בחזית העורף

מאז פרוץ המלחמה ישנם לא מעט ימים שבהם ראובן פינסקי, מנכ"ל הרשות לשירות לאומי־אזרחי, לבוש בבגדי עבודה. הוא יוצא מהמשרד הממוזג, מחליף את החליפה במכנסי ג'ינס ונעלי הליכה, וגומא את כבישי הארץ מצפון לדרום. "אני יורד לשטח לעבוד. לדעתי עשיתי כ־20 אלף קילומטר מתחילת המלחמה", הוא מעריך. עבודת השטח כוללת ביקורים אצל מתנדבי השירות הלאומי הפזורים בכל רחבי הארץ ומשרתים בחזית האזרחית, שמעניקה לדבריו את כוח העמידה של העורף. אחד ממוקדי העשייה המשמעותיים ביותר אליהם התגייסו מתנדבות השירות הלאומי הוא קהילות המפונים במלונות. ושם, הוא מספר, עבר עליו רגע מרטיט במיוחד שהמחיש לו יותר מכל דוח מודפס מה באמת מעניקות המתנדבות למי שעולמם חרב עליהם.

"היינו במלון באילת. בנות השירות ששלחנו לשם שירתו במקור ביישובי הצפון, והן מפעילות בין היתר בית ספר מאולתר לילדי העוטף, ילדים שראו את הדברים הנוראים ביותר", הוא מתאר. כדרכו בביקורים אלו, כינס פינסקי את הבנות לשיחה שכולה הקשבה לקשיים של הבנות, לצרכים שלהן ותיאורי העשייה היומיומית. אלא שהפגישה התארכה והתמשכה אל הזמן שבו בית הספר המאולתר היה אמור כבר להתחיל בפעילות. "יצאתי עם הבנות לכיוון הילדים, כדי לפגוש אותם. כשהגענו ראיתי מולי ילדים עם עיניים עצובות, ילדים במצוקה. כשהם ראו אותנו, את ארבע הבנות שמלוות אותם במלון, הם פשוט פתחו בריצה לעברן, חיבקו אותן בחוזקה ואמרו: 'פחדנו שלא תגיעו!' כשקולם על סף בכי", מתאר פינסקי, שבעצמו לוקח רגע להסדיר נשימה כשהאירוע חוזר וחי לנגד עיניו. "זה לימד אותי כמה יציבות ועוצמה הבנות הצעירות הללו נותנות לילדים. זה דבר מדהים".

טיטולים במקום טיולים

בשבוע הבא יצוין שבוע ההצדעה השנתי למתנדבי השירות הלאומי־אזרחי. לא פשוט היה השנה להחליט על שבוע שכולו אירועי הפנינג, הופעות, ריקודים והפתעות לכל המתנדבים, כשברקע הדי המלחמה, משפחות שכולות, פצועים וחטופים. אבל מאידך, לראשי השירות הלאומי היה ברור שדווקא בשנה הזאת יש לקיים הצדעה למתנדבים שנושאים על כתפיהם בנטל האזרחי של המלחמה, ותורמים לו תרומה משמעותית. הפשרה שהגו המנכ"ל פינסקי והשרה הממונה על התחום אורית סטרוק הייתה שבוע שעיקרו הצדעה והוקרה ומיעוטו מסיבות והרקדות.

במרכזו של השבוע הזה ייערכו טקסי הוקרה ל־28 מתנדבים מצטיינים שתרמו תרומה ייחודית. כך למשל, אחת המצטיינות היא מתנדבת באחד מגופי הביטחון הישראליים, בתחום מודיעין ופיתוח אמצעי לחימה. המתנדבת פיתחה רכיב טכנולוגי שמסייע בפועל לכוחות הלוחמים בשטח. "מנכ"ל משרד הביטחון אמר לי שהבחורה הזאת הצילה המון חיילים שלחמו בשטח", מספר פינסקי.

