ככלל, לומדי תורה במדינת ישראל מקבלים פטור משירות בצבא. בפועל, תלמידי הישיבות שלומדים בישיבות ציוניות דתיות אינם מנצלים פטור זה, ובשלב מסוים מתגייסים לשירות צבאי כזה או אחר, וממשיכים לשרת במילואים במשך שנים רבות. לומדי התורה החרדים לעומתם ממשיכים את הפטור בשל היותם לומדי תורה, ולבסוף אינם מתגייסים לצה"ל כלל.
במשך שנים ממשלות ישראל לא הסדירו בצורה ברורה את הפטור, מתוך רצון מצד אחד לאפשר את המצב הנוכחי ומצד שני להימנע מאמירה שישנה קבוצה יהודית במדינת ישראל שבהגדרה פטורה מהצורך לקחת חלק בהגנה על המדינה. בסוף שנות התשעים, בעקבות עתירות לבג"ץ, הנחה בג"ץ את ממשלת ישראל להסדיר את הנושא. מאז ועד היום כל ממשלות ישראל, מימין ומשמאל, נמנעו מלטפל בתפוח האדמה הלוהט וגלגלו את הנושא לטיפול הממשלה הבאה. כך הממשלה הקודמת הניחה על שולחן הכנסת חוק לגיוס חרדים, התחילה את התהליך ועצרה. הממשלה הנוכחית לקחה את אותו חוק שהניחה קודמתה על שולחן הכנסת והמשיכה לקדם אותו מאותה נקודה שבה הממשלה הקודמת עצרה. בנקודה הזאת אנחנו עומדים היום.
הקואליציה הנוכחית היא מהיציבות שהיו כאן זה שנים. 64 מנדטים הומוגניים יחסית. מתנגדי הממשלה, באופן טבעי, עושים ויעשו כל שניתן על מנת להפיל את הממשלה. בשל ההומוגניות של הקואליציה, הפלת הממשלה ופיזור הכנסת הם משימה קשה מאוד. מתנגדי הממשלה זיהו רכיב אחד שעשוי לפרק את הקואליציה - גיוס חרדים לצה"ל. רוב העם בעד השתתפות של כל חלקי העם בהגנה על המדינה. השאלה שבמחלוקת היא מהי הדרך להשיג את המטרה הזאת. ברור שהעלאת הנושא בעיתוי הנוכחי והכפייה לטפל בו דווקא עכשיו משרתים צד פוליטי מאוד מסוים. מטרתו לנסות וליצור סדקים בין מרכיבי הקואליציה. לכן מתנגדי הממשלה הודיעו שהחוק שהונח על ידי הממשלה הקודמת לא מספק אותם והם דורשים חוק תקיף יותר.
צה"ל מסתיר את הנתונים
ראשית, חשוב להסיר מעל השולחן את הטענה החדשה שנושא גיוס חרדים לצה"ל עולה עכשיו בגלל צורך מבצעי צבאי אקוטי ומיידי.
חלק קטן מאוד באוכלוסיית המדינה נוטל חלק פעיל בשירות הקרבי, וחלק מזערי משרת במסגרת שירות מילואים פעיל. כתוצאה מכך העומס על חיילי המילואים, בעיקר הלוחמים, הוא עצום. הלחימה המתמשכת ברצועת עזה והצפי ללחימה בצפון הגדילו את העומס על לוחמי המילואים ועל בני משפחותיהם. על כך אין ויכוח. השאלות הן כיצד הגענו למצב הזה ומהם צורכי החירום האמיתיים של ישראל. לאחר הבנת שני אלה, צריך לנסות למצוא פתרון אמיתי.
לפני כשנה הגיעו נציגי הצבא לישיבת ממשלה ופרסו את הנתונים על שירות המילואים בישראל. הנתונים הצביעו על כמות מזערית באוכלוסייה שמשתתפת בשירות מילואים. שרי הממשלה שאלו את הרמטכ"ל מדוע זה המצב, ונענו שאין לצבא צורך בכמות גדולה יותר של חיילי מילואים. אנחנו בעידן "צבא קטן וחכם". לאחרונה, בעקבות המלחמה, נשאל שר הביטחון מפי אחת משרות הממשלה: האם צה"ל שינה את המדיניות לגבי חיילי הסדיר שמשרתים כעת ועומדים לסיים את שירותם? האם צה"ל שינה את המדיניות ופועל לגייס למילואים את אלו ששירתו בעשרים השנים האחרונות בשירות סדיר (בגילי 40-22) ובונה תוכנית להשבתם לכשירות בפרק זמן קצר? הרמטכ"ל ושר הביטחון עדיין לא מצאו זמן לענות על שאלות חשובות אלה.
