1.
החלטת בג"ץ היא לא רק אטימות חברתית, אלא בראש ובראשונה טיפשות. למרבה הצער פסיקת בג"ץ הבוקר היא צעד שרק ירחיק את החרדים מצה"ל.
ככה לא מטפלים בסוגיה חברתית נפיצה, אלא רק מייצרים שנאה וקיטוב. בג"ץ יודע שהפסיקה שלו לא תגייס חרדי אחד אלא רק תשפוך דלק למדורה ותהפוך את הגיוס לנושא פוליטי שנוי במחלוקת שירחיק את החרדים מצה"ל.
אבל את בג"ץ לא מעניין גיוס חרדים אלא להמשיך לדרוס, לרמוס ולפסול כל מי שלא שייך לקליקה שלו.
אף שינוי חברתי לא קרה מעולם בדורסנות.
2.
אחרי שהזדעזנו מבג"ץ צריכים לומר גם את המובן מאליו: להתגייס לצה"ל זו מצווה. האמירה כאילו לימוד תורה פוטר מישהו מלהילחם ולהגן על עם ישראל היא המצאה שלא קשורה לתורת ישראל.
בתורה יש תיאור מפורט שחוזר על עצמו פעם אחר פעם איך עם ישראל יצא להילחם בחרדת קודש ומתוך מצווה וציווי אלוקי. אפילו חתן מחופתו וכלה מחופתה. הדבר הכי יהודי הוא להגן על עם ישראל.
החרדים צריכים להתגייס. לא בגלל החוק, אלא כי זו חובה מוסרית וערכית של כל יהודי "לבוא לעזרת ישראל מיד צר". אבל בג"ץ לא קידם היום את גיוס החרדים - אלא פגע בו. הדבר היחידי שהוא תרם לו זה קמפיין השנאה של מחאת קפלן.
3.
חוסר האחריות של בג"ץ שכופה על החברה הישראלית לעסוק בסוגיה הכי מפלגת בישראל מאז הקמת המדינה דווקא בעיצומה של מלחמת קיום, הוא טירוף מערכות.
האבסורד הגדול יותר הוא שזה קורה אחרי שמאז 7.10 יש שינוי מדהים של אלפי צעירים חרדים שרוצים להתגייס ובג"ץ שם כעת תריס בינם לבין צה"ל.
4.
מי שאחראי למצב הספורדי שבעיצומה של מלחמה נכפה עלינו להתעסק בתפוח האדמה הלוהט של חוק הגיוס הם בראש ובראשונה החרדים עצמם.
במשך שנים הם סירבו לכל פשרה והידברות בנושא הגיוס וניסו למשוך את הזמן כדי לשמר את המצב הקיים, בו אין באמת תהליך משמעותי של גיוס חרדים כחברה, למעט יוצאי דופן.
הח"כים החרדים הם אלה שהתנגדו למהלך ממוסד של הכוונה לגיוס של מי שאינם לומדים, מפחד כי הגיוס לצה"ל יחלן אותם, אבל ככה הביאו את בג"ץ לשיא כוחו בסוגיא. מי שסירב לגיוס הדרגתי, קיבל היום D9 על עולם הישיבות החרדיות.
5.
הציבור הישראלי אולי שכח אבל כבר חוקק בישראל חוק גיוס שהוסכם על כל הצדדים, לפני מעל 20 שנה, וקבע מכסות בנושא גיוס החרדים - חוק טל. אבל מי שפסל אותו היה בג"ץ עצמו.
מה קרה בעשרים השנים מאז בג"ץ באדנותו פסל את החוק, האם התגייסו יותר חרדים לצה"ל או פחות? התשובה ברורה לכולם. ככה זה כשהשופטים רוצים להיות צודקים ולא חכמים.
אגב אז היתה הזדמנות נדירה לחוקק את החוק כי בראשות מפלגת דגל התורה החרדית-ליטאית עמד אברהם רביץ ז"ל, שתמך בהידברות ופשרות.
למרבה הצער הוא היה הח"כ החרדי האחרון שהיה פתוח לדיון וראה בגיוס לצה"ל ערך חשוב. הסוף ידוע: רביץ הודח מהמפלגה ומי שבאו בעקבותיו סירבו לכל דיון.