השבוע שוב כמעט התרחש פה מרד, כאשר שרי הממשלה החצופים ניסו להחליט שנציב תלונות הציבור על השופטים ייבחר על ידי הכנסת, ולא על ידי נשיא בית המשפט העליון בזמן ששר המשפטים אומר אמן יהא שמֵיה בג"ץ מבורך לעולם ולעולמי עלמיא. וכל זה פחות משבוע לאחר שממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, בן האלים פוגלמן, קבע בפסק דין חלוט ומפורש שהסמכות הבלעדית לפירוש החוק היא בידיה של היועמ"שית והיא ורק היא מוסמכת להחליט מה חוקי, חוקתי, מידתי ושטותי. כנאמר במקורותינו, אם אין אני לי גלי.
מתברר שבמדינה האהובה שלנו יש עדיין כמה פרימיטיבים שחושבים שתפקיד היועמ"שית לייעץ ותפקיד הממשלה להתוות מדיניות. אין טעות גדולה מזו. שהרי היועמ"שית היא למעשה עורכת הדין של הממשלה, ותפקידו של עורך דין אינו "לייעץ" ללקוח שלו, אלא לנסות לגרום לשופט להפחית בעונשו עד כמה שניתן. ההבדל בין לקוח רגיל ובין הממשלה הוא שלקוח רגיל בכל זאת עשוי מדי פעם להיות חף מפשע, בעוד ששרי הממשלה הם בחזקת מושחתים וגנבים עד שיוכח אחרת, ולא יוכח.
לכן, תפקידה העיקרי של היועמ"שית הוא להיות שומרת הסף, כלומר לעמוד ליד הדלת ולסנן את פשוטי העם שמנסים להיכנס למועדון היוקרתי של האליטה. שכן שרי הממשלה, האהבלים האלה, חושבים שאם הציבור בחר בהם אז הם אמורים לנהל את המדינה, בעוד שכל סטודנט שנה א' למשפט חוקתי יודע שבדמוקרטיה לא הציבור קובע, אלא רק בני האלים הנשגבים ונציגתם עלי אדמות היועמ"שית, שראשי התיבות שלה אינם היועצת־המשפטית־לממשלה, אלא היא־יודעת־מה־שנכון־יא־תמבלולים. מה עוד שהיועמשי"ת היא אישה, ואישה תמיד צודקת. גם אם היא במקרה טועה. וגם אם באופן טכני לעיתים היועץ המשפטי לממשלה הוא גבר.
לכן, כל אדם שהדמוקרטיה יקרה לליבו חייב להתייצב באופן חד־משמעי לצידה של היועמ"שית, ולא לצד הממשלה המושחתת ואזרחי המדינה שרוצים להחליט על עצמם בעצמם. באמת, מה הם חושבים לעצמם. הם לא יודעים שעו"ד דורי קלגסלבלד, אחד מעורכי הדין הנחשבים במדינה, אמר ממש לפני כמה ימים שכשהרוב קובע זו דיקטטורה?
נשאלת השאלה, מה יעשו בני האלים אם יום אחד היועמשי"ת תערוק ותחליט שהיא בעד הממשלה. או שהממשלה תפטר אותה. או הכי גרוע – הכהונה שלה תסתיים, והממשלה המושחתת תמנה יועמ"ש חדש ומושחת כמוה. מה יהא אז על הדמוקרטיה?
לגבי השאלה הראשונה אין חשש, כי יועמ"ש הוא לא בנט, הוא לעולם לא שוכח מי שלח אותו ולמי הוא חייב דין וחשבון. גם לגבי הדחה אין מה לחשוש, כי הממשלה לא יכולה לפטר את היועמשי"ת. זאת אומרת חוקית היא יכולה, אבל ברגע שהיא תעשה את זה יוטח בה זעם האלים ובג"ץ ישלח את כל השרים לנבצרות, או לכלא, או לעזאזל, או לשלושת היעדים האלה גם יחד.
ועדת איתור שמאתרת ועדה
השאלה השלישית מעט יותר מורכבת. בסופו של דבר גם היועמשי"ת הכי מסורה רוצה לסיים מתי שהוא את כהונתה ולקבל בתמורה לשירותה הנאמן פנסיה תקציבית ומינוי קבע של אלה בבית המשפט העליון, ולאחר מכן כתבות מפנקות ב'הארץ' וג'ובים שווים בדירקטוריונים נחשקים. כיצד נמנע מהממשלה למנות יועמ"ש חדש כראות עיניה, כפי שהיא בנבזותה מנסה לעשות עכשיו עם נציב תלונות הציבור החדש? כמובן, בג"ץ יפסול את המינוי המושחת, העיתונות תצא בכתבות צבע משחירות ובני האלים למיניהם ייצאו לרחובות בהמוניהם (כל ארבעתם) כדי להבהיר לעם מהי דמוקרטיה. אבל מה עושים כדי שהמושחתים מהממשלה אפילו לא יעלו על דעתם שיש להם רצון חופשי ושהם יכולים למנות מישהו על דעת עצמם?
