תחת הכותרת 'זמן הכרעה' התקיים השבוע (ד') בגני התערוכה כנס גדול בהובלת פורום המפקדים והלוחמים במילואים. בכנס השתתפו מאות קצינים בכירים ולוחמים במילואים מכל זרועות צה"ל, שדרשו: "הכרעה אסטרטגית מוחצת במלחמה בעזה", כלשונם. ראשי הפורום הבהירו כי מטרתם היא לאחד את כל חלקי החברה הישראלית סביב הציפייה החד משמעית מהנהגת המדינה והצבא - "לא עוצרים עד שמנצחים".
אלוף משנה במילואים חזי נחמה, ממובילי פורום המפקדים והלוחמים במילואים, מוטרד ביותר מאופן התקדמות הלחימה מול חמאס, וחש כי בשלה השעה לקרוא בפומבי לצמרת הצבא לשנות כיוון מהרתעה להכרעה: "הפורום הוקם כבר לפני כשלושה חודשים, כי הרגשנו שמשהו במלחמה הזאת לא עובד כמו שצריך. אנחנו סגני אלופים, אלופי משנה ותתי אלופים במילואים. עשרות רבות של מפקדים מהשטח. היינו בעזה ולחמנו, והרגשנו שמשהו שם לא עובד כמו שצריך. בשל כך הקמנו פורום מקצועי של אנשי צבא בכירים שיביע את עמדתו בצורה מסודרת בתוך הצבא פנימה. בשבועות האחרונים יצאנו גם החוצה".
כשאתה אומר שמשהו לא עובד שם, למה אתה מתכוון?
"ברמה הטקטית, זאת אומרת שבכל מה שקורה מדרג האוגדה ומטה, העניינים פועלים בצורה מעולה. צה"ל מנצח. קצינים מובילים בראש. גם ברמה הערכית אנחנו שבעי רצון מהלחימה, אבל חסרה פעולה מסכמת שבעצם לוקחת את כל ההישגים הטקטיים האלה והופכת אותם לכדי הישג אסטרטגי משמעותי. זה חסר", הוא קובל. "סוג של למקסם את כל הפעולות לכדי תוצאה אחת חד משמעית של ניצחון והכרעה על חמאס. זה לא קורה".
זה ריאלי בכלל?
"חד משמעית כן", הוא משיב נחרצות. "בשנת 2000 התפוצצו ברחבי הארץ אוטובוסים, מסעדות על יושביהן עפו באוויר. פיגוע רדף פיגוע, והמצב בארץ היה בלתי נסבל. הגענו לשנים עם מאות הרוגים בשנה. ואז הגיע הקש ששבר את גב הגמל - הפיגוע במלון פארק בפסח תשס"ב, וצה"ל יצא למבצע חומת מגן. בעקבותיו פעלנו בשטח בצורה אינטנסיבית מאוד במשך כשלושה חודשים, ואחרי זה בצורה אינטנסיבית במשך עוד שנה, שנה וחצי. בפועל מה שקרה הוא שבלמנו את פיגועי התופת ששטפו את המדינה, מיגרנו לגמרי את הטרור הממוצע. עדיין נשארו מחבלים עם אקדחים, נשקים וסכינים, אבל לא היו יותר אוטובוסים מתפוצצים ודומיהם. אנחנו טוענים שאותו דבר אפשר לעשות גם בעזה", הוא אומר.
"לא נהרוג את המחבל האחרון. תמיד יישארו מחבלים עם נשקים וסכינים בשטח. אבל אסור שיישארו שם יכולות של ירי תלול מסלול, של נשק שנורה באופן ישיר לכיוון שדרות ונתיב העשרה. את כל היכולות האלה אנחנו חייבים למגר לגמרי".
הכניסה למקומות פעם אחר פעם כדי לחסל מחבלים ותשתיות טרור מזכירה את מה שעשו במבצע חומת מגן.
