התחלה// נולד וגדל ברמלה, בה הוא מתגורר עד היום. "גדלתי ברמלה כשהיא עוד הייתה מעברה. בשנים הראשונות ההורים שלי עבדו אצל סבא וסבתא שלי בקטיף של ירקות במושבים הסמוכים". הבכור מחמישה אחים.
אבא// שלמה (זכריה) ז"ל, עלה מתימן בצעירותו. לפרנסתו עבד במחסן לוגיסטיקה בצריפין, וכשחזר מהעבודה היה הולך לבית הכנסת ללמוד תורה עד שעות הערב.
אמא// מרים ז"ל, עלתה מלוב שנתיים אחרי קום המדינה. "עקרת בית, טיפלה בנו ודאגה לנו במסירות גדולה. למרות שבשנים האחרונות לחייה התעוורה, הייתה פעילה מאוד וניצחה על השבט המשפחתי".
ספסל הלימודים// ביסודי למד ב'בית סיני' ברמלה, משם עבר ללמוד בבית ספר למלאכה 'מפתן' שבו למד נגרות. "עשינו מה שביקשו מאיתנו והלכנו הביתה בסוף היום".
על מדים// בסיום כיתה י"ב התגייס לצה"ל ושובץ באפסנאות של הבקו"ם בתל השומר. "הייתי אחראי על אספקת המדים החדשים למתגייסים הטריים, שלאחר שעלו על מדים החלו בטירונות. הרגשתי שליחות ואחריות גדולה לסייע לחיילים בצעדיהם הראשונים בצה"ל".
החצי השני// תוך כדי השירות הצבאי התחתן עם יוכבד, בת דודתו. "הייתי הולך מדי פעם לבקר את דודה שלי, כך הכרתי היטב את הבת שלה. ראינו שאנחנו מתאימים זה לזה והחלטנו להתחתן".
התאונה// כחודשיים לאחר החתונה חצתה יוכבד את הכביש ונפגעה מרכב חולף ונותרה נכה ב־100 אחוזים. "היא הלכה לסדר איזה עניין בעירייה בקשר לבית שבו התגוררנו, ומיניבוס פגע בה והעיף אותה למרחק רב. באותם רגעים הייתי בבסיס בתל השומר, התקשרו להזעיק אותי לבית החולים. הייתי במתח רב, לא ידעתי מה לחשוב, חששתי מהגרוע מכול. היא הייתה מאושפזת תקופה ארוכה בבית החולים ולבסוף חזרה הביתה עם נכות קשה לצמיתות. עד היום קשה לה לצאת מהבית".
אין נחת// למרות התאונה והנכות המאתגרת, במהלך השנים נולדו לבני הזוג ארבעה ילדים, אך למרבה הצער הם שכלו את ארבעתם באופן טרגי. שני הילדים הגדולים לא התפתחו ונפטרו בגיל חודשים ספורים, הילד השלישי נפטר בגיל שנתיים מלוקמיה, והבת האחרונה נפטרה לפני 11 שנה בגיל 34 מגידול במוח. "מה יכולתי לעשות? להתפלל? התפללנו. לקרוא תהילים? קראנו. צריך להמשיך הלאה ולגדל את שתי היתומות".
קצת נחת// בת הזקונים שנפטרה השאירה אחריה שתי בנות, שאותן מגדלים הסבא והסבתא בעצמם. "מאז שהן נולדו אני זוכה לגדל את נכדותיי, לדאוג להן ולאהוב אותן מאוד".
לא יושב בבית// לאחר השחרור מצה"ל בכמה במספר עבודות מזדמנות, עד שקיבל קביעות בסופרמרקט מקומי ברמלה, בו עבד יותר משלושים שנה. למרות מסכת החיים הלא פשוטה שעבר והצרות הרבות שפקדו אותו, הוא החליט לתעל את האובדן הקשה לטובת התנדבות למען הציבור. "הרגשתי שאני לא יכול לשבת בבית ולהסתכל על הקירות".
משביע לכל חי// כך לפני 32 שנה, תקופה קצרה לאחר שילדיו הקטנים נפטרו, הקים ברמלה בית תמחוי על שם רבי שמעון בר יוחאי. מאז הוא מפעיל את המקום בכל ימות השבוע לטובת נזקקים וגלמודים. "שמעתי מהרב אברהם הכהן על כך שצריך בית תמחוי בשכונה, והחלטתי להיות זה שמקים אותו. בתחילה זה היה בחצר של בית הכנסת, הבאתי לשם אוכל ודאגתי לאנשים. ככל שהתרבו הפניות היה צורך בכמות גדולה יותר של אוכל, ובאותה תקופה נידבו לי אותו מהמטבחים של צה"ל. הוציאו ישירות מארונות החימום והעבירו אליי. עיריית רמלה אפילו העמידה לרשותי רכב של העירייה לטובת השינוע. כיום אני מביא בעיקר אוכל יבש, וכן פירות וירקות בכמויות גדולות מאוד. כל מי שבא, מקבל. אני מתרים אנשים לטובת הפעלת המקום וגם מקבל מ'לקט ישראל' תרומות של פירות וירקות".
דרכי אבות// לאחר פטירתו של אביו, שהיה מתנדב בחברה קדישא, לפני עשרים שנה, החליט להמשיך בדרכו, ולהתנדב במקביל גם בחברה קדישא של רמלה. מאז הוא מטפל בהתנדבות מלאה בכל נפטר בעיר. "מאז שהייתי קטן אני זוכר שהיו מזעיקים אותו לטפל בנפטרים, לפעמים בשעות לא שגרתיות, כך שהיה לי טבעי ביותר ללכת בעקבותיו כשהוא נפטר ולמלא את מקומו. בכל פעם שמזעיקים אותי ואני פנוי – אני מגיע".
