נעשה סדר בדברים: 1. את החמאס אי אפשר לנצח - בגלל הרמטכ"ל התבוסתני, המטכ"ל הרכרוכי ודובר צה"ל השמאלני.
2. את חיזבאללה אי אפשר להעמיד במקום, כמו גם להשיב את עקורי הצפון לבתיהם (כלומר, את מה שנשאר מהם) - בגלל הלחץ האמריקאי, או שוב: בגלל הרמטכ"ל התבוסתני וכו׳.
3. את החטופים אי אפשר להחזיר - כי אסור להתקפל בפני חמאס ולהסכים לעצירת המלחמה, למרות שבפועל צה"ל כבר הודיע שהוא קרוב לסיום העבודה ברפיח ולסיום המלחמה דה-פקטו. ומכאן שהיגיוני גם להפסיק את המלחמה, וגם לא לממש את הפסקתה ממילא כקלף מיקוח במשא ומתן להשבת החטופים.
4. המשבר עם האמריקאים הוא אך ורק באשמת ביידן הסמרטוט - ולכן מוטב לחכות לטראמפ (עד ינואר. כלומר: בהנחה שיינצח בבחירות. אם ביידן ינצח, ובכן, אין תוכנית לעניין זה), וללכת לנאום בפני בתי הנבחרים, בזמן בחירות, כדי להפוך את המשבר עם ממשל ביידן ואחרוני הדמוקרטים שעדיין תומכים בנו - לקרע, אולי בלתי הפיך.
5. על בחירות אין מה לדבר - כי לא עושים בחירות בזמן מלחמה. תהיו רציניים. אבל רגע: ואם המלחמה תימשך חמש שנים? אני לא מבין את השאלה. נדחה את הבחירות. כי לא מקיימים בחירות בזמן מלחמה.
6. על הרחבת הממשלה אין מה לדבר - כי גנץ ואייזנקוט סוכני CIA, ליברמן שקרן וגדעון סער נוכל. ולכן גם אין קבינט בטחוני מצומצם, ומקבלים החלטות בפורום קבינט רחב. רק שלא באמת, כי שם בן-גביר מטריל את כולם, ולכן כל הקבינט הזה הוא פייק, כי את ההחלטות מקבלים בפורום התייעצות לא רשמי של רוה"מ, שר הבטחון ורון דרמר.
7. שר הביטחון הוא סמרטוט ושפוט של השמאל - והתנגדותו לחוק הגיוס נובעת משיקולים אישיים בלבד. ולכן יש לתמוך בחוק הגיוס, כי גנץ הציע אותו לפני המלחמה, בה הובהר שמצבת כח האדם של צה"ל מצויה במינוס מסוכן, ולכן בכלל נדרש חוק אחר. אבל זה לא חשוב, העיקר שהחוק יעבור עכשיו, כדי שהממשלה לא תיפול, באמצע מלחמה וכו׳; וחוץ מזה, נו: גלנט מחפש כיסא במפלגות שמאל, אז מוכרחים לתמוך בחוק.
8. הסכסוך עם דרעי הכרחי - למרות שבעצם שמוטב לא להסתכסך אתו, כי הממשלה תלויה בו לקיומה, ואז מעיפים את סעדה וגוטליב מוועדת החוקה, כדי שלא יפריעו לא להסתכסך עם דרעי, ואז ממילא מסתכסכים איתו ואז מאשימים אותו שגם הוא תבוסתן ושמאלני בכלל.
9. את חוק הגיוס המביש מעבירים בתור תרגיל פוליטי מסריח - כדי לא להסתכסך עם החרדים; ואז מסתכסכים עם דרעי.
10. ממשיכים בהכנסת מאתיים משאיות "סיוע הומניטרי" לעזה, בכל יום (!) - בגלל האמריקאים, שאיתם אנחנו בכלל מסוכסכים, ובגלל עמותות השמאל ובג"צ הבוגדני, כמובן. כמובן שכמובן.
11. נותנים לבן-גביר להשתולל ולבזות את ראש הממשלה ("מי שיש לו קוצב לב שייעשה גם הוא בדיקת פוליגרף"), ואז לטעון שהוא מדליף מהקבינט - אבל לא מעמידים אותו במקום, כי אין ממשלה בלעדיו, ולא נותנים לו להשפיע על כלום בקבינט, כי הוא בן-גביר. אז נותנים לו להשתולל, ומלכלכים עליו, אבל שומרים עליו קרוב כדי שלא יפיל את הממשלה.
12. מתנגדים מראש לוועדת חקירה ממלכתית, לבדיקת האסון והמחדל הכי גדולים בתולדות המדינה - כי ועדת חקירה ממלכתית זה של השמאל.
