חרדת אלוקים

חרדים בצדק

הפחד החרדי מהגיוס מובן, מבוסס ולגמרי מוצדק. ברור שהגיוס יאתגר את עולמם הרוחני של בני המגזר החרדי, ברור שיהיו לזה מחירים ולא יהיה ניתן לשמור את כולם בתלם החרדי. צודקים לגמרי. הפחד החרדי מהתרסקות רוחנית אינו חדש, הוא הופיע גם לפני השואה בהתנגדות חריפה לעלייה לארץ מחשש לחילון. וכן, אני יודע, ישנן גם שלוש השבועות, אבל באורח פלא אחרי השואה עלו חרדים רבים לארץ על אף השבועות המדוברות. החשש הזה שמונע גיוס ומנע עלייה לארץ לפני השואה עתיק עוד יותר וימיו כימי העם הזה. כך בדיוק בא לעולם חטא המרגלים. על פי השפת אמת, רבם של חסידי גור, לא מדובר בחטא של פוליטיקאים קטנים שדאגו שמא עם הכניסה לארץ יתנדנד הכיסא שלהם וחיפשו דרך למרוח את הזמן במדבר כדי לשמר לעצמם את ההנהגה. הוא ממש לא מקבל את החשיבה הזאת שמופיעה אצל כמה מהמפרשים, מפני שמדובר ב"אנשים, ראשי בני ישראל". למען האמת, קשה לחשוב אחרת. הרי אם שניים מהמרגלים הם כלב בן יפונה ויהושע בן נון, יש להניח שהאחרים גם הם היו בשיעור קומה דומה.

חטא המרגלים לשיטתו היה חטא של אנשים צדיקים, שהיו חרדים מהמעבר לארץ ישראל. אפשר לגמרי להבין אותם, הרי במדבר הם חוו קרבת ה׳ נדירה. חז"ל אומרים שראתה שפחה על הים מה שלא זכה יחזקאל הנביא לראות. אני מזכיר שיחזקאל הוא הנביא שמתאר איך נפתחו ארובות השמיים והוא רואה מראות אלוקים, שרפים, חיות קודש, לא פחות, אבל אנשים פשוטים בדור המדבר ראו הרבה יותר מזה.

עומדים מנהיגים של דור שעמד במעמד הר סיני ושמע את ה׳ מדבר אליהם, שבמקום ללכת לעבודה ניזון מלחם רוחני שיורד אליו היישר מהשמיים, והם מבינים היטב את המשמעות של הכניסה לארץ – כל החוויה הזאת של קרבת ה׳ תיעלם, היא תישאר זיכרון רחוק, והם יצטרכו להתפלש בחיי החומר של פרנסה, עמל כפיים ופוליטיקה של מדינה. כל נים רוחני באישיותם מתמרד נגד המחשבה שהם לקראת אובדן המעמד הרוחני הזה.

במבט לאחור אנחנו גם יודעים לומר שחוש הפחד הרוחני שלהם היה מדויק, ומיד אחרי ימי יהושע הפכה ארץ ישראל לקטסטרופה רוחנית, עבודה זרה והשחתה חברתית, כוחי ועוצם ידי. ואחרי תקופה קצרה ומשגשגת של ימי שלמה המלך, שוב שילם העם את מחיר החיים בארץ, הממלכה התפלגה, רובו של העם נשטף בעבודה זרה וברעות חולות אחרות, ולא היה אפשר שלא להתרפק על ימי המדבר הרוחניים.

