מצויים אנו בעיצומה של מלחמה לשחרור אחינו החטופים, מלחמה לאומית על עצם קיומנו כעם יהודי, עם הקודש בארץ הקודש. רוצחים זדים חייתיים טבחו והתעללו בבני עמנו, עוללים ונשים וקשישים, וכל זאת כי אנו יהודים, כי אנו העם שה' בחר לו להיות עם קודש בארץ הקודש, על פי תורת הקודש. החייתיות שנטועה בהם מזכירה לנו את ייעודנו להיות מלאכיים, ממלכת כוהנים וגוי קדוש, אור לעצמנו ואור לגויים. לכן מלחמה זו, שאנו בעיצומה, תכליתה לפדות את אחינו החטופים, להדביר את שונאינו ולקבע את זכותנו על ארצנו.
מאז פרוץ המלחמה נתגלו בעמנו כוחות אדירים ומופלאים של ערבות הדדית ושל מעשי חסד, גילויים שדחקו לחלוטין את שנאת החינם ששררה בקרבנו בטרם פרוץ המלחמה ואת הניכור לערכי קודש. האויב הזכיר לנו מי אנו ומי הוא. עתה יותר מתמיד אנו מודעים לייחודנו ולצורך החשוב ביותר, אחדותנו. רק בייחודנו ובאחדותנו נוכל לממש את ייעודנו, להיות מופת של עם שאמור להתנהל על פי ערכים קדושים, נעלים, ערכי יושר, שוויון, חסד ואהבת חינם.
יהי ה' עימנו, ידבר שונאינו תחתינו ויעטר את כוחות הביטחון בעטרת ניצחון. יפדה את חטופינו, ירפא את הפצועים ואת הנדכאים וייתן שלום ושלווה בארצנו. בהתאם לכך, הנושא שבחרו השנה לעסוק בו בכנס של הליכות עם ישראל הוא "דיני המלחמה במשפט התורה".
חוק ומשפט עוד לפני קבלת התורה
כבר במדבר, בארץ לא זרועה, לא בארץ הקודש או במדינה ריבונית, עמנו זכה למערכת משפטית שבראשה עמד בית דין גדול של שבעים ואחד דיינים, ובראשו משה רבנו. ממציאות זו למדנו כי אין אומתנו אומה בלי התורה ובלי משפט התורה. כבר מיד אחרי קריעת ים סוף, עוד לפני מעמד הר סיני, במרה, משה רבנו שם לעמנו חוק ומשפט (שמות, טו, כה).
מובן שעם כיבוש הארץ, כאשר ארץ הקודש הפכה להיות מדינתו הריבונית של עמנו, היא פעלה לפי המערכת המשפטית של התורה. ברור שהיו עליות ומורדות בחוסנו של עמנו, בשל נסיבות שהזמן גרמן. בתקופה שכבר נבנה בית המקדש, נתמנתה בכל יישוב סנהדרין קטנה ובה עשרים ושלושה דיינים. בהר הבית עמד בית דין של עשרים ושלושה, ועוד בית דין דומה בעזרה. בלשכת הגזית ישבו דייני בית הדין הגדול, ובו שבעים ואחד דיינים. ביישוב קטן שלא הייתה בו אוכלוסייה שמקרבה ניתן למנות בית דין של עשרים ושלושה דיינים, מינו בית דין של שלושה דיינים (רמב"ם סנהדרין א, א-ב).
בקיום מערכת משפטית, כאמור לעיל, מצוות עשה מן התורה למנות שופטים ושוטרים בכל יישוב (הרמב"ם, ספר המצוות, עשה קעו). מערכת זו אמורה לא רק לטפל בעבריינים ולבער את העבריינות, אלא גם לנהל אורח חיים שמותאם לתורתנו הקדושה, שתכליתו למנוע את הרע ולהרבות בטוב (הרמב"ם, שם).
אותם דיינים נסמכו על ידי דיינים סמוכים שנסמכו על ידי דיינים סמוכים עד משה רבנו. לדיינים אלה היו סמכויות רחבות, לרבות דיני נפשות, וכן היה עליהם לדון דיני קנסות בדיני ממונות ולכפות ולאכוף את הדין על בעלי דין (רמב"ם, סנהדרין, ב, א-ח; יד, א-יא, טו).
עם חורבן בית המקדש וגלות עמנו מארצנו, נפגעה מערכת המשפט של משפט התורה. אף על פי כן משפט התורה לא הושבת. תמיד נמצאה במשפט התורה הלכה שמכוחה לא נשאר עמנו בחלל ריק. כבר בתקופת בית שני ובתקופת המשנה, כשחלק גדול מעמנו היה בבבל ונהנה מאוטונומיה רחבה מטעם השלטונות הבבליים, נפסקה ההלכה דלקמן (רמב"ם סנהדרין ד, יג-יד): "ראשי גלויות שבבבל, במקום מלך הן עומדין, ויש להם לרדות את ישראל בכל מקום ולדון עליהם, בין רצה בין לא רצה, שנאמר לא יסור שבט מיהודה, אלו ראשי גלויות שבבבל, וכן דיין הראוי לדון שנתן לו ראש גלות לדון יש לו לדון בכל העולם כולו, אף על פי שלא רצו בעלי דין, בין בארץ בין בחוצה לארץ, אף על פי שאינו דן דיני קנסות".