כדי להסדיר את העניין ישבו בני האלים והחליטו למנות ועדת איתור חסרת פניות (כי אי אפשר לפנות אליה), שתבחן את כל המועמדים שהממשלה שוקלת למנות ותמליץ על אנשים אחרים לגמרי. זו רק המלצה, ברור, הממשלה ממש לא חייבת למנות דווקא מישהו שהוועדה ממליצה עליה, היא יכולה להתעקש על מועמד משלה ולמצוא את עצמה ישנה עם פשפשים בבית מעצר כלשהו אי שם בארץ.
כעת השאלה היא איך ממנים את חברי ועדת האיתור. שהרי לא יעלה על הדעת שהממשלה המושחתת או הכנסת המופקרת יהיו מנויים על מינוי המיניונים, בסוף הם עוד ירצו לנהל בעצמם את המדינה ואז לאן נגיע. הפתרון הוא כמובן למנות ועדת איתור שתבחר את חברי ועדת האיתור, שתיבחר על ידי ועדת איתור אחרת, שבעצמה תהיה כפופה לוועדת איתור שתפוקח על ידי ההיא שיודעת מה שנכון יא תמבלולים, להלן היועצת המשפטית לממשלה.
ומי שחושב שיש בעיה בזה שהיועמשי"ת מפקחת על ועדת האיתור של ועדת האיתור של ועדת האיתור שבוחרת אותה, לא מבין שום דבר בדמוקרטיה. שהרי בדיוק לשם כך יש לנו את נציב שירות המדינה, שבעצמו נבחר על ידי ועדת איתור שממליצה על שלושה מועמדים, מתוכם הממשלה בוחרת שניים שנפסלים על ידי בג"ץ והשלישי שמאושר בסוף הוא זה שהיא הכי לא סובלת, מה שמבטיח שהוא לעולם לא ישתף איתה פעולה ויפעל בתיאום הדוק עם היועמשי"ת נגד הממשלה המושחתת. מי קבע שהיא מושחתת? מה זאת אומרת, היועצת המשפטית לממשלה. והיא הרי נבחרה על ידי ועדת איתור בפיקוח נציב שירות המדינה, שנבחר על ידי ועדת איתור בפיקוח היועצת המשפטית לממשלה. היש בעולם מינהל יותר תקין מזה?
על כן כל מי שעיניו בראשו חייב להלל, לגדל, לשבח ולפאר את היועמשי"ת שומרת הסף של הדמוקרטיה, ולקלל, לגדף, לחרף ולקרצף את שרי הממשלה המחריבים אותה. ובאמת זה מה שתומכי בני האלים עושים מדי יום, משתוללים ברחובות וקוראים לרצוח את ראש הממשלה. אבל זה בסדר, כי אחרת היועמשי"ת כבר הייתה מורה להגיש נגדם כתבי אישום. העובדה שהיא לא עושה את זה מעידה שאין השתוללות, אין הסתה, אין אלימות. ואם יש אלימות זו אלימות לגלית. ככה שעדיף שהציבור הרחב, שאין לו מושג בדמוקרטיה, ישב בשקט ולא ישאל שאלות. זה לגמרי עניין לגלי.
יוצרת שהיא קודם כול בן אדם
השבוע מלאו שלושים לפטירתה של אתי אלבוים – סופרת, מחזאית, עיתונאית, אוהבת העם והארץ בכל נימי נפשה ועוד הרבה יותר מזה. הכרתי אותה לפני שנים כשעבדנו יחד במקור ראשון, היא כעורכת המוסף לילדים ואני... אני לא הנושא פה. אחר כך היא כתבה לנו את המחזה הנהדר לילדים 'מפתח הלב' שאנחנו מופיעים איתו עד היום, וגם הכינה בכישרון רב את התפאורה והתלבושות ונתנה לנו תוך כדי החזרות הערות קולעות ומדויקות. והכול בענווה, באהבת אדם מופלאה ובחיוך הנעים שלה.
יצירה תמיד קשורה ליצר, ובעולם התיאטרון והעיתונות יש המון אגו ותחרותיות. אתי אלבוים הייתה יוצרת רב־תחומית דגולה ומקורית, אבל לא פחות מכך היא הייתה אדם אוהב וחייכן, הכי הכי מפרגנת בעולם. אלפי ילדים גדלו על הספרים שלה. אני למדתי ממנה מה זו גדלות אמיתית.
יהי זכרה ברוך.
לתגובות: dvirbe7@gmail.com
***