הרוח והאסטרטגיה שתנצח את חיזבאללה

לפני קצת יותר מעשרים שנה כשהייתי ביחידה מודיעין קרבית בגבול לבנון למדנו הרבה על חיזבאללה.

יש מסמך אחד שאני זוכר עד היום, אני לא זוכר אם קראו לו 'עקרונות המלחמה של חיזבאללה', או 'רוח הלחימה' אבל אם אני זכור נכון היו בו 13 עקרונות. אחד מהם ואולי החשוב שאנשים ישמעו עליו היום היה: 'אנחנו ננצח, כי לנו יש סבלנות ולהם אין'... במילים פשוטות האויב שלנו מאמין שהם בעלי חוסן ורוח גדולה יותר מאיתנו.

כשאני מסתובב בשטח ובבית אני שומע מכל כיוון הרבה תסכול, כולם קוראים חדשות, וכל אחד בישראל כמובן כבר פיתח לעצמו מחשבה אסטרטגית (גם לי יש דעה אבל אשמור אותה לעצמי...). הרבה אומרים ששום דבר לא מזיז לאויבים שלנו, ואין מה לעשות יותר, אבל תוד"א (תודעת אויב) היא כלי חשוב בדרך לנצחון. אם נפנים איך האויב רואה אותנו נדע להתמודד איתו.... הגענו לשלב במלחמה שבו 'בניין הרוח' קובע האם ננצח.

כדאי לכל אחד לוותר קצת על החשיבה האסטרטגית האישית ולהפנים שרוח לחימה היא דבר קריטי לנצחון וכל אחד יכול לתרום לה. אני לא אומר שמנצחים רק ברוח, אבל זה מרכיב שאסור להזניח אותו וצריך להבין שהוא עצמו יכול להיות מכשול אסטרטגי, ולפי איך שאני רואה את המצב היום הוא המכשול האסטרטגי הגדול ביותר שלנו.

נכון זה לא עולם מושלם אבל אם לא נפחד מהצל של עצמנו ונהיה גאים באומץ וברוח ההתנדבות והלחימה ננצח. אף אחד מהאויבים שלנו לא ירצה להראות כמו עזה! אני לא אומר את המילה מורתעים כי בנוסף לחוסר הרצון להראות כמו עזה כדי שהם יפחדו להלחם בנו הם צריכים גם להאמין שאנחנו עם רוח איתנה יותר מהם. ושוב חובתנו היא לעסוק בבניין הרוח.

אני חושב שצריך לדבר על כמה נדבכים ב'בניין הרוח' שלכל אחד יש חלק בהם:

אבן חשובה בבניין הרוח היא כמובן בניין הרוח היהודית, שיש לה צמא בשדה הקרב. השבוע הייתי בהכנסת ספר תורה צמוד תמרון לגדוד 603, הסתכלתי על הפנים של הלוחמים שאת חלקם ראיתי מאובקים בלב עזה היה להם אור בעיניים.

אחד הלוחמים, בחור באמת עז נפש שהיה איתי בכמה אירועים קשים מאוד, בא אלי בסוף וחיבק אותי עם אור גדול בעיניים. במערכה יש קרבת אלוקים 'כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך'. האושר של החיילים בידיעה שיש איתם ספר תורה, שילך איתם למערכה טען אותם ברוח שקשה לתאר. הקרבה לקב"ה בשדה המערכה, ההבנה שה' נמצא איתנו ולא עם אויבנו, והתפילות והזעקות לקב"ה שישמור אלינו הם אבן יסוד בבנין הרוח. הספר נתרם מקהילות בארצות הברית, התורם חיבק אותי ולא הפסיק להגיד לחיילים תודה. תודה לעם ישראל שתורם לזה, זה חלק מהשותפות ברוח הלחימה ובדרך לנצחון.

אבן נוספת לבניין הרוח זהו האמון אחד בשני. לפני הכניסה האחרונה למחנות המרכז, שמעתי משהו שאמר שהוא לא יודע להסביר למה הוא נכנס. הוא היה מתוסכל מאוד, זאת הייתה כניסה מהירה למקום שלא היה נראה בעל משמעות גדולה. יומיים אחר כך בהבזק של רגע הוא השתתף בחילוץ ארבעת החטופים החיים.