"בחומת מגן נכנסנו לתוך מחנות הפליטים ושהינו שם שבועות ארוכים, עברנו בית בית, וידאנו שאין לא מחבלים ולא תשתיות טרור. בצורה שיטתית טיהרנו את האזור ורוקנו אותו מתשתיות טרור ומחבלים. בעזה אנחנו עושים מה שנקרא פשיטה. אנחנו מגיעים למרחב, פועלים בו לתקופה מוגבלת, אנחנו כמעט ולא מטפלים בכל נושא תת הקרקע. אנחנו מטפלים אך ורק בתת הקרקע שבעינינו הוא קריטי ומשמעותי, אבל ברוב תת הקרקע אנחנו לא מטפלים", הוא מלין. "ולכן אנחנו נידונים לחזור שוב אחרי כמה שבועות ולגלות שהמחבלים באותו מקום השתקמו ושיקמו תשתיות, והם ערוכים לקראתנו פעם נוספת".
המטכ"ל וכל ההנהגה הצבאית הבכירה לא מבינים את מה שאתם מבינים?
"קודם כול, אני רוצה להגיד שיש לצבא שיקולים נוספים שלא מונחים לפנינו. אנחנו לא רואים את מכלול השיקולים. אנחנו גם לא אלו שצריכים לעמוד מול האמריקנים ודומיהם. ההסתכלות שלנו היא ברמה הצבאית וברמה האופרטיבית - איך מנצחים את חמאס. ולכן אנחנו שמים על השולחן את האמירות המאוד ברורות האלו. הכנס הגדול שערכנו השבוע נועד בראש ובראשונה לחזק את צה"ל, ומתוך כך בכנס הציגו גם אנשי צבא וגם חוקרים ומומחים את אופן הלחימה הנכון לשיטתם בעת הזאת" .
אתה לא חושש שאמירות כאלה - שאנחנו לא מנצחים ואנחנו לא בדרך לניצחון - עלולות לחלחל לחייל למטה ולרפות את ידיו?
"אנחנו כמובן לא רוצים להכניס חולשה, בדיוק להפך. גם את הדרג המטכ"לי אנחנו רוצים לחזק. אבל אנחנו רוצים לעורר שיח ודיון ציבורי שדן בכמה חלופות אפשריות להכרעה וניצחון ולא חי על פי תזה אחת בלבד", הוא קובל. "יש אפשרויות נוספות, ולצערי הרב בצה"ל לא נותנים להן מקום היום. נכון שבסוף הדרג המדיני והדרג הצבאי מחליטים, אני לא בא להחליט במקומם, אבל יחד עם זאת אני חושב שחשוב מאוד שיתקיים דיון פתוח בנושא החלופות השונות ללחימה מול חמאס".
אתם מדברים על תפיסה מבצעית מנצחת. למה אתם מתכוונים?
נחמה בתשובתו ממשיל את הדרך לניצחון חמאס לזירת אגרוף. "בקרב אגרוף המתאגרף נותן אגרוף בפנים של היריב ומפיל אותו ארצה. עכשיו יש לו שתי אפשרויות, או ללכת אחורנית, להמתין כמה רגעים ואז להתקרב ולתת אגרוף חזק בבטן. כל פעם לתת אגרוף במקום אחר בגוף עם השהייה בין אגרוף לאגרוף. זו שיטה אחת של אגרוף. כל מי שמבין קצת באגרוף יגיד שהשיטה הזאת גרועה, כי היא מאפשרת ליריב להתאושש בכל פעם מחדש. אותו דבר המצב בעזה. אנחנו יכולים להילחם, פעם אחת לתת אגרוף בעזה, פעם ברפיח, פעם בדיר אל־בלח ופעם בחאן יונס. בסוף זה לא מביא אותם לידי מיטוט", הוא מצביע על לב העניין. "אנחנו צריכים לפעול ברציפות, ללא שיהוי בין שלב לשלב, ולאתר יעדים ספציפיים ואותם להכות עד הסוף. העיר עזה, שלכאורה הייתה העיר הראשונה להיכבש כבר בשלב הראשון של המלחמה, אף על פי כן כיום בפועל יש בה יותר מ־400 אלף אנשים ועדיין יש בה אלפי מחבלים. האויב שם הולך ומשתקם, מכין תשתיות שיאיימו על תושבי הדרום בעתיד, ולכן בעצם לא סיימנו את המשימה".
