בשורה של צעדים כופה בג"ץ על הממשלה מדיניות והתנהלות, בין אם בחיוב הדיון על גיוס החרדים, הצו על הבחירות לרבנות הראשית, איסור על מבקר המדינה לחקור את אירועי השבעה באוקטובר, צו על תנאי נגד החזקת גופתו של מחבל כקלף מיקוח, דיון בתנאי החזקתם של מחבלי הנוח'בה ועוד.
על ההתערבות הזו והשאלה אם ניתן לגבור עליה או להתעלם ממנה גם ללא רפורמה שוחחנו עם עורך הדין יורם שפטל.
שפטל מגדיר את כל צעדי ההתערבות הללו של בג"ץ במדיניות הממשלה כ"צעדים של דיקטטורה פוליטית במסווה משפטי, ואנחנו חיים במשטר הזה מאז שנת תשנ"ה, כאשר הדיקטטורה הושלמה בכך שביהמ"ש ללא סמכות נטל לעצמו סמכות לפסול חוקים. זאת כאשר קודם לכן הוא נטל לעצמו סמכות לפסול כל החלטה של רשות שלטונית כולל הממשלה ושריה בתואנה שזה לא סביר בעיני שופטי בית המשפט העליון. זו המציאות שאנחנו חיים בה".
מוסיף שפטל ואומר כי "לפני פחות מחצי שנה בעיצומה של המלחמה נטל בית המשפט על עצמו סמכות לפסול חוקי יסוד, הכול על מנת לשמר את הדיקטטורה של בג"ץ, כי עד שנפסל התיקון לחוק יסוד בעניין הסבירות, על פי פסיקת הדיקטטורים של בג"ץ שאין להם סמכות לפסוק שחוק יסוד פסול, והדבר נעשה ברוב של 8 מול 7 נטלו לעצמם שמונה דיקטטורים סמכות ללא אבק סמכות לפסול חוקי יסוד על פי מפת הדרכים ששרטט להם מייסד הדיקטטורה של בג"ץ, אהרון ברק במאמר שכתב לקראת פסק הדין, ובו הוא הסביר להם איך הם יכולים לפסול חוק יסוד והם הלכו במפת הדרכים הזו".
אהרון ברק, קובע עו"ד שפטל "ממשיך להיות השליט העליון הבלעדי והמוחלט בישראל, בלי לשבת בבית המשפט העליון, אלא באמצעות מאמרים או ראיונות ודבריו מבוצעים מיד על ידי מה שהיה עד לפני כשלושה חודשים הרוב בבית המשפט העליון שמוכן לפסול חוקי יסוד כדי לשמר את הדיקטטורה שלו". בדבריו מדגיש שפטל כי הרוב הזה כבר אינו קיים לאחר פרישת שתיים משופטות העליון וכעת המציאות היא ששבעה מתנגדים לפסילת חוקי יסוד ניצבים מול שישה תומכים בכך.
"כל עוד מי ששולט בארץ זה לא הרשויות הנבחרות כנסת וממשלה, אלא דיקטטורים ששמו את עצמם מעל הכנסת והממשלה, כלומר מעל העם, כל עוד זה נמשך כך יהיה", אומר שפטל ומעיר כי "בכל הדיונים בעניינים הללו השופט פוגלמן דאג שבכל אחד מההרכבים הללו יהיה רוב לאגף השמאלי קיצוני בבית המשפט העליון".
על טענתו של אהרון ברק שהוא עצמו אינו אלא יהודי קשיש שמייחסים לו כוח רב מכפי שיש לו, אומר שפטל כי מדובר ב"פוליטיקאי המוצלח והממולח ביותר שהיה כאן מאז הקמת המדינה כי הוא הצליח להשתלט על כל מנגנוני השלטון במדינה ללא שפיכות דמים, אלא באמצעות פסקי דין. נכון שהוא קשיש שלא נראה יותר מדי בריא, אבל כוחו האינטלקטואלי במתניו והוא שעומד מאחורי פסילת חוק היסוד בידי בית המשפט העליון לפני מספר חודשים. הוא עשה זאת באמצעות מאמר שהוא כתב במיוחד לקראת ההכרעה בסוגיה הזו. זו הייתה מפת הדרכים לפסילת חוק יסוד ומדובר במפת דרכים מופרכת לחלוטין".
