במהלך ריאיון שנערך אמש בערוץ 14 בתוכנית "הפטריוטים", נשאל ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו על ידי המנחה ינון מגל האם נחזור להתיישב בחבל עזה. למשמע השאלה הקהל הריע בהתלהבות, אך נתניהו השיב כי הוא לא מאמין שזה ריאלי והקהל הגיב בדממה מוחלטת.
השקט הרועם באולפן סיפר על גודל האכזבה. הקהל לא ציפה לשמוע את התשובה הזו של רוה"מ, הוא ביקש להיאחז בתקווה ובחזון והבין כי ראש הממשלה אינו איש בשורות.
אירועי השבעה באוקטובר מעלים שאלות עמוקות הנוגעת בכל תפיסת הביטחון של ישראל, והאם הראייה של המציאות באמצעות "משקפיים של הקונספציה" בה ה"ריאלי" שמשמעו התמגנות, הגנה והכלה, עדיין תקפות?
במשקפיים של הקונספציה, הגדר החכמה שנבנתה במיליארדים וכיפת ברזל היו אמורות להגן עלינו מפני כל איום. פריצת הגדר והשבתתה "איננה ריאלית". כידוע המציאות איננה מתכתבת עם אותה תפיסה "ריאלית". עובדה. כ-3,000 מחבלים הצליחו לחדור לשטח ישראל ולבצע טבח מחריד.
האסון של השבעה באוקטובר, שהותיר את ישראל המומה ומטולטלת, מחייב אותנו לשקול את גישתנו מחדש. עלינו להתבונן במציאות דרך משקפיים מפוקחות, המבינות את המגבלות של ההגנה הפסיבית העכשווית ומדגישות את החשיבות של התיישבות בשילוב של יוזמה והתקפה. הגדר החכמה ומערכת כיפת ברזל אינן יכולות להחליף מדיניות ביטחונית כוללת שמבוססת על התיישבות, הכרת האויב ופעולה יזומה.
עזה היא דוגמה מובהקת לכך: בלי פעילות התקפית ותוכנית ברורה להשתלטות מחדש על הרצועה, המצב הביטחוני רק יחמיר או לכל הפחות ישחזר את עצמו.
כפי שההיסטוריה מוכיחה פעם אחר פעם האויב שלנו מקדש את המוות, אינו סופר את מתיו, עם זאת הוא יודע להעריך אבדן אדמה. תודעת הניצחון עליו תהיה רק באבדן שטח. ההתיישבות היהודית בעזה לא רק תחזק את האחיזה שלנו באדמת ארץ ישראל, אלא גם תהווה מסר ברור וחד משמעי לאויבינו – אנו כאן להישאר. ההתיישבות היא הדרך היעילה והיחידה בכדי להתמודד עם האיומים הביטחוניים הרבים עמם מתמודדת ארצנו הקטנטונת, להרחיב את ריבונותנו ולשמור על ביטחון תושבינו.
חידוש ההתיישבות בעזה ישדר לעולם ולעצמנו שאנו לא נרתעים מול טרור ואיומים. יש בה פוטנציאל לחיזוק הביטחון הלאומי ולשיפור מצב הרוח וזקיפות הקומה הלאומית. השיבה לעזה תביא לחיזוק הביטחון ותהיה חלק ממדיניות התקפית יותר, המדגישה נוכחות ישראלית משמעותית בשטח וגובה מחיר כבד מאלו המבקשים לכלותנו.
בסופו של דבר, אנו בעוצמה יהודית שמובילים את הדרישה לחזור לחבל עזה דורשים גם חשיבה מחודשת על מציאות הביטחון בישראל. ההכרה במגבלות של מערכות ההגנה ושימת דגש על יוזמה והתקפה, בשילוב התיישבות יהודית, הן קריטיות לעתידנו ולעתיד ילדינו. אין ספק שהקהל נדהם מהתשובה של רוה"מ, כי היא אינה מתכתבת עם החזון ועם הרוח הגדולה של העם. התשובה "זה לא ריאלי""מפחדת להתמודד עם אמת לא נוחה: המציאות הביטחונית של ישראל מורכבת ודורשת גישות חדשות ואמיצות.
המשקפיים המפוקחות מאפשרות לנו לראות את הפוטנציאל הטמון במהלך כזה. הן מבהירות לנו שהגנה לבד אינה מספיקה – יש צורך בפעולות התקפיות, בהתרחבות ובניהול יוזמה. החזרה לעזה לא צריכה להיתפס כחלום בלתי מציאותי, אלא כצעד אפשרי במסגרת מדיניות ביטחונית מקיפה ואסטרטגית שהרי מדינת ישראל מיום הקמתה כבר עמדה במשימות מורכבות יותר באופן משמעותי.
אני גאה בקהל שישב באולפן קהל שמייצג ציבור גדול שממשיך לחשוב ולהתבונן במציאות בעיניים פקוחות, במטרה להבטיח עתיד בטוח יותר לכולנו. ההתיישבות בעזה מהווה את התשובה הנחוצה מול האיומים, לחזק את אחיזתנו באדמת ארץ ישראל, לשוב לחזון הציוני ולהגביר את הביטחון הלאומי. ובע"ה נעשה ונצליח.