אבחת מגל
גם אלוף משנה במיל' פרופ' גבי סיבוני קורא להכרעה אסטרטגית מוחצת מול חמאס: "אנחנו חייבים לנצח את חמאס", הוא פוסק.
זה בכלל ריאלי?
"בטח. לסיים את מלאכת הפירוק והשמדת היכולת הצבאית שלו ולהשלים את ההשמדה של היכולת האזרחית שלו באמצעות מה שאנחנו קוראים לו שליטה אזרחית, ולעבור למצב שעושים כמו איו"ש גם בעזה. מחלקים את הרצועה ונלחמים באופן שיטתי ועושים כמו חומת מגן בעזה. זה ייקח שנים, אבל זה אפשרי".
אתה אומר שזה תהליך שייקח שנים, וברחובות ישראל יש מפגינים שקוראים לעצור עכשיו את המלחמה.
"כדי לנצח אנחנו צריכים לפרק את היכולות הצבאיות של חמאס, וצה"ל עושה את זה בעודנו מדברים. אני מניח שזה לא ייקח עוד הרבה זמן עד שנפרק את היכולת הצבאית ונטפל ביכולת האזרחית. אנחנו צריכים לעבוד בתפיסה מרחבית ולהילחם גרילה מול הגרילה הזאת. וזה ייקח עוד זמן", הוא שב ומבהיר. "כמו שעשינו באיו"ש אחרי חומת מגן, אנחנו נמשיך להילחם בעזה גם אחרי".
צה"ל בדרך הנכונה להשגת היעדים?
"ההכרעה ברפיח מתנהלת בעצלתיים. היא לא מספיק אסרטיבית. לא בגלל הלחימה של צה"ל, אלא בגלל הפיקוד הצבאי והדרג המדיני. כנראה יש גם לחץ אמריקני, כי אני לא מצליח להבין מדוע לא להשלים את המלחמה שם באבחת מגל אחת, ואז כפי שאמרתי לעבור לחומת מגן".
אתה אופטימי? רואה את זה בר ביצוע?
"בוודאי, אבל אנחנו לא מספיק מכוונים לזה. זה בר ביצוע וזה לא מסובך להבין מה אנחנו צריכים לעשות. ובשביל לדכא את יכולת השיקום של חמאס, אנחנו צריכים גם להשתלט על הציוד של הסיוע ההומניטרי ולא לתת לחמאס להשתלט עליו. אנחנו לא אוהבים לשמוע את המילה ממשל צבאי, אז אפשר להשתמש במילה אחרת, אזורים בטוחים, אזורים הומניטריים, כל מילה טובה, אבל בסופו של דבר זה להקים מערך שמונע מחמאס להשתלט על הסיוע ההומניטרי, שזה כלי הכרחי להתפרקות שלהם", הוא מדגיש.
ומה עם סוגיית החטופים, גם זה כלול באסטרטגיית הניצחון?
"בוודאי, אבל כדי שתהיה עסקה שאיננה מופקרת חייבים להיות כמה תנאים: הראשון, שאתה שומר על חופש פעולה מסוים ברצועת עזה כל העת. אסור לתת לחמאס להישאר בעזה. השני, שומר על בידוד עזה וחוסם דרכים להכנסת ציוד ותחמושת".
יש כאלו שקוראים להפסקת המלחמה באופן מלא תמורת חטופים.
"אי אפשר להגיד, בוא נחזיר 20 חטופים ונגזור מוות על מאה האחרים שלא ישוחררו לעולם, נעצור הכול ועם חמאס נתעסק בעוד שנתיים. מה זאת הבדיחה הזאת? זאת מחשבה מופקרת".
אומרים את זה אנשים מומחים.