איפה טעינו

אם כך, מתבקש לשאול, אז איפה הטעות? אם כל נבואות החורבן הרוחני של מנהיגי המדבר התממשו לפרוטרוט, ובאמת איבדנו בארץ את קרבת ה׳ שאפיינה את המדבר – מה רוצים מהמנהיגים הצדיקים האלה, שבסך הכול חרדו למצבו הרוחני של העם? ובכן, הטעות טמונה בדבר אחד: רצון ה׳, או במילים קצת יותר מתריסות: מסתבר שאלוקים איננו חרדי. אילו היה אלוקים חרדי הוא היה מוותר על הציווי להיכנס לארץ, יוצר בועה רוחנית במדבר עם באר מתגלגלת, מן מהשמיים וקולות וברקים על ההר. אבל אלוקים הלא חרדי רואה ערך בכך שאת תורת החיים שלו נממש בארץ מיושבת ונדבר דרכה אל העולם. הוא מכיר היטב את הסיכונים הכרוכים בדבר, הוא יודע שניפול פעמים רבות בדרך, אבל הוא מאמין בנו שלבסוף זה יתממש. אילו הצורך לשמור על "דתיות" או "חרדיות" היה בראש מעייניו של הקב"ה, הוא באמת היה הולך עם המרגלים הצדיקים שבסך הכול ביקשו לשמור על "טהרת הקודש" ו"שלומי אמוני ישראל". אבל הוא לא חרדי, הוא אלוקי ישראל וגם בורא עולם שביקש לתת תורה שתתקן את העולם דווקא מתוך חיים ארציים.

אילו היה ריבונו של עולם חרד מקלקול רוחני, טוב היה לו שלא לברוא בני אדם כלל. הרי הנשמה כולה טהורה היא ובעל כורחה הוא שותל אותה בגוף, ומכריח אותה לנשום בתוך חיים גשמיים. ובאמת על כורחו אדם נולד וחי, והבכי שמאפיין תינוק שנולד, בכי שמבחינה מדעית כנראה נועד להסדיר את יכולת הריאות לעבוד ולנשום, יש בו כנראה גם מבכיים של המרגלים – נשמת התינוק בוכה על הפרידה מעולם הנשמות וקרבת ה׳ הגלומה בו, וכניסתה אל אתגרי העולם הזה.

השפת אמת עצמו עושה את החיבור הזה, ואומר שהיה על המרגלים לקבל את הגזרה האלוקית לחיות בארץ כשם שכל נשמה מקבלת את הגזרה האלוקית לחיות בגוף. אבל זו לא גזרה אכזרית ועיוורת, זה כנראה גם סימן שאלוקים מאמין בנו יותר מהאמונה שלנו בעצמנו ושל מנהיגינו הרוחניים לאורך הדורות. והוא יודע שלבסוף נפצח את השיטה והנשמה והגוף יחיו באהבה ובאחווה, והחיים בארץ יהיו מוארים מתורת ארץ ישראל. הוא כנראה פחות חרד מאיתנו.

מבחן אמריקאי

חברי הרב חיים נבון כתב כל כך יפה: "לא יודע איך השיח הציבורי בנושא גיוס חרדים הפך למבחן אמריקאי שמציע רק שתי ברירות שגויות: 1. התורה לא מצילה ולא עוזרת, ולכן צריך לגייס חרדים. 2. התורה מצילה ועוזרת, ולכן אסור לגייס חרדים. מה עם התשובה השלישית, הפשוטה ביותר? התורה מצילה ועוזרת, דווקא בתנאי שאינה ספר תיאוריה מופשט אלא תורה, כלומר: ספר שמדריך ומורה ומצווה, ושצריך גם לקיים אותו. התורה מצילה ומגינה דווקא כאשר מקיימים את מצוות עזרת ישראל מיד צר ואת איסור 'לא תעמוד על דם רעך' הכתובים בתורה הזאת. הרי הציווי 'והגית בו יומם ולילה' נאמר דווקא ליהושע, שאחרי הציווי הזה פנה למלחמות ישראל. ומה יהיה על לימוד התורה כפשוטו בשעת המלחמה? בזמן שהצעירים לוחמים, לומדים הילדים ולומדים הזקנים. והצדיקים היקרים במיוחד, כמו אלישע לוינשטרן הי"ד וחבריו, לומדים גם בעת מלחמתם. גם לומדים, גם לוחמים - כי זה מה שמורה לנו התורה המגינה והמצלת".

