פסיקת בג"ץ הבוקר, עד כמה שהייתה צפויה מאליה במסגרת ניסיונותיו הפוליטיים להפיל את הממשלה, מצטרפת כחוליה בשרשרת של רעיונות כושלים, שתכליתם ואופן ביצועם מובילים למצב אחד בלבד – אי גיוס חרדים.
אין אפילו חרדי אחד נוסף שיתגייס בגלל הפסיקה הזו, אין אחד שיתגייס בגלל חקיקה כזו או אחרת, ומיותר לציין את האמירה השחוקה על כך שאף אחד לא חושב שנראה מחר בבוקר גדודי משטרה צבאית פושטים על ויז'ניץ ועל פוניבז'.
כן, אני יודע שהעיתוי לא אידיאלי, בלשון המעטה. וכן, ברור לי שכל הנימוקים שבעולם, ויהיו צודקים ככל שיהיו, לא ישכנעו אמא שלא נרדמת טוב בלילה כי הילד שלה מסתובב ברפיח, או אישה דואגת שבעלה נמצא כבר חודשים ברצועה, להסכים עם מצב שבו רבבות הורים אחרים נרדמים טוב מאוד בלילה. אי אפשר לנהל דיון אמוציונלי בכלים רציונליים, קשה מאוד לפנות לשדה ההיגיון בזמן שהרגש מדבר.
אבל אין לנו ברירה. בג"ץ באדיבותו הרבה מכריח אותנו לעסוק בסוגיה הרגישה והנפיצה הזו דווקא בתזמון הנוראי הזה, ומשכך, אנחנו חייבים להתעלות לרגע על הנימוקים הרגשיים, הכואבים, המעצבנים, ולחשוב פרקטית, ומתוך שתי הנחות יסוד מוסכמות שרוב העם בישראל, ולכל הפחות רוב מוחלט של מצביעי הימין, יסכימו עליהן.
הנקודה הראשונה היא ההבנה שחייבים להגדיל את מספר החרדים המשרתים. הנקודה השנייה היא שחייבים לעשות זאת ולאפשר במקביל את שימור אורח החיים החרדי, כולל אחוז ניכר של בחורים שיוכלו להמשיך ולשקוד על תלמודם וכולל ביטוח רוחני לאלו שכן ישרתו, באופן כזה שגם בג"ץ לא יוכל בעתיד הלא רחוק לנסות לכפות עליהם את ערכיו המפוקפקים ולפגוע בחרדיותם.
עכשיו, כשאלו נקודות המוצא המוסכמות, אפשר לדבר על פתרונות אמיתיים ולא על עולם הפנטזיה. אפשר לבנות מסגרות ייעודיות של שירות במג"ב, בכתות כוננות או בחטיבות ייעודיות. אפשר לייצר מכסות הגיוניות ואפשר להגיע גם להסכמה עם הנציגות החרדית על גיוסם של אלו שלא לומדים, ויש לא מעט כאלו.
בעיניי, המתווה שהציע יו"ר ועדת חוץ וביטחון, ח"כ יולי אדלשטיין, הוא אולי המוצא המבריק ביותר. אדלשטיין אתגר את חברי הועדה מהאופוזיציה בהצעה לקבל את מה שצה"ל יבקש (גם מבחינת הצורך וגם מבחינת המוכנות והיכולת לגייס) וללכת עם זה מבלי לנסות לייצר 'מקצה שיפורים' מאולץ.
אדלשטיין יודע טוב מאוד שהחברים מיש עתיד וישראל ביתנו לא יזרמו איתו, כי אין להם שום עניין לפתור את הבעיה. יש להם עניין להפיל את הממשלה.
אבל מבחינת בג"ץ, שטרח בעצמו לגלגל את הכדור בחזרה לפתחם של צה"ל והממשלה, ומבחינת מורדי הליכוד, שהצביעו על הצרכים הצבאיים כנימוק למרד, וגם מבחינת החרדים, שהמספרים שצה"ל מציע הגיוניים הרבה יותר בעיניהם, וגם הגישה הצה"לית שאינה מחפשת לגרוף רווח פוליטי על האירוע רציונלית יותר עבורם – מבחינת כל אלו זה עשוי להיות פתרון אידיאלי.
אם אדלשטיין ישכיל להשלים את המהלך עד הסוף, הלימון עוד עשוי להפוך ללימונדה. אולי באמת יירשם כאן רגע היסטורי של שינוי, שילוב והסכמה.
הרבה ינסו למנוע את קיומו של הרגע הזה, קיצוניים משני הצדדים ילהיטו את הרוחות וינסו לחבל באירוע. ולוואי ואדלשטיין יצלח את כל אלו, אחרת, המשבר, הקרע בעם והשנאה המלבלבת רק יעמיקו.