אילון הי"ד עם תלמידים
אילון הי"ד עם תלמידיםצילום: באדיבות המשפחה

שבת בבוקר, דפיקה על דלת משפחת ויס בפסגות. בפתח הבית עומדים קציני הנפגעים ומודיעים כי אבי המשפחה האהוב, רב סמל בכיר במילואים אילון ויס, בן 49, לוחם בגדוד חש"ן 129 שבחטיבה 8, נפל יחד עם סרן איתן קופלוביץ בפיצוץ מטען על טנק בעיר עזה.

"האמת שחלקנו היינו במקומות אחרים. מי שהיה בבית קיבל את הדפיקה בדלת - אמא וכמה אחים ואחיות שלי. קציני הנפגעים המדהימים אמרו לאמא: אבא נהרג בפעילות מבצעית. הם לא סיפרו פרטים, רק לאחר מכן התבררו הפרטים", מספר בנו ידידיה ויס.

בצה"ל סיפרו למשפחה על פרטי האירוע: הכוח יצא לתמרון גדודי בשעה ארבע, למתחם של בתים שנמצאים בצד המערבי צמוד לים. בדרך אל היעד, כשעה לאחר תחילת הפעילות, הכוח עלה על מטען גדול יחסית, ומההדף הנורא איתן ואילון נהרגו, ככל הנראה במקום. בחילוץ הירואי ומהיר שמנע אירוע משיכה גררו את הטנק אחורה, ולאחר מכן היה צריך לחלץ אותם מתוכו.

"ממש טוב לשמוע שאבא פעל. היה חשוב לו שמתקדמים הלאה למשימות ועושים אותן, לא יושבים על הגדר ומחכים כמו ברווזים. מ־7 באוקטובר אבא היה בצפון, כארבעה וחצי חודשים, והכול היה אפור ומדולדל חיים, חיכו שיקרה משהו". לעומת הצפון, ידידיה לא מסתיר את החשש של אביו מעזה. "אבא קצת חשש מעזה, היה בו פחד, אבל זה לא הוריד מהרצון שלו. היה לו כל כך טבעי שהולכים. בכלל, אני זוכר את אבא כל שנה במילואים. בכל זמן שיכול אבא היה עושה מילואים, גם כשזה היה על חשבון אירועים מסוימים. והכול בגובה העיניים. הוא היה ממש אבא, אבל חלק מהגדולה שלו הייתה שהוא היה תמיד בגובה העיניים. זה גרם לכך שבתוך הדיונים הייתי מוצא את עצמי אומר לו 'אחי'. שיחקנו כדורסל אחד על אחד עד הסוף, כאילו היינו בני אותו גיל ובאותו גודל".

מה אתה רוצה שיזכרו מאביך הי"ד?

"ענווה ועין טובה. יש לו בן דוד ב'אחים לנשק' בדרגה גבוהה מאוד, והם היו מדברים הרבה מתחילת ההפגנות, והכול בהרבה ענווה ויכולת להקשיב. אנשים חוזרים ומספרים מכל מיני זוויות שהוא הקשיב. זה לא מפתיע אותי. ממש משמח לראות שכולם ראו זאת. עדיין לא מתרגלים לדבר עליו בלשון עבר".

השכמה ביתית לתלמידים

גם התלמידים הוכו בהלם והם מתקשים לדבר על אילון בלשון עבר. במוצאי השבת קבוצת הווטסאפ של כיתה י'3 בתיכון אמית איתן במעלה אדומים הפכה באחת לצעקה גדולה, עם היוודע דבר נפילתו של המחנך האהוב אילון ויס. גד צרפתי מספר לעיתון 'בשבע' על מחנכו בשנתיים האחרונות: "הרב אילון הוא לא מחנך רגיל. הוא נהג לבקר אצלנו בבית, להכיר כל אחד בביתו. כשצריך הוא היה מגיע בבוקר להעיר אותך מהשינה. הוא האמין בכל תלמיד, אמונה שחיזקה אותנו ונתנה לנו כוח".

לדבריו, "כשהמחנך הקודם שלנו ביקש לעשות איתו חפיפה ולספר לו על כל תלמיד ותלמיד, ביקש ממנו הרב אילון לאפשר לו קודם להכיר את התלמידים ולתת לכל אחד הזדמנות לפתוח את השנה עם דף חלק, בלי היסטוריה ובלי לגרור קשיים מהעבר. הזדמנות להתחיל מחדש. הוא האמין בכל אחד ונתן לנו את התחושה שאנחנו מסוגלים לחלום ולהצליח". התלמידים מספרים כי כשחזר מהמילואים והגיע לבקר בבית הספר, שאלו אותו: "למה בגילך אתה יוצא להילחם? אתה סבא ואבא לשבעה ילדים, שאחרים יילחמו", אך הוא צחק ואמר: "כל זמן שאני יכול – אתנדב".