עצומות נגד חוק הגיוס

יש עכשיו גל של עצומות נגד ההשתמטות של מגזר שלם ונגד חוק הגיוס. כמה פעמים פנו אליי לאחרונה בבקשה לחתום. לא חתמתי. לא מפני שאני לא מזדהה עם התוכן, ולא רק בגלל שאני נמנע שנים רבות עד כמה שניתן מלחתום על עצומות, שהרי חתימתי לא תעלה ולא תוריד בשום עניין. אני גם מרגיש על בשרי כמו כולם את המציאות הבלתי נסבלת ששני בנים וחתן שלנו נקראים למילואים בפעם השלישית, ומשלמים מחיר משפחתי, לימודי וכלכלי כבד, ועוד בן בסדיר כבר הפך תושב קבע בעזה. אז ברור שהעוול זועק לשמיים. אבל אני לא חותם מפני שהעצומות הללו לא יביאו פתרון, אולי רק ירחיקו אותו מאיתנו.

מה שווה עמדה של רבנים ציוניים־דתיים בעיני הציבור החרדי? לצערי כקליפת השום. יש להם את "גדולי התורה" שלהם, שנותנים מטריית הגנה לכל המתגייסים, הלומדים ולרוב גם לאלה שאינם לומדים. אז בשביל מי העצומה? בשביל לטפוח לעצמי על השכם שאמרתי? בשביל לשכנע את המשוכנעים שממילא מוסרים כבר תשעה חודשים את נפשם למען העם הזה?

גיוס זה לא יביא. גם אם יהיה חוק שקובע מאסר עולם לכל מי שלא יתגייס, הם ילכו לכלא, או כפי שלצערי הרב התבטא הראשון לציון, הם ירדו מן הארץ. דיון ערכי לא מנהלים בעצומות ובהחתמה של רבנים מגזריים. אני מאמין שישנו תהליך שאם לא יפריעו לו בכפייה הוא ילך ויגבר, תהליך של התעוררות עממית טבעית מקרב הציבור החרדי. ייקח כמה שייקח, הוא יהיה יעיל יותר מכל תהליך כפייתי או עצומות, שאגב ממילא יתפרסמו רק בעיתונות הדתית־לאומית. ממש כשם שבסוגיית חיים ולדר הרבנים צופפו שורות והציבור, בעיקר ציבור הנשים, הציף מלמטה תביעה חד־משמעית ששינתה ללא הכר את השיח בחברה החרדית.

ומה בינתיים? בינתיים אני חושב שצריך להגיע להסכמות בנוגע לציבור חרדי עצום שממילא לא לומד, לדרוש שאצלו ישתנו הדברים. לפחות על פי דברי הראשון לציון, הוא בעד שיגויסו הלא־לומדים, אז בואו נתחיל משם, מדובר בהמון אנשים. אומנם שמעתי בצער את שר הבריאות מש"ס אומר: "תגייסו אותם, מה אני משטרה צבאית?!" ושוב התחלחלתי מהמחשבה ששר במדינת ישראל מדבר על אינטרס לאומי כאילו אינו נוגע לו, כאילו הוא בעיה "שלכם". אבל מציבור הלא לומדים אפשר להתחיל ולהגיע להסכמות.

ואגב, הבעיה לא נמצאת רק בציבור החרדי. לא מדברים על זה מספיק, כי המדברים הראשיים במדינה שייכים לקבוצה שבה כבר שנים פחות מעודדים להתגייס לקרבי ויותר מעודדים להתגייס ל־8200 ולרכוש מקצוע טוב לחיים. השפה האינדיבידואלית ביטלה את השפה האידיאליסטית, ויש לזה מחיר כבד בפסיפס חברתי לא מספיק מגוון בחילות הלחימה. אני מאמין שגם את זה המלחמה עשויה לשנות, ותחושת מלחמת הקיום תועיל כאן, אבל הבעיה קיימת, וגם בה כדאי לטפל. חינוכית. עצומות לא יועילו.

לתגובות: liorangelman@gmail.com

***