המהירות שבה הטנקים הסתערו הייתה בלתי נתפסת ובעוצמה מעוררת כבוד. אבל ברגע לפני, המרמור לא פסק... האמון במערכת ואחדות השורות היא חלק מבניין הרוח, פעם שמעתי מהרב יעקב נגן שהדיבר ה11 הוא 'לא תקטרו'. מרמור וחוסר האמון אחד בשני הם אבני נגף בבניין הרוח וכל אחד צריך לעשות הכל להתגבר עליהם.

רוח בנויה על האחדות בעם, שבוע שעבר פגשתי חבר ששאל האם גם בצבא בעקבות פירוק ממשלת האחדות, והתחדשות ההפגנות בקפלן יש פגיעה באחדות השורות? אמרתי לו שאין לזה כל זכר בצבא. אני יודע שאני נשמע נאיבי אבל אני מאמין ויודע שבפנים כולם באמת מאוחדים. אני מאמין ששום דבר לא יכול לנתק את האנשים האלו, אותנו, אף אחד לא יכול למחוק את מה שעברנו ביחד. הלוחמים תמיד היו מאוחדים גם כשכולם הכריזו על פילוגים, בזמן אמת כולם רצו כעם אחד בלב אחד. אי אפשר למחוק את מה שהתגלה! אפשר כמובן לשדר חולשה, שמחזקת את רוח אויבנו. אבל חיילי צה"ל מילואים וסדיר תמיד היו מאוחדים. כולם שם בלב שלם ובמסירות ללא גבול. שוב הרוח כאן מנצחת. והיא גם תנצח אם נפנים את זה חזק. לבניין הרוח באחדות יש לכל אחד בישראל תפקיד.

האבן הכוללת את הכל כפי פתחתי היא כמובן הסבלנות, האבן שהאויב שלנו בטוח שיש לו ולנו אין. צריך לזכור את האמת שאי אפשר להתווכח איתה: אנחנו חזקים פי אלף מהאויבים שלנו, כל מפגש של האויב עם צה"ל, צה"ל מוחץ אותם, ולמרות החזות האמיצה הם סובלים מאוד, הם פחדנים ובורחים מאיתנו בכל מקום, הם אף פעם לא שולטים במקומות שאנחנו מגיעים אליהם. קשה לחיות כאן, אך עוד יותר קשה לחיות בצד השני. ההפנמה של מסר זה חשובה מאוד במשחק הסבלנות. אנחנו צריכים להיות סבלנים, אנחנו עשירים יותר וחיים בעולם טוב יותר, שגם בעתיד בעזרת ה' יהיה טוב יותר.

אני מביא דוגמאות מהדרום כי שם אני נמצא, אני יודע שהצפון מתסכל הרבה יותר. בסוף שבוע שעבר הייתי בניחום אבלים של חבר שנפל בצפון, מדברים על אובדן שליטה ועוד. דיברתי עם חבר מפקד שירד מקו בצפון, מדובר באדם שאני מחזיק ממנו ויודע שהוא יוצק בחיילים שלו רוח לחימה שהלוואי ואני הייתי יודע להפיץ.

אבל הוא היה ממש מתוסכל. גם לו אמרתי שצריך לזכור שהנצחון יגיע רק אם נבין שיש כאן מאבק ברוח הלחימה ולא רק במציאות בשטח. גם בלבנון צריך לזכור הם חוטפים תמיד יותר מאיתנו, גם להם פינו מאות אלפי אנשים מהבתים והם נהרגים כל יום. שוב, אני מניח את האסטרטגיה בצד ולא מתייחס לתביעה שילחמו שם בעוצמה. בכל מצב אסור שניפול ברוח הקרב. אסור לנו לאבד את הסבלנות ולשדר חולשה, ולאפשר להם להאמין שלהם יש סבלנות ורוח איתנה ולנו אין.

אחד המשפטים ששמעתי מהשבוע הראשון של המלחמה היה הסלוגן (שהיה קשור לעזה בעבר הלא רחוק...) "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה", דרך ארוכה זה מפחיד. אבל אנחנו לא עם פחדן ואנחנו צריכים לשנן לעצמנו את זה יום יום. ובעזרת ה' ברוח גדולה ננצח.

הכותב הוא ר"מ בישיבת עתניאל ורס"ן (במיל') ברבנות הצבאית.