דניאל בארי, מנהל התיכון, לא יכול היה לעצור את הדמעות בהספדו בלוויה: "כשנכנסים לחדר המורים, הרב אילון נמצא שם עם גמרא ואף פעם לא מוותר על הדף היומי. כרכז המערכת ידע לנווט בין רצונות המורים, ותמיד הצליח עם החיוך שלו להקשיב לכולם ולתת להם מענה עד כמה שניתן. זו אבדה גדולה ושבר נורא. הוא היה דמות מרכזית בקהילה, ובלעדיו זה לא יהיה אותו דבר. יצאנו עם התלמידים השבוע לכותל, למערת המכפלה ולקבר רחל, ברוח של הצוואה האמיתית של הרב אילון. הם לא ינצחו אותנו, אנחנו ניאחז בארץ ישראל ונשמור על המדינה היחידה שלנו. זו חובתנו, על כך התחנכנו, וזו הרוח שהרב אילון הביא עימו בגבורתו ובנתינתו לעם ישראל".

הובלות באמצע הלילה

לפני היציאה להלוויה מסרה משפחתו של ויס הצהרה לתקשורת ובה קראה לאחדות. "היום עצוב לנו, לכולם, בתור משפחה פרטית ובתור עם ישראל", אמר נציג המשפחה ידידיה, בנו בכורו של אילון. "אבל אנחנו יוצאים בראש מורם. אנחנו מאמינים בצדקת הדרך, בתורת ישראל ובעם ישראל". הוא הוסיף: "בעזרת השם ננצח במלחמה הזאת כשעם ישראל כולו לא ידע עוד צער, יסתכל, ילמד לאהוב ולראות את הטוב".

בלוויה עצמה הרחיב ידידיה על האהבה הגדולה של אביו לנכדתו יהב. "איך היית מחכה בצד עד שכולם סיימו לכווצ'ץ' אותה, היא באה לשחק איתך בסבלנות. כמה אהבת אותה, והיא הייתה מחזירה לך פי שניים. האבא שהיית, לא נתפס. היינו עוברים דירה, מה לא תסחוב איתי את המקרר? לא תעשה נגלות ב־3 לפנות בוקר, כי הילדים שלך עוברים דירה תוך שבוע? לא תעזור לי להחליט בעצה מדויקת לשאלה מדויקת ובעצה שקולה, בלב שמח על כל החלטה שאני מקבל? איזה אבא מיוחד היית, לי ולכל אחד הילדים המדהימים שלך, לפי דרכו. בידי הזהב שלך סחבת למצפה ונסעת עם רחלי, פעם אחת ארון שהתפרק לכם בידיים ואחר כך ספה ענקית על הגג. יום לפני שנסעת לצו 8, היית חייב לסגור את זה לבד. המוטו שלו: אם אני יכול לבד, למה לא".

בהלוויה קורעת לב בהר הרצל, בהשתתפות אלפים, אמרו ילדיו קדיש על אביו כשהם ממררים בבכי. שירת התקווה ואני מאמין הדהדה חזק בקרב משתתפי הלוויה. אלמנתו של אילון ויס, נטע, נפרדה: "אילוני שלי, אהוב ליבי, אני לא מאמינה שאני כך עומדת ומדברת עליך. 28 שנים יחדיו, אהבה מטורפת, חברות אמת. כמה דם ויזע הושקעו בבית שלנו, אילו פירות גידלנו, אילו שבעה יהלומים. בכל משימה השקעת את כל כולך - בבית, בהוראה, בהתנדבות - הכול בשקט ובצנעה. אנחנו משפחה כל כך פרטית - ממש קשה לנו לחלוק אותך עם אחרים. לא היית קצין, אבל אתה הרבה יותר - אתה אלוף של ממש - גיבור ישראל. ה' הרחום, תודה על השנים שנתת לנו את אבא שלנו".

