שוב הותר לפרסום: שני חיילי מילואם עלו בסערה השמיימה, מותירים מאחוריהם משפחות כואבות וחיים שלמים שנגדעו: עומר סמדג'ה הי"ד, וסעדיה יעקב דרעי הי"ד.
ועם כל חלל כזה, שמשפחתו נושאת בגבורה את כאבה ומוסיפה לחזק את רוח העם, עם כל חלל כזה עולה וזועקת במקביל, בקרב הציבור השותף למאמץ המלחמתי, טענת ה"שוויון בנטל" כלפי הציבור החרדי. כשמדובר בסעדיה הי"ד, שהיה תלמיד ישיבת יפו, והוקפץ למילואים הישר מהלימוד למבחני הרבנות – מצטרפת לכאב על חוסר-השוויון, גם תחושת עלבונה של תורה: לציבור שחש בכל נימי נפשו שהשירות בצבא בכלל, ובמלחמה בפרט, הוא המימוש היותר-עליון של התורה – קשה מאד לשאת את תפיסת הבידול והניגוד-כביכול בין השניים. בתחושות הטבעיות הללו יש מי שעושה, בשבועות האחרונים, שימוש ציני ומניפולטיבי לרעה, קרדום לחפור בו, במטרה לסכסך בין ציבורים שונים, להרבות שנאה ומדנים, ועל גבי סערת-הרגשות הזו גם לקרוע את הקואליציה, ולהביא לבחירות.
זו לא השערה שלי, זה ציטוט של מי שהקים את "החמ"ל לפירוק הקואליציה", ח"כ ליברמן שאמר השבוע: "החמ"ל שהקמתי לפני כשבועיים עובד יום יום. אנחנו נפגשים, מגייסים אנשים, ומבלי להיכנס לפרטים אגיד, שכל הוויכוחים הסוערים שאתם רואים הם לא במקרה". גם המודעות בכל עמוד שני של עיתוני המגזר, מודעות שמאחוריהן הון עתק שלא ברור מאיזו קופה הוא יוצא – לא במקרה. מי שמשקיעים כבר חודשים מאמץ עילאי להביא לבחירות – עלו על הפטנט הנכון, על נקודת-הלחץ שמייצרת כאבי-בטן בלתי-נשלטים אצל הציבור שהכי מושקע במלחמה, כדי שדווקא הוא יוביל להפסקתה. כן, להפסקתה.
תזכורת קטנה למה שעלול לקרות אם כאבי הבטן יגברו על הראש והשכל, קיבלנו השבוע מדובר צה"ל, שהזכיר לנו באיזו קלות מטרות המלחמה עלולות להתמסמס בהעדר יד-מכוונת מהדרג המדיני, ועל הדרך הזכיר גם, מבלי משים, ש"החמאס זה האחים המוסלמים". האחים המוסלמים? ומה עם הפלג הישראלי שלהם, הנושא את השם "רע"מ"? אלה שהיו חלק מהדרג-המדיני הקודם, ועלולים לשוב אליו בדגם של דרג-מדיני שלאחר הבחירות? איזה אבסורד יהיה זה אם כאבי-הבטן של משפחות החיילים, שאך לפני שבועות ספורים יצאו מגדרן כדי שהמלחמה לא תיפסק, יובילו להפסקתה, ועל הדרך גם יגדעו את הסיכוי להביא תגבורת משמעותית של חיילים שיקלו את נטל המילואים ויאפשרו את נצחון ישראל במערכה הקשה והרב-זירתית, וגם את הסיכוי להביא באמת לשיתוף של ציבור חרדי משמעותי במאמץ המלחמתי. ויש סיכוי לשניהם, באמת!
נפתח בסיכוי לשילוב החרדים: סקר של "המכון החרדי למחקרי מדיניות" מצא ש 50% מהחרדים מעל גיל 24 מעוניינים להצטרף לשירות מילואים. כן, נכון, הם לא בני שמונה עשרה, אז איפה פה הצדק והשוויון? אבל, וזה האבל הגדול: זה ציבור ענק שיכול לתרום המון באופן מיידי, ולשדרג מאד את מלאי כח האדם שנותן מענה לצרכי הבטחון שלנו, שגדולים עלינו בכמה וכמה מידות. אז בואו נשים רגע את ה"צדק" בצד, למרות צדקתו העצומה, ונעסוק בצורך הקיומי שלנו. הנה מה שאומר אלי פלאי, יו"ר המכון הזה: "האתגר הגדול של בטחון ישראל לא יכול לשמש כשק-איגרוף וכנשק לויכוח חברתי. האירוע הוא מידי רציני, הוא קיומי, אנחנו מתמודדים היום עם שאלות קיומיות של מדינת ישראל, ואי אפשר לגרור אותן לויכוח פוליטי" – הוא אומר, ומוסיף: "יש צורך אמיתי שלנו, החברה החרדית, ושל מקבלי ההחלטות, לשבת ליד שלחן, לשאול את השאלות האמתיות: מהם האתגרים האמתיים של בטחון ישראל? מהם האתגרים של גופי הבטחון בישראל? (שימו לב: גופי הבטחון כולם!) מהם האתגרים של התעשיות הבטחוניות בישראל? ואני חושב שאין ספק, שאם ניגש לסוגיה הזאת בכובד ראש, המענים שהחברה החרדית יכולה לייצר הם משני-מציאות! יש היום צורך בעשרות אלפי לוחמים שיצטרפו למערך ההגנה על העורף. ויש בציבור החרדי היענות מדהימה" – הוא אומר, מציג את תוצאות הסקר המפתיע, ומוסיף: "אם רק נשכיל לייצר את התכניות היעודיות שיכשירו אותם. תחשבו על עשרת אלפים חיילי מילואים חרדים שלוקחים חלק בהגנה על הישובים, ומשחררים את אנשי המילואים ואת חיילי הסדיר למשימות האחרות. זה מענה למחר בבוקר, לא לעוד עשור!"
