"ולא נתעסקו לא בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות". במילים ספורות אלו סיפר הרמב"ם, באיגרתו הידועה (איגרת אל חכמי מונטפשליר), את סיפור החורבן כולו. מילים ספורות, אך נוקבות עד התהום – "לא נתעסקו לא בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות".
כי ככה זה, ליודעי ח"ן ולשאינם, כשהמוח עמוס בהבלים, כשהרגשות גואים ונרעשים ממציאות מדומה והזויה, כשההנהגה אצה רצה אחר חלומות אוטופיים, בסוף הבסיסי ביותר נשכח, מה שמינימלי כלל לא קורה.
טרקטור מפרק גדר והמון של חיות אדם צמאות דם, כובש, בוזז, רוצח, אונס, משפיל ושובה.
טרקטור מפרק גדר.
ואם לרגע קט נראה שמישהו התעורר, שמשהו מכל מה שקרה יעורר, צצה לה מודעה, ורודה ועליזה, ומבשרת – אנחנו ממשיכים בשינה עמוקה, לא מתעסקים בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות, ממשיכים להשלות את עצמנו באוטופיות הזויות.
כשראיתי שבוע שעבר שבאמ"ן מחפשים אחר אחראי/ת לאגף להט"ב, רציתי לבכות, לצרוח, לשרוט. רשלנים, בזה אתם עסוקים?!
ואז נזכרתי, איך בכלל אפשר היה לשכוח, שבשנים האחרונות הרבה יותר קְרַביוּת, התקפיות ולהט, השקיע צבאנו הרדום באוטופיות הזויות, מאשר ב"למידת מלחמה וכיבוש ארצות".
פניתי לחבר, כזה שזכרתי שבעבר אסף מידע מעיתונים, תמלילי ועדות חוץ וביטחון וכנסים, בבקשה שישלח לי כל מה שברשותו מהשנים האחרונות. ושוב, רציתי לבכות, לצרוח ולשרוט. רשלנים, במה הייתם עסוקים?! מאות ואולי אף יותר ידיעות המבשרות איך אנו מתקדמים במעלה סולם הפרוגרס – משילוב סוטים, דרך הנמכת הרף המקצועי עבור שילוב לוחמות ועד לניתוחי קטיעת איברים עבור טרנסגנ'דרים.
ודובר צה"ל? כמו כבשה הפועה בשמחה, החושבת להשיג את תשומת ליבו של בעליה, אך רק מאותת ומגרה את הזאב שסובב סביבה להכחידה. מדברר ומשפרר כל דבר בעליצות ועליזות. והתקשורת? צוהלת ושמחה. לא כלב שמירה, בקושי פודל צייתן.
טרקטור פורץ גדר, כי כלל לא היה צורך ביותר מכך. טרקטור פורץ גדר כי במקום להאזין, לשמור, להסיק מסקנות ולהתכונן ליום פקודה, "טעו ונהו אחריהן, דימו שהן חוכמות מפוארות, ושיש בהן תועלת גדולה", ואת כל תורת המלחמה החליפו ההזיות של הפסבדו קידמה.
נזכר במעורפל איך היועצת לענייני מגדר, שאיזה צבא בכלל יכול להסתדר בלי אחת כזו, הִתפארה בראיון למגזין נחשב, שהנה הנה השוויון המיוחל מגיע, ולמקרה שלא הבנו היא גם הסבירה –
קיצור השירות לבנים, הגם שברור שיגרום לבעיות של חוסר בכוח אדם, כדאי הוא, נפלא ונצרך, שכן הוא מצמצם את חוסר השוויון הנורא שבין המגדרים השונים.
ואם זה לא מספיק, דעו לכם, היא הוסיפה, שאפילו הצמצום הדרמטי במספר הלוחמים המורשים לצאת לביתם עם נשקם, גם הוא מוכוון עבור אותה מטרה – ביטול השוני בנִרְאוּת שבין חיילים לחיילות. כן, כן, מתוחכמים אנחנו, היא צהלה. תחכום שלוואי והיינו זוכים והיו עושים בו שימוש כנגד אויבינו הפראים.
וכולם על גג העולם. צוהלים, שמחים, מבשרים וגאים. בשמחה ובגיל אֵלֵי קבר נדדה.
טרקטור מפרק גדר ואחריו נחיל של חיות אדם צמאות דם, כאלו שהבינו שאנחנו כבר לא מתעסקים "לא בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות", כאלו שהבינו שמצבא הגנה לישראל הפכנו לצבא הפרוגרס.
הביתה רשלנים, הביתה מִתְחכּמים, רוצים מפקדים אמיתיים, אמיצים, ישרים ולא עקומים. רוצים צבא שמלבד "למידת מלחמה וכיבוש ארצות" לא עסוק בכלום, לא בחינוך לוחמיו להזיות המטורפות ביותר של אירופה הגוססת, ולא בניסויים חברתיים הרסניים. רוצים צבא שאצל מפקדיו הפתרון היחידי לכל בעיה הוא פתרון צבאי כוחני, צבא שלא עושה שיקולים מדיניים וגיאופוליטיים. צבא שהדרג המדיני צריך לרסן, צבא הראוי לשמו.
מפקד יקר, עלינו, אלו שסבלו מאותו הטרקטור שפרץ גדר, אם בקורות חייך רגליך דרכו במבואות המטונפים של קרן וקסנר, זה כלל לא עושה רושם, לכל הפחות לא רושם חיובי; אותנו, היותך בוגר הקורס של מכון מנדל שבמכללה לפיקוד ומטה, כלל לא משמח ולא מרגיע, כי אם דוחה, מדאיג ומרתיע. "ויאמר לאמור אלה הקרנות אשר זרו את יהודה" (זכריה ב ד).
ולנו, אלו שחרדו, התריעו, וניסו לשנות, ואף אלו שרק ראו כן תמהו על מה שקורה, לאן כל זה מוביל, אך בחרו להחריש ולהישאר כנועים ו'צנועים', אני אומר – הימלאו ביטחון, הימלאו אומץ, אל תשתקו ואל תבליגו. אנחנו צדקנו והם טעו. ממש כך. אנחנו צדקנו והם טעו. האמונה בה', ההליכה בדרכיו והנאמנות לתורתו, עושים את האדם ליותר צודק, יותר פיקח ויותר קרוב לאמת.
'זה נראה שלא נאמר פה דבר הבל בשנים האחרונות אם אין מאחוריו את הלוגו של ה-INSS', אמר לאחרונה אדם חכם. ואני מוסיף: אין דבר אמת וחוכמה שנאמר בשנים האחרונות, אם לא שְאַמַרו אדם המאמין בתורת ישראל. קוראים לזה סיעתא דשמיא, ובימים אלו אנו צריכים ממנה מנה גדושה.