אומנם משבטלה הסמיכה ובטלו דיינים מומחים שמוסמכים לכפות הדין ולדון בכל דין ולדון בדיני קנסות - נוצרה בעיה קשה לעמנו, גם בארץ ובמיוחד בחוץ לארץ, באשר לשאלה כיצד ניתן לכפות גט או לדון בדיני קנסות, או בכלל לדון בדיני הודאות והלוואות, חבלות וגזלות. בעניין זה קבעו חכמי התלמוד (גיטין, פח, ב) שהדיינים הבלתי סמוכים דנים מכוח שליחות, "אנן (הדיינים הבלתי סמוכים) שליחותייהו (רש"י: דבני ארץ ישראל) קא עבדינן". ואולם אין משתמשים בנוסח הזה לכל דבר, "כי עבדינן שליחותייהו במילתא דלא שכיחא לא עבדינן שליחותייהו".
כך נפסקה ההלכה: "דיני קנסות, כגון גזלות וחבלות ותשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמישה והאונס והמפתה וכיוצא בהן אין דנין אותן אלא שלושה מומחים, והם הסמוכין בארץ ישראל, אבל שאר דיני ממונות כגון הודאות והלוואות אין צריכין מומחה, אלא אפילו שלושה הדיוטות, ואפילו אחד מומחה דן אותן, לפיכך דנים בהודאות והלוואות וכיוצא בהן בחוץ לארץ, אף על פי שאין בית דין של חוצה לארץ א־לוהים, שליחות בית דין של ארץ ישראל עושין, ואין להן רשות לדון דיני קנסות בשליחותן. אין דנין בית דין של חוצה לארץ אלא דינין המצויין תמיד, ויש בהן חסרון כיס כגון הודאות והלוואות, ומזיק ממון חברו, אבל דברים שאינן מצויין, אף על פי שיש בהן חסרון כיס כגון בהמה שחבלה דנין אותו דייני חוץ לארץ..." (רמב"ם סנהדרין ה, ח-ט). וכן נפסקה ההלכה בפירוט בשולחן ערוך, חושן משפט, סימן א. לגבי השאלה אם "שליחותייהו קא עבדינן" היא מן התורה או מדרבנן, עיין מאמרו של הרב גדעון פרל, שערי צדק, כרך ט' עמ' 122-120.
כך בכל דור ובכל מקום השתדלו אבותינו להתדיין לפי דין תורה, לא מיבעיא בארצות שנהנו מאוטונומיה משפטית, אלא גם בארצות שלא נהנו מאוטונומיה משפטית. כיום חלה תמורה בחברה האנושית המודרנית, האוטונומיה המשפטית לקהילות השונות נדחקה לקרן זווית, ובמרכז נמצאת רק המערכת המשפטית הממלכתית, המחייבת את כל האזרחים. לכן בחו"ל התמעטו הקהילות היהודיות אשר מקיימות בתי דין משלהן, שחבריהן מתדיינים בבתי הדין הקהילתיים שדנים לפי דין תורה. מבחינה זו מצב משפט התורה הורע.
מינוי דיינים בימינו – הלכה למעשה
מפח נפש גדול מאוד לשוחרי משפט התורה נגרם דווקא עם הקמת מדינת ישראל, מדינה שהעם היהודי הוא ריבון בה. זו הפנתה עורף למשפט התורה ואימצה משפטי זרים. על כן אסור לנו לשבת באפס מעשה בלי לטכס עצות מרחוק, כדי לשמר את משפט התורה וליישמו הלכה למעשה גם בימינו.
מצוות מינוי שופטים היא על הציבור כציבור, בכל מקום שהוא, ומשמע לכאורה מדברי החינוך שגם בימינו, שאין סמוכים, המצווה היא מן התורה, "כי המצווה הזאת עמוד חזק בקיום הדת". כל הממנים דיינים בימינו, וכן הדיינים שדנים, הם בבחינת מצדיקי הרבים ככוכבים, בין כך ובין כך, גם אם מצוות מינוי דיינים בימינו היא מן התורה וגם אם מדרבנן. סוף סוף חייבים אנו, ציבור שלומי אמוני ישראל, למנות דיינים שידונו לפי דין תורה. לא מיבעיא יישובים שבהם כל האוכלוסייה דתית חייבים לעשות כן, אלא אפילו ביישובים מעורבים ניתן לאגד לפחות את מתפללי בתי הכנסיות ולבחור דיינים, בשם הציבור הדתי במקום.
עלינו להכשיר את הדיינים לא רק בהשכלה התורנית המתבקשת לדיין, אלא גם בהשכלה מינימלית של משפט המדינה. זאת כדי שהדיינים יוכלו להתמודד היטב עם הסכסוכים שיגיעו לידיהם, הן בהבנת המציאות המודרנית, והן כדי לדעת מה מחייב מדין מנהג המקום, וכיוצא בזה.
ברוך ה' יש כשלוש מאות דיינים בעלי כושר דיינות, והם מתרבים והולכים כל שנה, כן ירבו. אין להם סיכוי להשתלב בבתי הדין הרבניים. לכן צו השעה לגייס כספים מהמדינה וגם ממתנדבים בעם, ולייסד את קרן משפט התורה. קרן זו תממן קיומם והפעלתם של בתי דין לממונות עם דיינים ראויים וכן תפרסם את פסקי הדין בשלוש רמות: ברמה תורנית, כדי שתלמידי חכמים יישאו וייתנו בחידושים שיתחדשו וההלכות תתלבנה; ברמה עממית, כדי שהמון העם ידע הלכות דיני ממונות בשפתו וברמתו, וברמה המשפטית, כדי שהמשפטנים ייחשפו לאורו של משפט התורה. כך ובדרכים כיוצא באלו נוכל להתקדם לקראת מימוש החזון שה' ישיב שופטינו כבראשונה ובמהרה.
הכותב הוא רב העיר קריית אונו וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל
***
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)
***