לפני שבאים, תוך כדי מלחמה, להשית על צה"ל היערכות יקרה מאוד ומורכבת מאוד כתוצאה מגיוס חיילים חרדים, ראוי לבחון אם ישנה עתודת גיוס אחרת שניתן להביא לשירות בעלות נמוכה בהרבה וללא צורך בהתאמות לוגיסטיות מורכבות.
לפני שנה ניסיתי לקבל, באמצעות שאילתא של חברי כנסת, מידע מהצבא על נתוני גיוס ופטור מגיוס לפי אזורים גאוגרפיים, כולל שכונות בערים גדולות. ביקשתי גם את ההתפלגות של המתגייסים לפי החילות השונים של צה"ל באותה חלוקה. המידע לא הגיע עד עתה. הפעלתי חבר מתוך המערכת שנתן לי את הנתונים הבאים. הנתונים ניתנו לי בעל פה, והם אינם רשמיים ואינם מדויקים ברמת האחוזים הבודדים. בחלוקה למגזרים, המגזר הדתי־לאומי מתגייס בשיעור הקרוב ל־100 אחוז. המגזר המסורתי אף הוא מתגייס בשיעור דומה. בחלוקה גאוגרפית, באזורי הפריפריה (כולל כל המגזרים, חילונים, מסורתיים ודתיים) שיעור הגיוס קרוב ל־100 אחוז. ניתן לגזור מכך שחילונים באזורי פריפריה מתגייסים גם הם בשיעור הקרוב ל־100 אחוז. המגזר החילוני באזורים שאינם אזורי פריפריה מתגייס בשיעור של כ־50 אחוז. מתוך 50 האחוזים הללו לא ניתן לפלח כמה מגיעים ליחידות פריווילגיות (מודיעין, סייבר, 8200 לסוגיה, במחנה, גל"צ, דובר צה"ל וכד'), אבל ניתן להעריך ששיעור החילונים שמתגוררים באזורים שאינם פריפריאליים ביחידות אלה גבוה. לכן ניתן לומר ששיעור המתגייסים החילונים שאינם בני פריפריה ליחידות הלוחמות של צה"ל, חטיבות החי"ר, השריון, התותחנים, ההנדסה וכדומה הוא נמוך מאוד יחסית לשיעורם באוכלוסייה.
ייתכן שאם רוצים לתת מענה מהיר לבעיית הנטל על חיילי המילואים שתוארה לעיל, המפתח הוא דווקא בטיפול בהגדלת חיילי המילואים מבין אלה שכבר קיבלו הכשרה מתאימה, וצריך רק להגדיל את היקף הגיוס שלהם למילואים, או להגדיל בדרכים שונות את שיעור המתגייסים החילונים שלא מתגוררים בפריפריה שכיום משתמטים מגיוס. נראה שיש כמה פעולות שניתן לעשות כדי לפתור את הבעיה, לפני שהולכים לפעולה המורכבת יותר ואולי גם האפקטיבית פחות של גיוס חרדים בכפייה. בכלל, גם אם יעבור חוק לגיוס חרדים, אילו כוחות יש לנו להקצות דווקא עכשיו כדי לשלוח אותם לגייס בכפייה חרדים? מעבר לכוח אדם שלא ברור מהיכן מביאים אותו, מה מראות כאלה עושים דווקא עכשיו, בזמן לחימה, לחברה הישראלית?
יתרה מכך, עוד קודם לכן על צה"ל להגדיר את הצרכים שלו. כמה חיילים חסרים? לאילו תפקידים? מהם צורכי החירום האחרים? אנחנו לפני מערכה מורכבת ביותר, מהם הצרכים הנגזרים ממנה? למרות דרישה של שרי הממשלה לכך, צה"ל לא עושה את הבחינה הזאת, או לפחות לא מוכן לחלוק אותה עם נבחרי הציבור. הנזק בהיעדר עבודה מסודרת כזו ברור. איך ניתן לומר שיש צורך מובהק בגיוס חרדים אם לא בחנת את זה באמת? האם בחנת חלופות אחרות להתמודדות עם הצורך?