דבריו של אלי פלאי משתלבים להפליא בדבריו של יו"ר ועדת החוץ והבטחון, בפתח הדיון הראשון על חוק הגיוס, שהתקיים השבוע: "על סמך הפלטפורמה של החוק הזה יש לנו הזדמנות לחוקק חוק שצריך להיות דף חדש, ולתת מענה אמיתי לצרכים של צה"ל במציאות החדשה" – אמר, ופנה לנציגי צה"ל: "אני ארצה לשמוע גם את הצרכים האמיתיים והמפורטים, וגם לראות היערכות נכונה, היערכות שנותנת לבחור חרדי לצאת אחרי השירות המשמעותי בתור בחור חרדי. פשוט מאד" – אמר אדלשטיין, כשהוא מתכוון להמלצות דו"ח שקדי. הכיוון הזה הוא בר-סיכוי, ויש לו שותפים גם בתוך האופוזיציה, כמו למשל ח"כ עידן רול: "אם מישהו ישיג הישג פוליטי על גבי החוק הזה – אנחנו נפסיד את המלחמה. אנחנו צריכים כח גדול יותר כי אנחנו מבינים את המשמעות של הצרכים, הקיום שלנו כאן לא מובן מאליו, חייבים לשנות את תפיסת הבטחון הלאומי שנים קדימה. זה חוק שהוא פלטפורמה של שינוי תפיסה".
אלי פלאי החרדי, יולי אדלשטיין מהליכוד, ועידן רול מיש עתיד – שלושה אנשים עם תפיסות עולם שונות, שמבינים שישראל נמצאת במלחמה, שהיא חייבת לבדוק ולמפות מחדש את הצרכים הבטחוניים האמתיים שלה במלחמה הזו, שלא נערכנו אליה כלל בשנים האחרונות, ואז לשבץ כח אדם - מתאים וזמין ומיידי - לכל אחד מהצרכים הללו. אם הם מבינים את זה, אז יש לנו סיכוי. ואם יש לנו סיכוי, אז אסור לתת לכאבי-בטן של "שוויון" ושל "צדק" לקלקל את הסיכוי הזה. בטח לא עכשיו, על חשבון הנצחון במלחמה.
עכשיו לסיכוי להביא תגבורת משמעותית ומיידית של חיילים שיקלו את נטל המילואים ויאפשרו את נצחון ישראל במערכה: הסיכוי הזה תלוי, קודם כל, בכחמישים אלף אזרחים לא-חרדים, שסיימו את השירות הסדיר בעשרים השנים האחרונות, אבל נשמטו ממערך המילואים, ורובם אפילו לא שובצו אליו מעולם. למה? כי התפיסה האסונית של "צבא קטן וחכם" שלחה אותם הביתה בסוף הסדיר, בלי לשאול אותם בכלל, בהבנה שאין בהם שום צורך. ובכן, גילינו שיש צורך. חמישים אלף אנשים צעירים, שכבר למדו להשתמש בנשק, לעשות פזצת"א, להסתער, וכדומה. הם אולי זקוקים לרענון, אבל הרבה יותר קל לקלוט אותם מחדש ולשבץ אותם במערך הלוחם ממש. אנחנו מדברים על חמישים אלף איש!! אם תעשו סריקה רגע בסביבה האנושית שלכם, תגלו שאתם מכירים את חלקם. הם לא זומנו למילואים בכלל. למרות שחלקם באו ביוזמתם וביקשו להצטרף (ואז, אגב, לפעמים צורפו ולפעמים לא). בועדת החוץ והבטחון מכירים גם את הנתון הזה, ואין לי ספק שגם הוא יטופל במהלך הדיונים על החוק.
"קח את הלויים" – מצווה הקב"ה את משה בפרשתנו, ורש"י מיד מבהיר: "קחם בדברים". גם בפרשתנו, כמו בפרשות נוספות בתורה, מבהיר לנו רש"י, שאי אפשר לקחת אנשים בכח, בטח לא כשרוצים שהם ימלאו תפקיד קשה ומאתגר. ומה שנכון בפרשה, נכון גם בפרשת-הדרכים הזו שאנו עומדים בה. כדי לקחת את הציבור החרדי ולצרף אותו למערכי הבטחון של המדינה, צריך לקחתו בדברים. לא במקלות, לא בסנקציות, ובטח לא בהכפשות ועלבונות. והציבור הזה, או לפחות חלק משמעותי שלו, מעונין. אז בואו נתגבר על כאבי הבטן, ונעבוד מהראש. בואו נעמיד בפינה את כל מי שמנסה להשתמש בנושא הזה לצרכים לא-עניינים ומסוכנים. בואו נבין שיש כאן שעת צורך גדול, שצריך, ובהחלט אפשר, להפוך אותה גם לשעת רצון. לא בכח. במוח, וברצון טוב. כי רק יחד ננצח, בע"ה.