"זה לא סביר בשום צורה. לא סביר לגזור גזר דין מוות על מאה ומשהו חטופים שלא ישוחררו לעולם ולשלם מחיר אסטרטגי מופקר שכזה. חמאס מתעתע בנו, זה ברור לכולם. אנחנו לא צריכים לתת לו לתעתע בנו. הדרך הטובה ביותר להחזיר את החטופים זה להעצים את הפעולה ברפיח ובכל הרצועה, וללחוץ בכל הכוח על חמאס. זה להגיע אל מי שמחזיק את החטופים וללחוץ אותם וללחוץ אותם. זהו, אין דרך אחרת", הוא מבהיר. "וזה שהאמריקנים וגם מטה החטופים שלנו לוחצים על ישראל לא לפעול - זה בניגוד לאינטרס של השבת החטופים. כי כשזאת הקריאה בארץ, מה חמאס מבין מזה? תחכה ותקבל כל מה שאתה רוצה. ולכן הוא מחכה, ולכן בפעם החמישית הוא משיב בשלילה להצעות לעסקה. למה אנחנו מצפים?", הוא תוהה.
לגייס חברות בינוי אזרחיות
אלוף משנה במילואים ד"ר חנן שי, מרצה לחשיבה אסטרטגית צבאית ומדינית בר אילן וחוקר במכון משגב, משוכנע גם הוא כי ניצחון על חמאס הוא בר השגה: "אני טוען שהיו תקלות או שגיאות בדרך שבה הלחימה נוהלה, אבל אם יתקנו אותן, וחלקן אולי אפילו כבר תוקנו, אז אפשר וצריך להכריע את חמאס. אין לנו פה שום ברירה. אנחנו לא יכולים להישאר עם הבטן הפתוחה הזאת. זאת אומרת, התחלנו לטפל בגידול טיפול עומק, וצריך לסיים את המלאכה. אף אחד לא ינקה את השטח מהטרוריסטים בעבורנו. אף אחד לא יחפש את המנהרות ויפוצץ אותן למעננו. אף אחד לא יעשה שם משהו במקומנו. אין שום ספק שזה בידינו ואנחנו צריכים לסיים את המלאכה החשובה שהתחלנו בה, ואני חושב שזה לגמרי אפשרי".
מה הצעדים שעלינו לנקוט לצורך כך?
"כשנלחמים נגד טרור אנחנו צריכים להשמיד אותו ואת יכולותיו. חמאס הוא שילוב של צבא סדור וארגון טרור. זאת אומרת, פה אנחנו נדרשים לשתי הכרעות. קודם כול להשבית את מערכת הלחימה שלו, לפרק אותה ולגרום לכך שהיא לא תהיה פעילה ולא תוכל לתפקד כמערכת, ואחר כך להתחיל להשמיד את פרטיו".
שי פורש את משנתו להגעה להכרעה וגורס כי על הצבא להחזיק בציר פילדלפי ולוודא שלא תוכל לעבור יותר אספקה לחמאס מכיוון מצרים. "דבר שני, יש לקחת את כל הכוחות שבידינו כדי לבתר את הרצועה לחלקים ולבודד כל חלק מחלק אחר, כדי למנוע תנועה של מחבלים. במקרה הזה זה לא פשוט, כיוון שיש לנו תנועה על הקרקע ומתחת לפני הקרקע. זו משימה מאתגרת, אבל כך צריך היה לנהוג. זה דורש כוח עצום. לחלק את הרצועה נניח לעשרים חלקים ולהציב את החטיבות על גזרות חטיבתיות, ושם כל חטיבה בגזרתה תטפל במנהרות ותשמיד אותן עד כמה שאפשר. בצורה הזאת אנחנו משמידים אותם באופן יסודי".
במהלך המלחמה, שי מבקש לציין, נוכחנו לגלות כי קיימים יותר מ־700 קילומטר של תת קרקע ברחבי הרצועה. "יש אפילו שמדברים על מספרים גדולים יותר. אנחנו צריכים להבין שבסיפור הזה של המנהרות, שהוא הדבר המאיים עלינו ביותר, חובה לטפל ביסודיות. לפני שנעזוב שם ונעביר את השליטה למישהו אחר, אנחנו חייבים לוודא שאין מחבלים, עד כמה שניתן, ודבר שני, שאין תת קרקע. את זה מחובתנו לעשות", הוא מדגיש ומציע הצעה מפתיעה להשגת היעד: "אני מציע שאת מלאכת הריסת המנהרות נשלים בהמשך עם חברות כרייה אזרחיות, כי מדובר בעבודה סיטונאית. זו לא עבודה לחיל הנדסה, יהל"ם, שהם יהלומים הייתי אומר, אבל הם לא מספיקים. צריך להביא חברות כרייה אזרחיות שיהפכו את הקרקע של הרצועה באופן מקיף", הוא מציע. "ברור לכולם שבהקשר של עזה מדובר בתהליך שיכול להימשך אפילו שנתיים ואולי אפילו יותר. במהלך התהליך הזה צריך להיות ברור שהיחידים שיכולים להיות שם זה צה"ל", הוא הודף תוכניות נוספות ליום שאחרי. "על פי החוק הבין־לאומי אתה לא יכול להיות בשטח אזרחי ולא לדאוג לתושבים, כך שאנחנו צריכים להקים ממשל צבאי. אולי אפילו היינו צריכים לעשות זאת מיד כשכבשנו את השטח".