האחות, ציפי, הוסיפה בדמעות: "אני חלק מחבורת אחים כואבת, שחסרה אותך כל כך. אח שלנו, איש גדול, שהוא בעצם ילד. איש גדול בזכות הרבה מאוד מעשים קטנים. מתרגש תמיד כמו ילד, צוחק ובוכה, הולך למילואים בגיל 49, כי יש בו משהו צעיר כזה. אתה הבר־פלוגתא הכי מתוק שיכולתי לבקש. אתה עכשיו חלק מרגבי אדמת ירושלים שכל כך אהבת. אחינו אילון - הלב כואב - כי כל החדרים בו חסרים אותך. נשארנו שישה, אבל תמיד היינו ונהיה שבעה". גיורא, אביו של אילון, הדגיש את החיבור שלו ללימוד התורה: "ריבונו של עולם, אנחנו צריכים לבכות על עצמנו. אילון היה מילדותו מחובר לתורה, מחובר לרבותיו, מחנך שסיפר מעט, שהבנו שמבחינתו כל תלמיד הוא יהלום. שהקב"ה ימלא אותנו בכוחות ובשמחה ושנמשיך כמו שאילון היה אוהב", הוסיף האב, וקרא בקול 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד' בסוף דבריו.

ברמה המשפחתית, הנפילה הגיעה בזמן שמחות. "משפחה לתפארת, לפני שלושה שבועות רחלי התחתנה ורגע לפני החתונה של הודיה, עוד חודש, ויהיו עוד הפתעות, באמצע כל הטוב הזה מגיע רגע נורא כזה", סיפר גיסו חיים בר גבע. "אילון היה הצלע המשלימה של נטע, אחותי הבכורה. כשהיא הלכה להציל את העולם, ובעיקר חיי תינוקות בשערי צדק, בשעות עבודה מרובות, הוא זה שהיה בבית ועשה בדיוק, רק בדיוק, כמו שהיא אוהבת ומבקשת, רק הוא ידע לעשות סופגניות בחנוכה או שניצלים, 'על האש'... הכול חייב היה להיות מדויק. איזה זוג משלים הייתם".

אסף, אחיו, סיפר שאביו ביקש ממנו שבעת הזו, עת של שמחות משפחתיות, אולי יוותר זמנית על המילואים, אך הוא לא הסכים. "אבא שלי סיפר שהוא דיבר איתו ואמר לו 'די, יש לך ילדים, יש את החתונה של הבת שלך', והוא אמר לאבא שלי – 'אבא, אתה חינכת אותנו ככה, שעם ישראל לפני הכול, אני פה לשליחות - אחזור ואחתן אותה'". עוד סיפר אסף: "אילון היה מורה ומדריך טיולים, הוא היה איש חינוך, איש שאוהב את ארץ ישראל - הוא נתן את כל כולו. נטע אשתו אמרה לי 'לא דמיינתי, לא דמיינתי, הייתי שקטה ורגועה, הוא על ציר נצרים, על הציר הבטוח'. אח שלי הוא חלק מדור הניצחון שמלמד אותנו שיעור, ויש לנו הרבה מה ללמוד כדי להיות דור של ניצחון".

לא רק בני משפחה, כמעט כל מי שדיבר איתו לאחרונה שמע שוב ושוב על החשיבות של שירות המילואים והצורך בניצחון. "חוץ מהאמונה והמסירות למען המדינה הוא אמר לי 'ראובן, אני כאן עד הניצחון, ארדוף אויביי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם'. המסר הזה יוצא מהבית שלהם מאתמול, מנטע אלמנתו ומהילדים, לא להפסיק עד הניצחון", מספר חברו ראובן פינסקי, מנכ"ל השירות הלאומי־אזרחי.

חלום חינוכי

אילון ויס גדל ביישוב בית אל, והוא בנם של גיורא ובת שבע, מוותיקי היישוב ומקימיו. למד בישיבת ירושלים לצעירים (ישל"צ), בישיבת ההסדר מעלות ולאחר מכן בישיבה הגבוהה בבית אל. "הכרתי אותו כשמיניסט שלי בישל"צ, ולאחר מכן למדנו ביחד בישיבת מעלות. הוא היה בן אדם מאוד נחמד שמחובר לתורה, מאיר פנים, הוא היה מחובר לכמה אחים שלי מכמה זוויות. תוך כדי הלוויה שלו קיבלנו את ההודעה על צור אברהם הי"ד, בוגר נוסף שלנו שנפל בקרבות. מאוד קשה, הלב נשבר", מספר הרב מנחם ויצמן, ר"מ בישיבת ההסדר במעלות.