מתנדבת אחרת שתזכה בהצטיינות החלה את השנה בתקן של עבודת חינוך באחד הגרעינים, אולם המלחמה הביאה אותה עם חברה נוספת לקיבוץ המותקף כרם שלום. פרט לתקנים הרגילים שהן ממלאות בעבודה הנדרשת של השירות הלאומי במקום, התמקמו השתיים בקביעות בבתי המשפחות השכולות רזיאל וויצן – משפחותיהם של שני חברי כיתת הכוננות שהגנו בגופם על הקיבוץ בשמחת תורה, ושילמו בחייהם. שתי המתנדבות נמצאות בבתי המשפחות הללו יום ולילה ומסייעות בשמירה על חיי השגרה התובעניים, עם נוכחות שמעניקה כוח לנשים שנותרו לבדן.

המתנדבים המצטיינים הם רק מדגם מייצג להתגייסות החירום של 19 אלף מתנדבי השירות הלאומי מאז פרצה המלחמה, ברובם בנות המגזר הדתי־לאומי, שגם במצבים בלתי אפשריים התייצבו לאשר נשלחו, גם כאשר היה מדובר באתגר שדרש אומץ רב. "בנות הגרעין באופקים למשל", מדגים פינסקי, "שהו בשמחת תורה בעיר, וראו את הנוח'בות ברחובות. בתוך שלושה שבועות בלבד הן היו הראשונות להחזיר את מערכת החינוך בעיר לפעולה. שאלו אותן איך הן עושות את זה, איך הן לא חוששות לחזור לשם כל כך מהר? והבנות השיבו בפשטות: 'אופקים זקוקה לנו, אנחנו באות'. זו גבורה אזרחית יוצאת דופן", מתפעל פינסקי. וגם סיפורים על כוחות נפש מיוחדים באמתחתו: "מקרב 150 המתנדבות שלנו בחו"ל, שלוש איבדו במלחמה קרוב משפחה מדרגה ראשונה. כולן סיימו את השבעה ומיד טסו בחזרה למקום השירות. שאלתי אחת מהן, ששכלה את אביה: איך את עושה את זה? והיא השיבה: יהדות העולם צריכה אותי עכשיו, זו המשימה שלי".

כבר במוצאי שמחת תורה התיישבו פינסקי וצוותו לסנכרן מחדש את כל מערך השירות הלאומי־אזרחי כך שיותאם לצורכי מדינת ישראל הנמצאת בעיצומה של קטסטרופה ביטחונית ואזרחית. המערך כולו חזר לתפקד בתוך שבוע־שבועיים, והעמותות השונות, בהוראת הרשות לשירות לאומי־אזרחי, שיבצו חלק מהבנות מחדש על פי הצרכים. בעיקר הופנו הבנות אל המלונות, המפונים ויישובי קו העימות בצפון ובדרום, אבל גם לתגבור בבתי החולים, בגופים ביטחוניים, בחקלאות בעוטף ובחמ"לים האזרחיים שנפתחו ברחבי הארץ לטובת חיילים ומפונים. "בדקנו עם פיקוד העורף ומשרדי הממשלה איפה אנחנו הכי נדרשים, והדבר העיקרי שנרתמנו אליו הוא המלונות. שלחנו לשם 600 מתנדבות. בנות ששירתו במדרשות זהות או טיולים – שהופסקו בעקבות המלחמה – הוצבו מחדש לטיפול בילדי המפונים. מהדרכת טיולים להחלפת טיטולים, אין תפקיד פחות מדי בשבילנו", מטעים פינסקי, "ילדי המפונים צריכים מי שיטפל בהם, כשההורים עצמם עוד בטראומה".

המעקב ומיפוי הצרכים נמשך כמובן גם בימים אלה, ועם הפנים לשיבוץ המתנדבים לשנה הבאה. במערך השירות הלאומי שמים דגש על יישובי הצפון, והוקם מערך עם אנשי קשר בכל היישובים והגרעינים כדי לתת מענה במצב הנוכחי, וגם אם יידרש בשעת חירום במקרה שתפרוץ מלחמה נוספת. "יש גם דלתות חדשות שנפתחו. ישנם קיבוצים ויישובים בצפון שאם לפני שנתיים היית אומר להם שישרתו שם בנות שירות מהציונות הדתית, הם היו מתפקעים מצחוק. עכשיו הם רוצים את הבנות, מבינים את הרוח והעוצמה שהן מביאות. אם פעם הם חששו מהדתה, היום הם מבינים שהבנות באות לשליחות, לא כדי לגייר אותם אלא כדי לעזור להם".

