במצב הנוכחי ההתרשמות היא שאין אפשרות לנצחון מוחלט בעזה ולנצחון ברור בצפון. המטרות והיעדים שהציבה הממשלה היו נכונים וברורים בתחילת המערכה אבל המציאות כרגע שאין לישראל היכולת להשיג אותם.
יהיו הסיבות אשר יהיו, יש להביט נכוחה במציאות, ולהיכנס למודל של התכנסות והפוגה גם אם משתמע בכך שיש כאן כניעה. יש לומר ביושר, כפי שמרבים לצטט את ניר דבורי, שישראל זקוקה להודנה אפילו יותר מחמאס ויותר מהחיזבאללה, ואין לישראל היכולת לנצח במיוחד כאשר ארה"ב לא עומדת מלא מלא מאחוריה.
הכניעה היא במידה רבה לאמריקאים, כאשר מתברר שהתלות בהם גדולה כל כך. ארה"ב לוחצת על סיום המערכה בעזה, ובצפון לא מרשה לנו לתקוף את לבנון שבלי זה בלתי אפשרי לנצח את חיזבאללה, שלא לדבר על אי הספקת חימוש הנדרש למלחמה בצפון. זה לא כל כך משנה הסיבות, אבל את המערכה בעזה צריך לסיים, רצוי עם עיסקת חטופים ככל שיאפשרו ביידן ומימשלו, ולחתום על עיסקה עם חיזבאללה בהתאם למה שעמוס הוכשטיין יכול להשיג.
בלשונו הציורית של בן גביר הסכמי "דרדלה". קצת מבייש, אבל במלחמה ובפוליטיקה האמנות היא למקסם את מה שניתן מהמצב. לא בהכרח להרים דגל לבן בכל מחיר, אבל דגל כחול לבן כאשר יש בהסכמים הללו הישג כלשהו. אומה הנאבקת על קיומה מול 100 מיליון מוסלמים, שיעים כסונים, ודעת קהל עוינת בעולם, היא לא כל יכולה והיא זקוקה לתקופת התאוששות, חברתית כלכלית וצבאית, ולהתארגן אחרת והיטב למערכות הבאות שעוד יהיו.
קיומה של ישראל והבטחת בטחונה הוא מרתון, ולא נצחון מוחלט כאן ועכשיו. הייתה תיקווה אסטרטגית שכבר במלחמה זו נוכל להסדיר מצב בטחוני אחר בכל החזיתות, אבל כנראה שלא רק שהופתענו אלא לא היינו מוכנים כראוי וזה לא ניתן.
התברר שהצבא שלנו מוצלח ככל שיהיה היה בנוי לא מספיק טוב למערכה רב זירתית, ושבוי בקונצפציות שגויות של תחזוקה בטחונית, ומלחמה חלבית בסגנון פרוגרסיבי ליברלי. נצחונות קטנים ולא הכרעה. לכן כרגע צה"ל, למרות רוח הלחימה המדהים, והיכולת של העם בישראל בחזית ובעורף, הביא את התוצאה המירבית בעזה למצב דומה של יהודה ושומרון, ולא להשמדת חמאס כפי שהיה מתחייב ממה שקרה לנו ב-7.10.
צה"ל של היום לא יודע להשיג יותר, וזה לא רק הרצי הלוי כרמטכ"ל אלא כל הצמרת והמטכ"ל שנבנו שנים בהשפעת אירגונים ליברלים פרוגרסיביים, עם מוסר טהרני מדי ולא מותאם ל"חוקי הג'ונגל" של טהרן וגרורותיה. בלתי ניתן ולא סביר שבמהלך ותוך כדי לחימה "הכושי יצליח להפוך את עורו". ההצהרות המיליטנטיות והילדותיות של בן גביר וסמוטריץ לא מסוגלות לחולל שינוי מידי, גם כאשר יש הגיון במה שהם טוענים. כדי להשיג יעדים ומטרות בטחוניות גבוהות יותר נדרש שיקום ארוך לטראומות שספגנו, ובניית מערך חדש בראש אחר.
כרגע מה שישראל מסוגלת לספק זה רק בטחון יחסי בדרום בעוטף עזה, ובצפון מול חיזבאללה, והתושבים במידה וירצו לחזור צריכים להבין שלמגורים בישובי ספר בישראל יש מחיר. בעבר היתה מודעות ברורה בישראל שאיזור הספר הוא תמיד מסוכן יותר ממרכז הארץ, והמטרה של בטחון דומה בגבולות ובמרכז היא אידאל שיש לשאוף אליו, אבל למרבה הצער לא ניתן להשגה מידית בכאן ועכשיו.
ארגוני המחאה מתנהגים באופן מזעזע, כאשר הם חוזרים על הדפוסים של כוח קפלן ואחים לנשק, כל זה בשעת צרה ומלחמה. אבל בסיסית הם צודקים בדרישה לבחירות חדשות ושינויי הנהגה מוקדם ככל האפשר. היה מן הראוי שיהיה בימין הגיבור התורן שירים קול מוסרי צלול וברור, ללא השנאה הפתלוגית כנגד ביבי והדתיים.
יש להוריד בראש ובראשונה את נתניהו עצמו, ואת ממשלת הימין מלא מלא, ולמלא בימין תוכן חדש ויכולת אחרת להישגים יותר מההישגים העלובים של הממשלה הנוכחית. נתניהו התגלה במלחמה האחרונה שוב כפוליטיקאי מדהים שמשתמש היטב ב 64 או 63 חברי כנסת כדי לתחזק ולמשוך את שלטונו, אבל הוא לא מצליח להנהיג את הצבא, שלמעשה לא סר למרותו, ולא מצליח לנהל אזרחית את הממשלה החלשה שתצליח לתת שירות אזרחי טוב למכלול הבעיות של המפונים , לנפגעי העסקים ועוד בעיות חברתיות הנגזרות מהמצב. הארץ מלאה בעיות עד מעל לראש, ונתניהו איבד את סמכותו וכישוריו כמנהיג בטחוני וכלכלי כפי שהיה בעבר.
לכן על נתניהו והממשלה הנוכחית להשלים את סיום המערכה מהר ככל שניתן, למזער נזקים לפנות את הדרך. כלומר להתפטר מרצונם ואחריותם, גם ללא וועדות חקירה ממלכתיות, ולאפשר בחירות מוקדם ככל האפשר.
רצוי שלא לתת לכל ארגוני המחאה ההולכים ומקצינים ללא תוחלת ותועלת להכתיב את המהלכים הבאים, וחשוב לנהל את תקופת המעבר טוב ככל האפשר. התפרקות ממשלה מתוך אנרכיה עלולה להיות קטלנית להמשך הדרך של המדינה. הכל צריך להיעשות בענווה וברוח טובה ככל האפשר ולהפיח תיקווה בעם.
הכותב הוא פסיכולוג קליני