יהדות וציונות כרעיון מנצח

דובר צה"ל הסביר את אי יכולת של צה"ל להשיג ניצחון מוחלט בכך שהחמאס הוא רעיון, ולא ניתן לחסל רעיון.

פילוסופית רעיונית אולי זו טענה ראויה להתייחסות, אך צה"ל אמור להציג כוח צבאי שמסוגל להגיע להישגים אסטרטגיים שמציבה לו הממשלה, ולא להיכנס אתה לוויכוח פילוסופי.

הבעיה שהרעיון שלנו כיהודים וציונים אמור להיות ברור יותר לצמרת הפיקוד בצה"ל ולא הרעיונות הפרוגרסיבים ליברלים שספגו קצינים בכירים בלימודים בהרווארד. ראינו איפה נמצאת האוניברסיטה שם הנגועה באנטישמיות ואנטי ישראליות קשה, והיא לא מקור טוב לרעיונות של קצינים בכירים בצה"ל. זהותנו היהודית קבלה ב- 7.10 אישוש ממקור בלתי צפוי שקוראים לו חמאס, וכל מי שקם כרגע נגדנו, החל באיראן בראש, וכל גרורותיה מציבים אתגר קשה לעצם קיומנו כמדינה.

המלחמה נגדם היא כנגד היכולות הצבאיות שהוכחו כחזקות במידה מטרידה, ועיקר העיסוק שלנו אמור להיות בשינוי המצב הביטחוני מדיני. נראה שעיקר המאמץ כיום הוא למקסם את מה שהושג עד היום ולהגיע לסיום המערכה הנוכחית מוקדם ככל האפשר, כי ישראל זקוקה למנוחה ותקופת שיקום. חשוב להיערך להתארגנות מחדש, לרענן את המחשבה והעשייה הלאומית לקראת המערכות הבאות.

צחי הנגבי ראש המל"ל גם כן עסק משום מה ברעיונות והציב את רעיון הכוח האלטרנטיבי שינהל את עזה כרעיון תחליפי לחמאס. לא בטוח שזה רעיון טוב, היות והאסלם כדת לא מציבה לצערנו מודל כלשהו של אסלם מתון. גם המנהיגים החילונים בעולם הערבי לא מציבים מודל אתאיסטי או פרוגרסיבי ליברלי משמעותי שמאפשר הסכמים סבירים. לכן אין טעם לעסוק כרגע ברעיונות של האויב, אלא ביצירת מציאות נסבלת שנוכל לחיות אתה. ומציאות כזו הוא להגיע להסכמים חלקיים וזמניים של דו קיום מדיני כלכלי כלשהו שיאפשר לנו חיים נורמלים ב"ג'ונגל" המזרח תיכוני.

בינתיים מחריף הקיטוב הפנימי והמתחים בחברה הישראלית מתחדדים לנוכח חוק הגיוס, בג"ץ חוק הרבנים וכ'ד. השמאל מאבד שוב פרופורציות, המחאה שוב גולשת להתנהגויות ותכנים שליליים שהיו בשנה החולפת על סף האלימות והסרבנות. בכירים פונים לניו יוק טיימס כנגד נאום נתניהו בקונגרס, ומזכירים את הגלישה החוצה שהוציאה המחאה מחוץ לגבולות ישראל.

שוב חציית קווים של פנייה לביידן ולאמריקאים כמושיעים מפני הקטסטרופה של נתניהו, והשנאה כלפיו גואה ומציבה כל פעם שיאים חדשים. יש לומר ביושר שאכן נתניהו וממשלת הימין אבדו ב- 7.10 את המנדט שהם זכו בו בזכות בבחירות, ויש דילמה קשה כיצד לגשת לבחירות תוך כדי מלחמה, ומתיחות פנימית גבוהה מדי. פעם נוספת עולה הסכנה ממלחמת אחים, ומהפיכה צבאית נוסח ברק ויעלון. עמנואל שילה, עורך בשבע, במאמר במדור זה מתריע בפני הפיכת הציבור שלנו ל"תמימים שמושים", כלומר באלו שבתוכנו שתומכים בקולות נגד החרדים שנועדו למעשה להפיל את הממשלה.

כלומר החשש הגדול שצריך להיות לנו הוא מהפלת נתניהו והממשלה. הוא חושש שנפילת הממשלה תביא בהכרח לעליית השמאל, וגנץ ואיזנקוט הם לא בדיוק מחליפים מרשימים ותחליפים ראויים, שלא לדבר על אירגוני המחאה הנוראיים.

אכן החשש מבחירות על כל האווירה והתרעלה ועליית גורמים שליליים או פחות מוצלחים קיימת, אבל עדיין יש להציג אופציה אחרת לפיה דווקא גורמים אלטרנטיביים מימין יפילו את ממשלה ויחליפו לכל הפחות את נתניהו. נתניהו האיש כרגע לא מתפקד כראש ממשלה מוצלח כפי שהיה בעבר, והוא גורם מספר אחד לתרעלה של המערכת החברתית והפוליטית בישראל.

חלק בשל השנאה המצטברת כלפיו מכל הכיוונים, וחלק בשל דפוסי ההתנהגות שלו עצמו, משפחתו ומקורביו הביביסטים. לכן גם מי שמהימין והדתיים סבור שיש להוריד אותו ולהחליף אותו מהר ככל האפשר, אפילו לפני בחירות, הוא לא בהכרח תמים שמושי. במבט מפוקח ואמיץ נראה שכרגע הוא גורם שלילי מאוד במצב החברתי והפוליטי בישראל, וגורם פחות חזק ומוצלח במדיניות החוץ שלו, ויש מצב שהוא מזיק לישראל לא רק מנקודת מבט של שונאיו. דרושה פתיחות וגמישות בימין לחשוב ולדבר על זה.

אנחנו צריכים לנצח עם רעיון היהדות והציונות ולא בהכרח עם נתניהו. גם עמנואל שילה וערוץ 14 צריכים לפתוח שיח כזה בתוך הימין, ולא להשתיק קולות כאלו כאילו זה כפירה בעיקר. העיקר הוא לא נתניהו וממשלת הימין אלא עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל וזו המהות של הרעיון שלנו.

הכותב הוא פסיכולוג קליני