ממה שכתבתי עולה שהנושא של גיוס חרדים, בייחוד בנקודת הזמן הנוכחית, הוא יותר כלי פוליטי מאשר מענה לצורך אמיתי. גם ללא כל הפירוט לעיל, ברור לכל אזרח ישר בישראל שאילו החרדים היו מצטרפים למתנגדי הממשלה לקואליציה חלופית בתמורה לאי חקיקה בנושא, תביעתם הייתה נענית בהסכמה מיידית.
הטיימינג של שופטי בג"ץ
שופטי בג"ץ יודעים להמתין עם עתירה כשזה משרת את האינטרס שלהם, או להאיץ תהליך בהתאם. הם יודעים לשחרר הצהרת כוונות על מנת להפעיל לחץ על נבחרי הציבור, הכול לפי הצורך. עיתוי הכפייה של בג"ץ על המדינה להשלים את החקיקה דווקא עכשיו, תוך כדי לחימה, בסוגיה שנמשכת על פני כמעט שלושה עשורים, איננו מקרי, וברור את מי הוא משרת.
היועצת המשפטית עושה כל שביכולתה כדי להקשות על הממשלה לטפל בנושא, בהתאם לאינטרסים שלה. היא מתבטאת נגד מהלכי הממשלה, היא מסכלת פתרונות יצירתיים לפתרון הקונפליקט ולעיתים ממש מנסה לכפות את דעתה על הממשלה, כמו בנושא הרציפות וההמשכיות של חוק הגיוס שקידמה הממשלה הקודמת.
הרמטכ"ל התבטא בנושא, וכפי שציינתי לעיל, ללא כל ביסוס וללא בחינה אמיתית של הצורך והחלופות למתן מענה נכון ויעיל, תוך שהוא נוגע בנושא פוליטי שנתון במחלוקת. התנהלות היועצת המשפטית והרמטכ"ל היא עדות נוספת ליהירות ולתחושת העליונות של הפקידות הבכירה כלפי נבחרי הציבור, לחשיבה שמגיעה מכיוון מאוד מסוים ומאובחן וגם לעיסוק בנושאים שאינם בתחום אחריותם. מהלך כזה לא יכול להתקיים ללא תמיכה תקשורתית מסיבית. כך ניתן לראות כיצד כמעט כל התקשורת הישראלית מגויסת לטובת המטרה של חקיקת חוק הגיוס.
אין כאן יד מכוונת ואין כאן תיאום. ההגמוניה הישראלית הנחילה לציבור הישראלי "הנאור", "האינטליגנטי", "החושב" ו"האחראי" מושכלות יסוד שלא ניתן לערער עליהם. לעניין גיוס חרדים, מושכל היסוד הוא שזו בעיה קריטית שחייבים להתמודד איתה מיידית. האם ההשתמטות החילונית שהיקפיה גדולים כמעט כמו ההשתמטות החרדית, או היעדר ההשתתפות של האזרחים הערבים בנשיאה באחריות על עתיד המדינה, הם נושאים פחות בוערים? לא בטוח. אבל מה שבטוח הוא שבמרחב הציבורי הם כמעט שלא נידונים. כך העתירות לבג"ץ נגד הפטור שניתן לערביי ישראל נדחות. כך מי שינסה להעלות את הנושאים הללו בתקשורת יושתק, ואמירתו תבוטל באחת.
אני סבור שגיוס חרדים לטובת המאמץ הלאומי לשמירה על ביטחון המדינה הוא דבר קריטי, ושאנחנו בשעת חירום שעשויה עוד להתעצם ונהיה זקוקים לכל עזרה. אבל גם ברור לי שחוץ מהון פוליטי לצד מסוים, הקריאה לחוקק חוק שיכפה גיוס בכוח דווקא בימים אלו, לא תביא להתקדמות לכיוון שאליו החברה החרדית צריכה לצעוד. היא גם לא תפתור את הצורך שאני אכן מאמין שקיים.
הכותב הוא מחבר הספר 'בעל הבית', שירת בעבר בתפקידי מפתח בשירות המדינה, כיום איש עסקים
***