הצהרתו של נתניהו בעניין עיכוב החימוש שמבצע הממשל האמריקני גררה כצפוי שובל של גינויים מהאופוזיציה. פרט לתגובה הפבלובית, יש לבחון את מהות הטענות שהושמעו נגד ההצהרה, שמהן ניתן ללמוד על שוני בסיסי בגישה ליחסים בין־לאומיים.
פרופ' הנס מורגנטאו, מברי הסמכא העולמיים במדעי המדינה, היטיב לאבחן בין שתי הגישות בדברים שכתב על צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה במלחמת העולם השנייה, שהיה ריאליסט, ועל צ'מברליין, שהיה אידיאליסט וחתם על הסכם מינכן: "מדיניות הפיוס של צ'מברליין שאבה את השראתה ממניעים טובים... לשמור על השלום... ועם זאת סייעו קווי הפעולה המדיניים שלו וגרמו לכך, שמלחמת העולם השנייה תהיה בלתי נמנעת. לעומת זאת היו מניעיו של סר וינסטון צ'רצ'יל... מכוונים בדרך אפיק צר... לעבר שלטון אישי ולאומי ועם זאת היו קווי הפעולה של מדיניות החוץ, שנבעו ממניעים נחותים אלה, נעלים בבטחה, מבחינת טיבם המוסרי והמדיני, על אלה שננקטו על ידי קודמו".
המחנה הלאומי בישראל נוקט בריאליזם. לעומת זאת, המחנה שמנגד, הכולל את גנץ ולפיד - שחתמו על הסכם כניעה לחיזבאללה ב־2022 - נוקט באידיאליזם, ככל שהם מודעים למושגים אלו, כמובן. אך לא כך היו פני הדברים תמיד. בעבר ידעו בשמאל לשמור על האינטרסים של ישראל.
מדיניות החוץ של ישראל הייתה מושתתת מאז ומתמיד על אינטרסים, ולא על יחסים אישיים בין מנהיגים, שעדיף כמובן שיהיו טובים, אך לא על חשבון ביטחון המדינה. כך למשל פעל יצחק רבין בכהונתו הראשונה כראש ממשלה מול ממשלו של הנשיא ג'רלד פורד, כפי שמתואר בספר 'בתחבולות תעשה מלחמה - הנרי קיסינג'ר והחתירה לשלום במזרח התיכון'. פורד חתר לוויתורים טריטוריאליים בסיני של ישראל לאחר מלחמת יום הכיפורים. הוא האמין כי "אם ניתן לישראלים סיוע כלכלי וצבאי נדיב, הם ירגישו חזקים ובטוחים וגמישים יותר ומוכנים לדון על שלום סופי". אולם רבין לא גילה בתחילה כל גמישות וסירב לוותר על השליטה הישראלית המלאה במעברי הגידי והמיתלה המובילים לתעלת סואץ. קיסינג'ר אמר לפורד על תגובתו של רבין כי "לקבל ממך (כלומר, מנשיא ארצות הברית) מכתב ולא לשנות אפילו פסיק, זה חוסר כבוד כלפי ארצות הברית".
יגאל אלון, מי שהיה שר החוץ בממשלת רבין, יצא לארצות הברית לצורך גיוס דעת הקהל האמריקנית נגד ממשל פורד, אשר הטיל נגד ישראל סנקציות בתחום החימוש והמטוסים, עקב סירובו של רבין לפשרה טריטוריאלית כלשהי. בפגישתו עם קיסינג'ר אמר לו מזכיר המדינה כי "אין אף מדינה בעולם... שיש לה זכות לשלוח את שר החוץ שלה כדי לעסוק בקמפיין ציבורי של תעמולה נגד הממשל". ביוני 1975, לאחר כשנה וחצי של משא ומתן מול ממשל פורד, נאלץ רבין להיכנע ולהוציא את צה"ל מהמעברים לתעלה. הוויתור הישראלי נבע מההשעיה שהטיל הנשיא על בקשות הנשק של ישראל.
תחושת הדה ז'ה וו שעולה לנוכח ההיסטוריה שחוזרת על עצמה בימים אלה מדאיגה ביותר, ויש לקוות שנתניהו יתמיד בעמידתו הנחושה אל מול הלחץ האמריקאי. התוצאות החיוביות מהעלאת נושא עיכוב החימוש בפני דעת הקהל בארצות הברית מבשרות שיש מקום לתקווה כזאת.
דבר נוסף אפשר ללמוד מההיסטוריה ומהדיפלומטיה בעניין תשובתו של נתניהו בריאיון בערוץ 14, "זה לא ריאלי", לשאלה בדבר חידוש ההתיישבות בגוש קטיף.
בסיומו של מבצע קדש, בנובמבר 1956, אמר ראש הממשלה דוד בן גוריון בעניין החזקת חצי האי סיני את הדברים הבאים: "יוטבת, המכונה טיראן, שהייתה עד לפני 1,400 שנה מדינה עברית עצמאית, חזרה להיות חלק ממלכות ישראל השלישית". דבריו של בן גוריון הובילו לתגובה חמורה של נשיא ארצות הברית דאז אייזנהאואר, שדרש מבן גוריון לכבד את החלטת האו"ם ולפנות את סיני. בספרו 'צומת סואץ' סיכם מייקל דוראן את דבריו של אייזנהאואר לבן גוריון במילים: "סירובה של ישראל לעשות זאת, אמר, מעמיד בספק את עצם קיומה של ישראל".
דוראן מסביר את הקונסטלציה הבעייתית שמדינת ישראל נקלעה אליה בעקבות הצהרתו של בן גוריון כך: "מנהיג של מדינה קטנה יתקשה להסתכסך עם שתי מעצמות־העל הבינלאומיות בו זמנית. בן גוריון נסוג. הוא כתב מיד מכתב פיוס לאייזנהאואר, ובירך על הגעתם הקרובה של כוחות האו"ם. 'מעולם לא תכננו לספח את מדבר סיני'. הוא שיקר".
יש רבים מדי שמייחלים להתבזות כזאת של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, אך הם אינם נמנים על אלה המבקשים ליישב מחדש את גוש קטיף. הללו חייבים להמשיך לדרוש את תיקון פשע הגירוש ולעשות את כל ההכנות הנדרשות להתנחלות מחדש. אולם אל להם לדחוק בראש הממשלה לצאת בהצהרות שטרם הגיע שעתן.
דוראן מצטט בספרו יהודי עשיר שנפגש עם אייזנהאואר בערוב ימיו, אשר ממנו ניתן ללמוד על דרכי הפעולה מול כל ממשל אמריקני. הנשיא לשעבר אמר לידידו היהודי: "לא הייתי צריך ללחוץ על ישראל לפנות את סיני... אם היה לי יועץ יהודי שעובד בשבילי, אני בספק אם הייתי מטפל במצב באותו אופן. לא הייתי מכריח את הישראלים לסגת". אם נכונה עדות זו או לא אין זה ממש משנה. מה שחשוב הוא שהנהגת המתנחלים תפעל כדי להשפיע על דעת הקהל בארצות הברית לקבל את נושא חידוש ההתיישבות, וזאת מתוך תקווה שחלופי ממשל בארצות הברית, בהנחה שיתרחשו, יאפשרו את התנאים לחידוש ההתיישבות בחבל עזה.
הכותב הוא חבר הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי וחבר מערכת 'האומה'
***