תעודת הצטיינות

החופש הגדול כבר יצא לדרך, וזה זמן מצוין לחשוב על האנשים שהיו אמונים על הילדים שלנו בשנה הכי מסובכת שידענו כאן.

אלה שגם בשנים של שגרה מגיעות להם יותר תשואות ממה שרגילים לתת, אבל בשנה הזאת נדמה לי שמגיע במיוחד. אז הנה, משהו לכבוד אלה שאנחנו מפקידים בידם אוצרות:

יהלומים

היא לא הייטקיסטית, משכורת בסיסית,

לא דמות להעריץ, היא מאוד אנושית.

מספרת מה עושה ואיש לא מתפעל,

לא מהנדסת או טייסת, ואין לה אף פועל.

לא ממציאה כיפת ברזל בתעשייה הביטחונית,

הולכת ברגל, לא נוסעת במונית.

לא מטיסה מטוס ואין לה אקזיט בשמיים,

כמעט תמיד במינוס, אין זהב על הידיים.

רשמית היא גננת, לא מקצוע להרשים,

באמת יהלומנית, היא מלטשת אנשים.

לא תקראו בעיתון, לא תשמעו בחדשות,

עם כל הנשמה היא מעצבת נפשות.

לא תשמעו על אף שהיא גננת מהוללת,

החדשות מתעניינות רק בזו שמתעללת.

שאלת יסוד

מורה בכיתה א׳ היא כספומט של תשובות,

כרימון בגרגיריו הם מלאים בשאלות.

סקרנות תמימה יש להם שמה,

מדוע ואיך וכמה ולמה.

במכללה למורות הן היו מתרגלות:

איפה השמש מתחבאת בלילות?

כמה כוכבים יש בשמיים

ומאיפה מגיעים הגלים אל המים?

מי זה שהמציא את כל האותיות

ואיך אל מגנט נדבקות מתכות?

למה לא לכל האותיות יש גם סופיות

ואיך ארבע אימהות אבל רק שלושה אבות.

ויש שישאלו, וזה בסדר ותמים,

איך משום מקום נולדים ילדים.

למדה בביטחון לענות על שאלות -

היא משענת, היא אומנת, היא מכינה אל הבאות.

סימולציה מעולה, מכללה הגונה,

אבל איש לא חשב על כזאתי שנה.

לא אימהות ולא אבות,

גם לא השמש בלילות,

לא מגנט ולא גלים,

לא שאלות של ילדים.

רק מה זה מת ומי חלל,

איך מפסיקים לחיות בכלל.

מה זה טנק ומה תותח,

ואיך איראן שונאת כל כך.

ואם נכון שהכי שווה וכדאי למות בקרב

כי מי שמת זה הסימן - אותו השם הכי אהב.

ואיפה מכינים את שיעורי הבית,

ילדים ששנה כבר אין להם בית.

ומה זה התמונות של הילדים המחייכים,

ואם הם מחייכים, מפני מה כולם בוכים.

לא שואלים איך נולדו

לא מעניין מאין באנו.

רק תגידי, המורה,

יחטפו גם אותנו?

המורה, את איתנו?

היא מורה לחשבון כבר שנים בתיכון,

בשביל חשבון פשוט לא צריכה מחשבון.

בעל בעזה ועוד אבא בצפון

ועוד אח בטולכרם, ועוד גיס על לבנון.

ועוד ארבעה ילדים לטפל בהם לבד,

בסך הכול מיליון דאגות ליום אחד.

עוד מעט בגרויות, ומשוואות כבר על הלוח,

ואין לה חשק לזה, ואין לה מצב רוח.

סטטיסטיקה והסתברות אסור לה לחשב,

עוד מעט היא מתעלפת, כדאי לה שתשב,

ותמיד במלוא המרץ דרבנה את הבנות

מרתון לילי לפני הבגרויות.

מלמדת איך מוצאים במשוואות נעלמים –

עכשיו מורה בלי כוח, הלילות הפכו ימים.

ואסור לה שיראו, את השבירה, את הלאות,

זו אחריות שלה - כולם יצליחו בבגרות.

קצת מייקאפ וחיוך הדוק תלביש על הפנים,

קרבות בעזה זה מספיק, את שלה תחביא בפנים.

כולם יעידו איך האיש שלה נלחם שם בגבורה,

השנה, רק היא יודעת, זו גבורה להיות מורה.

לתגובות: liorangelman@gmail.com