במסגרת המיפוי מתאר פינסקי צורך חדש שהתעורר כתוצאה מתנאי החיים במלונות: "ראינו בקהילות המפונים שיעור גבוה של בני נוער שהחלו לאמץ התנהגויות סיכוניות. הוספנו 200 תקנים למתנדבים שייתנו מענה לנוער הזה, שנמצא בסיכון. זה פרויקט שילווה את יישובי הצפון והדרום". הוספת התקנים מגלגלת את פינסקי, על אף שאינו איש פוליטי, להתייחס לקמפיין הכספים התורן שהוצמד למפלגת הציונות הדתית. כשהוא מונה כמה דוגמאות של יעדים שאליהם הוזרמו כספים קואליציוניים, קשה לקבל את הטענות בדבר שחיתות פוליטית. "תחום השירות הלאומי קיבל 13 מיליון שקלים מהכספים הקואליציוניים. לאן זה הולך? הפרויקט הזה של 200 תקנים לנוער בסיכון עולה 4 מיליון שקלים. פעילות של חוסן למתנדבים, שאנחנו מתגברים בעקבות המלחמה – מיליון וחצי. סידורי אבטחה לבנות בארץ ובחו"ל – שני מיליון שקלים, וכן הלאה. בשעת מלחמה עוסקים במלחמה, אין פה שום שקל למפלגה".

פינסקי מאריך ומפרט לא רק את תרומת המתנדבים לחברה, אלא גם את ההקפדה של המערך בראשותו לדאוג למעטפת הדוקה שתיתן מענה לכל צורכי הבנות: מקשר יומיומי עם הרכזות, המשך במעטפת של עובדים סוציאליים, פעילות להגברת החוסן, ליווי לבנות שמשפחותיהן נפגעו במלחמה, סידורי אבטחה לדירות המגורים והקפדה הדוקה על מוגנות גבוהה במקומות העבודה. נושא האבטחה מודגש אף יותר בנוגע לבנות שמשרתות מחוץ לגבולות ישראל, בעקבות העלייה ברמת האנטישמיות. "אני זוכר את שיחת הטלפון שערכתי עם החשב שלנו בחודש הראשון למלחמה. עמדתי מחוץ לאחד המלונות באילת, וממש צעקתי עליו: אתה נותן לי טיעונים של 6.10! יש לי בנות שמשרתות בחו"ל וחלקן עכשיו בסכנה, חייבים לתת להן מעטפת!". לאחר היערכות מחודשת, כיום בנות השירות בחו"ל מאובטחות בשיתוף השב"כ ומשרד החוץ, כולן מתודרכות ובדירותיהן הותקנו לחצני מצוקה.

אפרופו שירות בחו"ל, מספר פינסקי על תגובה לא צפויה של אחד ממנהלי בתי הספר היהודיים בארצות הברית: "באחד מבתי הספר ביקש המנהל מהבנות לחזור מיד אחרי שמחת תורה. הבנות בכו ואמרו: אנחנו לא מסוגלות, אנחנו מפורקות, יש הרוגים, חטופים, קשה לנו לעזוב עכשיו. לבסוף הוא הצליח לשכנע את הבנות והן חזרו לבית הספר באותה מדינה. כשהגיעו הוא ביקש מהן דבר אחד: אני רוצה שכל הילדים בבית הספר באמריקה יראו אתכן, הבנות מישראל, בוכות. שירגישו מה מדינת ישראל מרגישה. כדי שילד אמריקאי יחזק את הערבות ההדדית שלו עם ישראל – זה אפשרי רק דרך העיניים שלכן".

