לפני ההדברה ולא אחריה. אבל לפני שהספקתי להעלות בפניו את העניין הזה הוא ביקש ממני להתפנות מהבית כדי שהוא יוכל לעבוד. שזה כבר ממש היה חשוד בעיניי. הרי אם אנחנו לא יכולים לנכוח בבית בזמן שהוא עובד "מסיבות בריאותיות" מנין לנו שהוא באמת עובד? אולי הוא סתם יושב על הספה, אוכל מהצ'יפס שלי ומסתלבט על הדייר המטומטם ששוטף רצפה בראשון?
אז החלטתי לעשות בבית שלי כבשלי - ונכנסתי אל הבית כדי לעקוב אחרי ביצוע העבודות. המדביר ההמום ניסה להגיד לי משהו, אבל אי אפשר היה להבין אותו מאחורי מסכת החמצן שהוא חבש על פיו בניסיון מביך משהו להרשים אותי בחשיבות עבודתו. סימנתי לו שאני לעומתו מצליח לנשום עצמונית ושלא ידאג.
שעתיים לאחר מכן התעוררתי בחדר המיון מבולבל וחסר אוריינטציה משל הייתי נשיא המעצמה הגדולה בעולם. הבטתי הצידה, במיטה שלידי שכב ילובסקי השכן.
"אז הוא כן עושה משהו המדביר הזה", הוא מלמל לעצמו כמטורף, "מי היה מאמין".
לתגובות: jacobi.y@gmail.com
***