לאחר שנות הישיבה בחר כאמור אילון ויס בתחום החינוך. "בדרך כלל, אלה שממשיכים בישיבות הסדר ורוצים להתגדל בתורה ולעסוק בחינוך, מינימום החלומות שלהם זה להיות ר"מ בישיבת הסדר, ראש כולל או ראש ישיבת הסדר. אצל אילון ויס העיסוק בחינוך היה לציבור של תיכונים דתיים ונוער בגיל צעיר. זו עבודה סיזיפית עם פחות יוקרה תורנית, אבל הרבה יותר מסירות וקשר לתלמידים, אהבת הבריות ואכפתיות מהנוער מאשר להפציץ חידושי תורה. אצלו זה היה לכתחילה - לא משהו בדיעבד", מדגיש הרב מרדכי פרומר, מוותיקי רבני ישיבת ההסדר במעלות.

הוא מציין כי "זו נקודה חינוכית, לעניות דעתי, שהיא מאוד חשובה כלקח לתלמידים שיכולים לפעול הרבה דווקא בחינוך של עמך בית ישראל. הוא לקח זאת כמשימה לכתחילה, כמתיישב בפסגות יצא לעם ולא הסתמך על החינוך של תלמידי היישובים ביש"ע אלא במקומות כלליים יותר. זו בהחלט הרוח של ישיבת מעלות, לא להסתגר בד' אמות שלנו אלא להאיר ולהקרין. הוא לא רק היה מושפע מהישיבה אלא גם מאחיו הגדול אסף ויס, שהקים את תנועת מעגלים שמטרתה לרומם את הנוער. אצל אילון הכול היה מתוך שמחה, חיוך, אהבת הזולת, זה לא היה משהו מאולץ מהשפה ולחוץ, זו הייתה האישיות שלו - לאהוב את התלמידים ואת עבודת הקודש בחינוך של כלל ישראל".

אילון ויס הי"ד כאמור היה נשוי לנטע, אב ל־7 ילדים וסב לנכדה. הוא היה מעמודי התווך של קהילת פסגות. "אילון, מעמודי התווך של פסגות, עמד בעבר בהנהגת היישוב, איש חינוך ובעל משפחה למופת, התנדב כלוחם במילואים מאז שמחת תורה ונפל בשבת כשהטנק שלו עלה על מטען. קהילת פסגות עוטפת את נטע היקרה, את הילדים האהובים ידידיה, הודיה, רחלי, רעות, טליה, יהונתן ושירה, ואת כלתו, חתניו ונכדתו", נמסר מטעם היישוב.

ראש המועצה האזורית בנימין ויושב ראש מועצת יש"ע ישראל גנץ, שכנו של אילון, ספד לו: "אילון, חבר ושכן אהוב. מעמודי התווך של קהילת פסגות, בנה עם נטע רעייתו משפחה לתפארת. מחנך ואיש דגול. מאז שמחת תורה הוא בשירות מילואים כמתנדב. בעוד חצי שנה ימלאו לו 50, והוא לחם כשריונר כמו בחור צעיר. לפני כשבועיים חיתן את בתו רחלי, ובעוד שלושה שבועות תתחתן הבת הודיה. אין מילים בשעה הגדולה והקשה הזאת. אנחנו כאן בפסגות ובבנימין נזכור את דרכו ומורשתו. נפילתו של אילון עם שאר הלוחמים הגיבורים מחייבת אותנו לדבוק בניצחון שלמענו הם מסרו את נפשם".

ביישוב זוכרים את אילון בתור אדם נמרץ. "זוכר אותו כאדם נמרץ, תמיד בהליכת ריצה מהירה להספיק. תמיד עם חיוך. היה פעיל מאוד ביישוב, חבר מזכירות, יושב ראש מזכירות, גבאי, והכול תמיד בעדינות גדולה וענווה גדולה, בלי רעש וצלצולים, פשוט כשצריך הוא בא", סופד לו חברו אריאל שטרן, עד לאחרונה יושב ראש מזכירות היישוב פסגות. הוא מוסיף: "לפני כשלושה שבועות היו בחירות למזכירות ביישוב, כמה חברים פנו אליו וביקשו שירוץ. הוא לא חשב לרגע - אם צריך אותי אני שם, וישר נרשם. יחד עם זאת לא היה לחוץ בעניין, לא עשה שום קמפיין לעצמו, 'מי שירצה אותי יבחר בי'. בסופו של דבר הוא הגיע למקום השישי, כאשר 5 ראשונים נכנסים. זוכר אותו מאוד אבהי עם הילדים שלו, מאוד בשבילם".

***