"לא סתם לצעוק מהמרפסת"

את השיחה עם פינסקי אנחנו מקיימים לאחר דיון ארוך שבו היה שותף בוועדת חוץ וביטחון. לא קשה לנחש שהשתתפותו בוועדה הזאת כרוכה בתפוח האדמה הלוהט של גיוס החרדים. כמי שמוביל את מסלולי השירות הלאומי לכל גוני האוכלוסייה, פינסקי מנפץ עוד כמה ספינים בבלון הפוליטי של סוגיית גיוס החרדים. הוא מגלה שלו היה רצון כן מאחורי הקמפיין, הרי שיש באמתחתו דרכים רבות ומועילות שיאפשרו לאלפי חרדים לשרת את מדינת ישראל, באופן לא פחות משמעותי והרבה יותר מכיל ונטול כפייה. הוא מדגיש שגיוס החרדים לשירות הלאומי מתבצע כמובן בתיאום עם צורכי הגיוס של צה"ל, אבל ככל שמתאפשר לגוף שבראשו הוא עומד, ביכולתו להעלות את מספר החרדים המשרתים במסגרת המדינה.

"בשנים האחרונות בנינו מסלולים חדשים, תוכניות שירות לחרדים בגופים כמו השב"כ, המוסד, משטרת ישראל, כיבוי אש, מד"א, זק"א, בתי החולים, ארגוני חסד, עיריות ומשרדי ממשלה", הוא מפרט, אך מדגיש את הרכיב המשמעותי מבחינת המתנדב החרדי, שהוא כראש המערך מקפיד עליו מאוד: "כשאני פותח מסלול בתוך אחד הגופים שהזכרתי, אני מגדיר מראש מה יהיו התנאים לחרדי שיגיע לשרת שם. מה תהיה כשרות האוכל, עם מי הוא ישב בחדר, תהיה לו מעטפת חרדית מלאה. אני גם דואג שהתפקיד שיקבל יהיה מאוד משמעותי".

אחת הדוגמאות האקטואליות והמפתיעות שהוא מספק היא שילובם של החרדים ביחידת החקירות המשטרתית המובחרת להב 433. "לחבר'ה האלה יש כישורים מיוחדים כתוצאה מהרקע שלהם בלימוד הגמרא", מאבחן פינסקי, "הם יודעים לקבל טקסט ולהבין אותו, לפענח מתוכו דברים, יש צורת חשיבה מעמיקה ויכולת ניתוח טקסט. כל הכישורים האלה באים לידי ביטוי ביחידה חוקרת במשטרה. כך יצא שהמתנדבים החרדים שלנו קיבלו את כל החומר של מצלמות הראש של הנוח'בות מ־7.10. הם צפו בכל הזוועות, וישבו לפענח ולדלות מידע מכל הצילומים האלה. כשסיימו את הפרויקט, המפקדים כל כך התלהבו שרצו לתת להם גם חקירות שקשורות לארגוני פשע. אבל אמרנו להם שצריך לבדוק עם רב פוסק שלהם האם מותר להם לעבור על כל החומרים הללו. אני מקפיד על זה, וזה יוצר אמון של החרדים בנו ונכונות להתנדב". והנתונים, כפי שמצביע עליהם פינסקי, מדברים בעד עצמם: "השנה הכפלנו את מספר המתנדבים החרדים", הוא מעיד, "אם נעשה את הכול מותאם, ולא סתם לצעוק עליהם מהמרפסת, המספרים יגדלו באלפים. ביקשתי בוועדה שיאפשרו לנו לגדול, וכך דרכנו יוכלו החרדים לשרת את המדינה בכמה שיותר דרכים".

הגידול במספר המתנדבים מתרחש לא רק במגזר החרדי, אלא באוכלוסייה היהודית כולה, וזאת על אף השנה הקשה של המלחמה. מגמת העלייה מסתמנת גם בגיוס לשנה הבאה, שכרגע צפויה להיות לא פחות מאתגרת. "גם על רקע השנה הקשה הזאת, הנתונים מצביעים על גידול במספר המשרתים מקרב האוכלוסייה היהודית בשנה הנוכחית, וישנו גידול נוסף לקראת השנה הבאה. גם השנה, אף בת לא ויתרה על השירות שבו התחילה. אין לנו נשירה יותר מאשר בשנה רגילה. יש לנו פה דור של גיבורים, וזה ממלא אותי אופטימיות".

לתגובות: Hagitr72@gmail.com