מינוי פרופ' רון שפירא כנציג ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג אחרי פרישת מורי ורבי הנשיא אהרון ברק הוא בשורה משמחת ביותר.
חובת הגילוי (שבמקרה הזה היא זכות רבתי) מחייבת אותי להודות שאני מאד מאד אוהב את רון. אנחנו חברים קרובים מאז 1994 כשהוא קיבל אותי כמתרגל שלו ב"דיני עונשין" באוניברסיטת ת"א.
אבל האמת היא שלא בשל חברותנו אני שמח. אפשר שדווקא בשלה לא הייתי צריך לשמוח כששמעתי על המינוי. כולנו הרי יודעים כמה בליסטראות רעל יוטחו בו עתה ע"י שומרי הסדר הישן שמתנגדים תמיד לכל מי שהעז לצאת משורותיהם הצפופות. אבל אני בכל זאת שמח. בשביל כולנו.
ואני שמח כי מדובר באחד המשפטנים המעולים ביותר שקמו לנו, כפי שיעידו גם אלה שמתנגדים לדעותיו.
אם קיים איש רנסנס במשפט זה רון. ידו בכל מה שהוא משפט ויד כל מה שהוא משפט בו, לרבות בתחום המשפט הבינ"ל (שגם בתוך עולם המשפט שבהגדרה הוא תחום ידע רדוד, הוא מהמקטעים הפחות מפותחים).
בעיקר רון הוא למדן אמיתי, עם תבונה מקורית ועצמאות מחשבתית. לא תמצאו אותו משייף רעיונות משפטים מקובלים רק כדי לשאת חן בקרב קובעי הצייטגייסט הנוכחי בעולם המשפט וכן תמצאו אותו מתנגד ביושרה גם לקביעות משפטיות שמשרתות את האינטרסים המעמדיים שלו, אם הוא מוצא שהן אינן ראויות. כל מה שאמור להיות נקודת המוצא לכל הלמדנים והמלומדים באשר הם, אבל במציאות זה כה נדיר שזה ראוי לציון.
שמעתי שיש כאלה שחוששים לצדק שהוא יעשה כשופט ובכלל לישרותו השיפוטית אחרי שמתח ביקורת חריפה למדי על הטריבונל הנכבד שהוא עכשיו אמור להימנות עליו. כתרופה אני מציע לאותם מודאגים לבחון את אמירותיהם של חלק ניכר משאר היושבים על כס השופטים שם (ולא רק של הנשיא נציג לבנון) לפני שמונו. בטוחני שזה ירגיע אותם.
בהצלחה, רון שפירא. ואם אתה זקוק לעזרה בתחומי המומחיות שלי בהאג (פחמימות מורכבות וסוכרים מעובדים) אז יותר מאשמח להיפגש על הסנדביץ' עוף המופלא של ה DE BOK הסמוך לבית הדין.