13. ממשיכים להתעקש על "נצחון מוחלט" - למרות שאפילו המילון העברי הכי גמיש ומרחיב ומוגזם מתקשה לייצר הגדרה מרחיבה למילים "נצחון" ו"מוחלט", כך שיהיו ראויות לשימוש בכלל בשפה העברית כמילים מוסכמות - בגלל תקשורת השמאל, ומשפחות החטופים, והמפגינים בקפלן, שבגללם רוח צה"ל נחלשת וסינוואר חוגג. כמובן.
14. קוראים לסדר בזעם כל ח"כ מהקואליציה שמעז למלמל מילת ביקורת ולהודות בעובדות - ומסבירים שהוא שתול של השמאל ובטח הפרקליטות מחזיקה עליו משהו.
15. מתדרכים נגד הרמטכ"ל וראש השב"כ ושר הבטחון - שלא מספקים את הסחורה; אבל כשמצליחים להחזיר ארבעה חטופים הביתה ממהרים, ביום שבת, לצלצל לכל השבים בשידור חי בטלוויזיה, ונוסעים לבקר אותם, ומארגנים מסיבת עיתונאים כדי להזכיר מי נתן את ההוראה ומי אחראי להישג.
16. משפחות חטופים אחרות לא זוכות לטלפון, ועל ביקור אישי אין בכלל מה לדבר - כי עכשיו מלחמה, ויש מדינה לנהל.
17. דורשים מהציבור סבלנות, סבלנות, סבלנות - למרות ששום דבר לא זז ולא מתקדם, ועכשיו מלחמה, אז חשוב לגלות סבלנות, למרות ששום דבר לא זז ולא מתקדם, כי עכשיו מלחמה וצריך סבלנות. וחוזר חלילה. עד אין סוף.
18. מעניקים ראיונות לאינספור כלי תקשורת בעולם - אבל מסרבים בתוקף לשבת עשר דקות מול עיתונאי ישראלי, כי יש מסיבות עיתונאים וכל מי שרוצה מוזמן לשאול שאלה, למרות שמזמן מזמן לא התקיימה שום מסיבת עיתונאים, להוציא זו בה הוזכר והוסבר לציבור מי נתן את ההוראה להשיב את החטופים. כמובן.
לדעתי שכחתי עוד שבעים עניינים, אבל נדמה שפני הדברים ברורים. השמאל הבוגדני, הרמטכ"ל התבוסתני, שר הבטחון הסמרטוט, ראש השב"כ הכושל, בג"צ שונא ישראל, משפחות החטופים ההיסטריות והפוליטיות, איתמר בן-גביר המופרע, דרעי חסר האחריות, החרדים חסרי ההתחשבות, גנץ ואייזנקוט הבוגדים, התקשורת אשר משמשת זרוע תעמולה של החמאס, חברי כנסת בוגדניים ובעלי אינטרסים מתוך מפלגת השלטון, ביידן אוהב החמאס והפגנות השמאל.
עכשיו, משנמצאו האשמים במצבנו, ניתן להמשיך בכל הכח ולהגן על זכותו של האדם היחיד שאינו אחראי כאן לשום דבר, להמשיך ולנהל מלחמה היסטורית, אותה הוא אינו מסוגל לנהל - קל וחומר לנצח - בגלל כל הגורמים דלעיל, ולכן יש לתת לו את הכח לקבל החלטות, עליהן לא יקח אחריות, מכיוון שהוא לא אחראי למצב אותו הוא לא מנהל, בגלל כל אלה שמפריעים לו לנהל אותה, למרות שאין לו שום אחריות לדרך בה היא מתנהלת. כמובן.
בסך הכל הייתי אומר שמצבנו לא רע. ושאם רק נזיז את כל הממשלה, והתקשורת, והצבא, ושירותי הבטחון, ובית המשפט, ומשפחות החטופים, והאמריקאים, את המפגינים, ואת חמאס והחיזבאללה, אז הנצחון המוחלט הוא ממש רק שאלה של זמן.
ומכיוון שיש לתת למלחמה את הזמן הנדרש לה, מבלי לבצע שום שינוי במהלכה, ניתן לקבוע בבירור שגם הזמן, גם הנסיבות, גם המציאות, וגם המצב ממש פועלים לטובתנו. אז די עם הנהי ועם הבכי. הנצחון ה-מ-ו-ח-ל-ט מרחק פסע מהישג ידינו. ממש הושט היד וגע בו.
שי גוֹלדן הוא סופר, עיתונאי ומגיש בערוץ 14.