כשגעגועים נפגשים
כשגעגועים נפגשיםצילום: דברי שיר

געגועים. מילה עם כל כך הרבה משמעות שבמיוחד בימים אלו הולכת ותופסת תאוצה. געגוע לבן/לאב /לבעל החטוף, שנפל, שאיננו.

בספר פרוזה חדש "כשגעגועים נפגשים" מספרת שרה רוזנפלד על המילה הקשה הזו בעיניה.

הגעגועים של שרה רוזנפלד העמיקו יותר ויותר עם השנים לאחר ששכלה את שני בניה – יצחקי בשיטפון ומלאכי בפיגוע – בהפרש של שלוש עשרה שנים, והצטרפו לגעגועיה לאימה שנפטרה בלידת אחותה היחידה, כששרה הייתה כבת חמש בלבד.

כשהגיעה שרה לראשונה לביתו של אליעזר, לימים בעלה ונגן קלרינט בעל שם, היא חשה שהגעגועים שלה לאם נפגשים עם הגעגועים של בני המשפחה לאחיו של אליעזר, יצחק, שנהרג בתאונה בצבא כחצי שנה לפני שבני הזוג נפגשו.

בספר המיוחד והמרגש הזה מדלגים בין דמויות הנשים מעברה של שרה, כולן חוו את השואה בצורה זו או אחרת, ובין חייה בעבר ובהווה של שרה, חיים בצל השכול.

זהו ספר מלא דבקות בחיים ותקווה, וכמו שכתבה שרה: "המשחק הזה בין העצב לשמחה הוא הטורניר העתיק ביותר שליבי יודע להתחרות בו. והשמח כמעט תמיד מנצח".

זוהי יצירה ספרותית הלוקחת אותנו למסע בזמן אל ימי השואה האפלים ולמסע בנפש האדם, על מורכבותה ועל רוח החיים שמפכה בה. געגוע של ממש.