כמה אופוריה היתה בחלק מהציבור בישראל כשנחתמו הסכמי אוסלו. כמה תמימים היינו לחשוב שהנה הכל מאחורינו ושוב לא נדע עוד מלחמות.
נזכיר. הסכם אוסלו הראשון נחתם על מדשאת הבית הלבן ב-13 בספטמבר 1993. אדריכליו הישראלים האמינו שהוא יביא לסיום סכסוך הדמים הישראלי-פלסטיני ויכונן מזרח תיכון חדש. אך התקווה התנפצה אל קרקע המציאות, ורחובות ישראל מלאו טרור חסר תקדים. מה השתבש?
בספר חדש, שהוא למעשה חיבור מעמיק, מקורי וקולח 'מלכודת אוסלו' הכולל שימוש בחומר ארכיוני שראה אור רק לאחרונה, חושף יובל בלומברג, איש הייטק שהקדיש את העשור האחרון לתיעוד פרטני ולעיבוד שלל מקורות המידע הקשורים להסכמי אוסלו את שהתרחש מאחורי הקלעים בעת רקימת ההסכמים, את המשא ומתן הגדוש מהמורות, את התככים הפוליטיים, את ההסתרות הקטנות והשקרים הגדולים, את החלומות, את האשליות – ואת ההתפכחות.
בתוך עמודי הספר ניתן למצוא תשובות על כמה שאלות שעלו אצלנו לאורך הימים כיצד לדוגמא הניעה האיבה האישית בין פרס לרבין את תהליך אוסלו?מדוע הוסתר מפרס המבצע לשחרורו של נחשון וקסמן? כיצד ניסתה התקשורת לעצב את עמדת הציבור לגבי ההסכמים?
הספר המצוין הזה, הוא מסמך היסטורי מרתק וטרגי שמאיר מחדש את קווי השבר הפוליטיים, המדיניים והמוסריים שמעצבים את מדינת ישראל כבר שלושים שנה. גם מי שתמכו בתהליך אוסלו וגם מי שראו בו אסון ימצאו בו דיון מפוכח על ההיתכנות לשלום, על המחיר ששילמנו, על הדרך להכרעת הטרור ועל עתיד החלום הציוני המשותף. לכל אלו נלווים גילויים מפתיעים ומטרידים על האירועים שימשיכו להשפיע עמוקות על חיינו עוד שנים רבות. חשוב להכיר ולהפנים עד כמה שגינו.. שוב.