הסיפור שמלווה את ההצגה החדשה/ישנה הצמה של אבא, הוא סיפור ישראלי לכל מרכיביו. הגאוניות של ההצגה ובמאיה (יש שניים: גם רמי דנון ז"ל וגם אמנון לוי), הוא בהבאת הסיפור. הפעם בחרו הבמאים להביא את האירועים דרך עיני וכיסא ( אין ספה) הפסיכולוג.

כך גם מתחילה ההצגה כשהבן הצעיר ששנים אביו מתנכל לו בשל העובדה שהוא לא היה בת.. שוטח בפני הפסיכולוג את כאבו.

אב המשפחה, עזרא ספיר, לשעבר ספדייה, גוסס ממחלה. ליד מיטתו נאספים אשתו, בתו הנכה ובנו בכורו שהוא מקור גאוותו.

היחיד שנעדר הוא אמיר,( כן. אותו הבן מהפסיכולוג) הבן הצעיר והמורד, שברח מהציפיות החונקות של אביו. כולם מחכים שהבן הצעיר יבוא להתפייס עם אביו, אך אמיר מעדיף ללכת לפסיכולוג שלו ולנתח שם, באופן כמעט אכזרי, את דרכה של משפחתו - משפחה מזרחית מודרנית שבדרכה להשתלב בחברה הישראלית ויתרה על ייחודה.

ההצגה מעלה באופן יפה ושנון את עולמה של המשפחה בניסיונה להתערות בחברה הישראלית, המחיר ששילמה על כך, הזהות שנותרה לה, יחסיהם המורכבים של הורים וילדים, הקושי של הורים לאהוב את כל ילדיהם באופן שווה, ההתמודדות הכמעט בלתי אפשרית עם תפקיד ההורה ועוד.

איציק כהן הנפלא בתפקיד האב גורם בכל משפט שלו לפרצי צחוק מהקהל. גם כשהוא על ערש דוואי הוא מצחיק. לצידו אשתו פזית ירון מיניקובסקי שמיטיבה לשחק את הדמות המזרחית האוטנטית. והיא מצליחה בכך

בנוסף משתתפים מספר שחקנים מובילים בניהם: דוד שאול, אסף פרי, נדיר אלדד, אלמה דישי, דניאל כהן וארז רגב. 95 דקות כואבות ומצחיקות. נקי ואיכותי.