חסד של אמת// בשנים האחרונות הוסיף למסכת ההתנדבות שלו גם התנדבות ביחידה 360 - מערך הסיוע הלאומי, שבמסגרתה הוא מגיב לכל קריאה ומגיע ראשון לכל זירה ברמלה והסביבה. "לכל דבר צריך למצוא זמן, אם אני יכול – אני קופץ. איפה שאפשר לעשות עוד חסד ועוד עזרה לזולת, אני עושה כמיטב יכולתי. בגלל שאין לי רכב ומצד שני אני יחסית זמין להקפצות, ראש העיר נתן הוראה לשיטור העירוני להקפיץ אותי לזירת האירוע בעת הצורך, ובסיום האירוע מחזירים אותי הביתה".
זוועות// בשמחת תורה, עת החלו להגיע הידיעות המחרידות מהדרום, כמו רבים וטובים הוא שהה בבית הכנסת. מיד במוצאי החג הוזעק למחנה שורה, שם עסק במלאכת הקודש של קבלת גופות, מאמצי הזיהוי בתנאים נוראיים והכנתם לקבורה. "הגעתי לשם באופן מיידי והתחלתי לעבוד. הגופות זרמו לשם בקצב בלתי נתפס, ראיתי זוועות שקשה לתאר ולא דמיינתי שקיימות במציאות. בימים הראשונים עבדתי משמרות ארוכות של 18-17 שעות ברציפות".
משפחת השכול// במחנה שורה פגש משפחות רבות שבאו לזהות את יקיריהן. "אלו רגעים קשים מאוד, אין הרבה מה להגיד להן. הן לא רק קיבלו את הבשורה הקשה מכול, אלא גם ראו מראות קשים מנשוא. אין מילים כדי לנחם אותן, אני רק מחבק ואומר להן את מה שאני אומר תמיד לעצמי: צריך לזכור שמאחורי כל מכה נמצא ריבונו של עולם, כי זה פשוט ברור. זה לא שההבנה הזאת מקטינה את הכאב, אבל היא לפחות מעניקה לו משמעות".
מגרפה בחוף// בהמשך, במסגרת צוותי המתנדבים של יחידה 360 - מערך הסיוע הלאומי, ירד לחוף זיקים והיה מהכוחות הראשונים שנכנסו למקום. "הגענו לחוף והתחלנו לעבור עם מגרפה על החול, לנקות את הקירות מהדם ולטהר את החדרים מכל הזוועות שהיו בתוכם. כל מה שמצאנו, ריכזנו בשקיות והבאנו לקבורה. לאחר מכן עברנו לטפל במיגוניות שהיו פרוסות בכל אזור עוטף עזה. יחד איתנו היו חיילים ששמרו עלינו. היה קצת פחד שאולי נשארו מחבלים שמתחבאים ויכולים לתקוף אותנו בכל רגע נתון. בחסדי שמיים סיימנו את המבצע בשלום".
אות הנשיא// לאחרונה, בטקס שנערך בבית הנשיא בירושלים, העניק לו נשיא המדינה יצחק הרצוג את אות הנשיא להתנדבות לשנת תשפ"ד, כהוקרה על התנדבותו למען הציבור הישראלי, שהפכה לחלק בלתי נפרד מחייו בשלושים וחמש השנים האחרונות. "עדכנו אותי מיחידה 360 שהמליצו עליי לבית הנשיא, אמרתי תודה רבה. לא חשבתי שיקרה עם זה משהו. כשהתקשרו אליי מבית הנשיא והעלו את הנשיא על הקו, התחלתי לגמגם. הנשיא בישר לי על הזכייה, אבל ביקש שלא אספר עד לאחר הטקס. התרגשתי מאוד לקבל את אות הנשיא, מבחינתי קיבלתי אותו בשם כל מתנדבי הארגון. ההערכה וההוקרה מגיעה גם להם".
אם זה לא היה המסלול// "כנראה הייתי מוצא דרכים אחרות כדי להתנדב ולעשות חסדים".
במגרש הביתי
בוקר טוב// קם בארבע וחצי לפנות בוקר והולך לתפילת ותיקין בבית הכנסת. אחרי תפילת שחרית קורא חוק לישראל ושאר קביעות יומיות. בשבע וחצי כבר מתייצב בבית התמחוי להתחיל לתפעל את המקום ליום חדש של חסד. בין לבין קופץ לקריאות של חברה קדישא ושל 360, ואחריהן חוזר לבית התמחוי. "גיסי מתנדב גם הוא במקום ומחליף אותי בבית התמחוי כשאני יוצא לקריאות". חוזר הביתה בשמונה־תשע בערב.
פלייליסט// "לא כל כך שומע מוזיקה או שירים. כשיש זמן, מאזין לשיעורי תורה של הרב זמיר כהן והרב יגאל כהן".
השבת שלי// "גם בשבת לא מוותר על תפילת ותיקין, וחוזר הביתה בשבע וחצי לזמן איכות עם הנכדות. בסעודות לא מוותר על לימוד בספר 'אהבת חיים'".
דמויות מופת// רבי אברהם הכהן שליט"א. "מורי ורבי, ראש כולל נר יהודה ברמלה. פוסק הלכות ידוע, בכל פעם שיש בעיה או שאלה – הוא הכתובת".
מפחיד אותי// "מפחד רק מבורא עולם".
משאלה// "רק בריאות ואריכות ימים – שאוכל להמשיך לעסוק בגמילות חסדים".
כשאהיה גדול// "מה שבורא עולם יחליט, מקווה להמשיך לעשות כרצונו".
לתגובות: [email protected]
***