על מופרכותה של אותה מפת דרכים לפסילת חוקי יסוד, מרחיב שפטל ומסביר: "זו מפת הדרכים מופרכת וכל כולה כזב. הדיקטטור הגדול אומר שהייתה מועצה מכוננת למדינת ישראל והיא קמה מכוח הכרזת העצמאות שקמה מכוח מועצת העם שמנתה 37 אנשים שמעולם לא נבחרו על ידי איש, בוודאי שלא על ידי הציבור שהיה בארץ בתש"ח. לטענתו הגוף הזה, מועצת העם, הוא הגוף העליון לעולם ולא יכול לקום גוף עליון ממנו בישראל. הוא הגוף שהכריז על הבחירות למועצה המכוננת וכתוצאה מכך אין סמכות לכנסת, גם בשבתה כיורשת של המועצה המכוננת המקורית, לעשות דבר שסותר את מגילת העצמאות, והפרשנות של מגילת העצמאות נתונה כמובן לבית המשפט העליון והכנסת לא יכולה לעשות נגד זה כלום וכך גם לא הממשלה. המשמעות היא שהסמכות העליונה בישראל הם שופטי העליון שרק להם יש סמכות לפרש כרצונם הפוליטי שמאלני פוסט יהודי ופוסט ציוני את מגילת העצמאות".
מוסיף שפטל ואומר כי "בימים בהם בית המשפט ידע את מקומו, בתש"ח, הוא כבר פסק פה אחד שלמגילה אין מעמד חוקי בישראל, אלא מדובר בהצהרה חגיגית על הקמתה של המדינה ולא מעבר לכך. אין לה שום משמעות מעשית משפטית במדינת היהודים. מדובר בפסק דין חד וברור שהיה בין עשרת פסקי הדין הראשונים שניתנו בישראל".
על המענה להתנהלות זו המוגדרת בפיו כדיקטטורה משפטית, מסביר שפטל ואומר כי "מה שצריך לעשות הוא לחוקק חוק יסוד החקיקה שיגדיר בדיוק את הסמכויות ואת חוסר הסמכויות של בית המשפט העליון, במיוחד בהיבטים חוקתיים. ואם ביהמ"ש העליון יפסול את החוק הזה, שיהיה חוק יסוד, שלפיו לבית המשפט העליון אין סמכות לפסול חוקים, גם לא חוקי יסוד, כפי שנפסק רבות לפני הדיקטטורה של בג"ץ - הרי אסתר חיות, ממשיכת הדיקטטורה של בג"ץ, אמרה שזה סותר את מגילת העצמאות כי זה יוצר מצב מופקר שבו השלטון יכול לקבל כל החלטה שרירותית שעולה על דעתו - אם בג"ץ יפסול את הקביעה הזו לא יהיה מנוס מלהודיע שלא מצייתים".
"בג"ץ לימד אותנו שיש פקודות בצבא שמתנוסס מעליהן דגל שחור ואנחנו העם, באמצעות נציגיו בכנסת ובממשלה, צריכים להגיד שיש גם פסקי דין שמתנופף מעליהם דגל שחור. דוגמא לכך, אם בג"ץ יבטל את חוק השבות בטענה שמדובר בחוק גזעני דוחה ומכוער שלא לוקח בחשבון שיש כאן עשרים אחוז ערבים עם הרבה קרובי משפחה ולא ניתן למנוע מהם להיכנס לארץ ולאפשר זאת ליהודי שאין לו משפחה כאן, האם בגלל פסיקה כזו נפסיק לקבל יהודים כאן? צריך להבהיר לבית המשפט שיגיע הרגע שבו לעם, באמצעות נציגיו, יימאס לחיות תחת הדיקטטורה שלו, וכמו שציבור בריא מסרב לציית לדיקטטור, כך הציבור באמצעות נציגיו החוקיים יפסיק לציית לפסקי הדין של בית המשפט העליון בכל דבר שמגביל בצורה כלשהי את סמכויות הממשלה והכנסת".
שפטל מעיר בדבריו כי "לא ידוע בהיסטוריה על שום דיקטטורה שוויתרה מרצונה על שלטונה ואין סיבה להניח שהשופטים של בג"ץ, שממשיכים לשלוט באופן מוחלט על ידי כך שהמשנה לנשיא הוא איש שמאל קיצוני והוא הקובע את ההרכבים בבג"צים הללו, אין סיבה להניח שמרצונם הדיקטטורים הללו יוותרו על הסמכויות השלטוניות שנטלו לעצמם ללא סמכות. יגיע הזמן להפיל את הדיקטטורה הזו".