לפי מה שאתה מתרשם מהנעשה בשטח, צה"ל מבין את זה?
"ברמה הטקטית אני רואה שהעבודה היא מצוינת. ברמה האופרטיבית לא ברור לי בדיוק מה קורה, ואני רוצה לומר משהו לזכותם של אנשי הצבא, שר הביטחון והדרג המדיני: יש פה מרכיב שלאף צבא לא היה אותו, גורם משפיע והוא עניין החטופים, שאני מניח שהוא מגביל ואפילו מגביל מאוד", הוא מתאר את מורכבות הפעילות ברצועה. "אני גם מקבל את עמדת שר הביטחון, שהסיכוי להשבת החטופים גדל ככל שהשמדת חמאס מתגברת. זה טבע המלחמה. במלחמה אין משא ומתן כשאתה בא בלי הישגים צבאיים גדולים".
אז הקריאה להפסיק את המלחמה עכשיו, ולעשות עסקה עכשיו, היא מוטעית לדעתך.
"אם אפשר היה לקבל עכשיו את החטופים בתמורה אפילו להפסקת הלחימה, אני הייתי עושה את זה. אבל למיטב הבנתי מתוך מה שאני שומע בתקשורת, הצד השני בכלל משחק בנו. הוא לא מתכוון להחזיר אותם".
אתה מתכוון להפסיק זמנית את הלחימה למען עסקה?
"ודאי שזמנית. כי יש לנו כאן בעיה רחבה שחמאס הוא רק חלק ממנה. יש לנו כאן בעיה של השתלטות איראן על המזרח התיכון, ואנחנו ומדינות אחרות נוספות נצטרך להשתחרר ממנה. אנחנו בתחילתה של מלחמת השחרור השנייה שלנו", הוא אומר בהדגשה. "אפשר לומר שצמחו פה מפלצות שאנחנו האכלנו אותן, האכלנו אותן בסיפורים על הרתעה, וזה איפשר להן לגדול ולהגיע למה שהן, ועכשיו אנחנו חייבים לפעול. מי שמבין קצת בחקלאות יודע שזה מה שקורה כשאתה לא מוציא את העשב כשהוא רק מתחיל לבצבץ".
אתה אומר שאפשר לנכש את העשב הזה?
"כן. כמו בקיבוץ שעושים גיוס לקטיף, כך צריך לגייס את כל מה שיש לצה"ל ולעשות את מה שהיה צריך לעשות פה מזמן. להיכנס לרצועה, לחלק אותה לריבועים ולהתחיל לטהר שם את הכול בו זמנית, כדי שלא יצליחו לעבור ממקום למקום. ואז אני מניח שנוכל להשלים את המלאכה בלוח זמנים שאנחנו נשלוט בו, והניקוי יהיה המקסימלי האפשרי. ואם נצליח שחמאס לא יהיה קיים שם, קודם כול כארגון ששולט בשטח וכארגון צבאי, אז ניצחנו. כמובן זה מחייב גם טיפול יסודי בנושא המינהור. ואחרי הכול, כל עוד יש טוב ורע בעולם ורשע וצדיק - אז יהיו מלחמות. אנחנו רק צריכים לדאוג שקודם כול, מה שאנחנו משיגים יאפשר לנו תקופת שקט ארוכה ככל האפשר. ודבר שני, תנאים מבצעיים טובים יותר לסבב הבא. עוד נדע ימים טובים. זה בידינו".
***