פתרון אמיתי הוא לעולם פתרון שמתמודד עם שורש הבעיה. כל ההצעות לקביעת אחוזי גיוס כאלה ואחרים מקרב הצעירים החרדים אינן יכולות לתת פתרון אמיתי.
כל זמן שהחרדי המתגייס נחשב שייך לקבוצה נחותה, מה שגם מביא לפגיעה בתדמיתו ובאיכות השידוך שלו או של בני משפחתו, רוב החרדים יעשו כל שביכולתם להימנע מגיוס, וכל היעדים ייהפכו לבלוף. עוד צריך לדעת שיש קבוצות קיצוניות בקרב החרדים שהזהות שלהן והעוצמה שלהן היא נגזרת של מלחמתם במה שהם מכנים "גזירת הגיוס".
הפתרון צריך להיות כזה שיביא לשינוי דרמטי ביחס החרדים ללובשי המדים מתוכם, עד שהם ייחשבו לקבוצת עילית. במקביל, יש להימנע מלספק עילה לקיצוניים להפעיל לחצים, באמצעות ביטול הצורך בגיוס בכפייה. לא נדרשים מעשי קסמים. צריך רק להבין לעומק את הלכי הרוח, את יסודות תפיסת העולם החרדית, ולבוא עם פתרונות מותאמים.
הערבות ההדדית היא אחד המרכיבים הבסיסיים ביותר בהשקפת העולם היהודית בכלל והחרדית בפרט. ניצול של משאבים ציבוריים להשגת תועלת אישית חומרית הוא ממש ההפך מהמהות של החברה החרדית, שבוחרת במודע להקריב את רווחת קהילתה לטובת ערכים רוחניים נעלים, למען כלל ישראל. יש בקרבה אנשים מוכשרים מאוד שהיו יכולים להגיע להישגים חומריים מרשימים, והיא בוחרת במודע בחיי דלות ופשטות. הבחירה הזאת היא אילוץ שנגזר מסט ערכים שאינו מאפשר להם להשתלב במרחב הציבורי או לרכוש כלים מקצועיים במוסדות להשכלה גבוהה, וגם אינו מאפשר להם להתגייס לצבא.
רבים מהחרדים מבינים שיש אנומליה בין נכונותם לבחור בחיי דלות מתוך דאגה רוחנית לכלל ישראל, ובין ההימנעות שלהם מלשאת בעול מצוות השירות הצבאי. לרבים מהם יש נקיפות מצפון על ישיבתם בין המשפתיים, משמיעים שריקות של תירוצים לאי התגייסותם, תירוצים שחלקם מתקשים בעצמם להאמין בהם. נכון שיש גם רבים מקרב החרדים שפיתחו מידה זו או אחרת של ניכור ואטימות לרגשות האחווה. אבל צריך לדעת שזה סותר את היסוד הכל כך מרכזי של הערבות ההדדית. לכן אם וכאשר ייפתח מסלול שירות לגיטימי, התיקון יתרחש במהירות.
גם החילונים צריכים להתפשר
שורש הבעיה העיקרי הוא ההכרח לשמר את אורח החיים החרדי, ההקפדה על שמירת המצוות בדקדוק, ומעל לכול - ערך לימוד התורה. היטמעות במרחב הציבורי הקיים היום במדינה מסכנת את עצם הקיום של החרדיות.
רבים מהחילונים אינם מסתירים שחלק מהרצון שלהם לגייס את בני הישיבות הוא כדי לשבור את היבדלותם ולקדם את האפשרות שלהם להיות חלק יצרני יותר בכלכלת המדינה. מבחינתם, הסכנה הכלכלית בהמשך המציאות הקיימת גדולה אף מהצורך הביטחוני. יוצא אם כן שיש צדק לחששות החרדים ממה שהם מכנים "גזרת הגיוס".
אם נכונים דברינו, צריך ואפשר ליצור סדק שיאפשר התייחסות לגיטימית לעצם הגיוס אצל החרדים, ומתוך כך יישבר הטאבו של אי ההתגייסות של המיינסטרים החרדי לצבא. לשם כך, חייבים לוודא שהתנאים בצבא לא יתנגשו חזיתית עם אורח החיים החרדי. זה ידרוש הקפדה בלי עיגולי פינות מצד המסגרת הצבאית, ויצירת עוד מסגרות ייחודיות לחרדים בהתאם לצורך. הצבא כבר מבין את זה. הדוח של האלוף אליעזר שקדי הוא המהלך הנכון. אם רק יישמו אותו במלואו, ניתן יהיה להגיע לאמון בכוונות הנקיות של ראשי הצבא. עד לפני המלחמה, ראשי הצבא זכו בצדק לחוסר אמון מוחלט מהחרדים באשר לנכונותם ליצור מסגרות מותאמות אמיתיות. כעת יש התפכחות בצבא, ואם נאמץ את התוכנית המוצעת להלן, נגלה נכונות לשינוי רדיקלי גם אצל החרדים.
מטרת העל המיידית של ההצעה היא להפוך את הצעיר החרדי במדים למציאות לגיטימית ואף יוקרתית בקרב החרדים. כל בחור ישיבה חייב ללמוד להשתמש בנשק. אין שום התנגשות בין לימוד תורה להכשרה כחייל, כולל חייל קרבי. זוהי המהפכה בתפיסה החרדית, שתתקבל בהסכמה. מנגד, נאמץ הנחות יסוד חרדיות כדי להזים טענות של רצון לפגוע בחרדיות, וכדי לאפשר מסגרת צבאית מותאמת גם לטובים שבלמדנים.
שירות צבאי ב'בין הזמנים'
ואלה עקרונות ההצעה: שנתיים של לימודים בישיבה יוכרו בחוק כשוות לשנה אחת של שירות צבאי. למשך חודש בשנה, בתקופת 'בין הזמנים' בחודש אב, יגויסו כל תלמידי הישיבות החרדיות. כדי לאפשר שירות של חודש רצוף, 'זמן קיץ' של המתגייסים יקוצר בשבוע. ימי הלימוד החסרים יוחזרו על ידי קיצור 'בין הזמנים' של תשרי וניסן בהתאם. כך ישרתו תלמידי ישיבות בצבא שישה חודשים במצטבר.
המגויסים במסגרת זו יוכשרו לשירות מילואים במשמר הלאומי וביחידות של אבטחת יישובים. הם יעברו טירונות במסגרת משמר הגבול, או כל מסגרת ייעודית שתוקם לצורך ההכשרה.
במקביל ייפתחו מסגרות של ישיבות הסדר חרדיות, שבמסגרתן ילמדו וישרתו מי שירצו להיות חלק מיחידות קרביות מתמרנות, כמו בישיבות ההסדר הקיימות בציבור הדתי-לאומי.
אפשר להציע חלופה נוספת, למי שיבחר בכך: אחרי כשלוש שנים בישיבה - גיוס לשלושה חודשים ברצף, ובמהלך שלוש השנים הנוספות עוד שלושה חודשים ברצף.
גם תלמיד ישיבה שלא יתגייס יקבל פטור מגיוס אחרי שש שנות ישיבה. אבל במימון המתקבל מהמדינה תהיה אבחנה בין תלמידים מתגייסים או בעלי פטור מצד אחד, שהישיבה תזכה בעבורם למימון הקיים, ובין תלמידים שאינם מתגייסים - שהמימון בעבורם ייפסק בתום שלוש שנות לימוד.
המסגרת הצבאית תהיה מותאמת לאורח החיים החרדי המוקפד, ותאפשר קיום אורח חיים חרדי של מצוות, תפילה, כשרות והפרדה מגדרית. תהיה הקפדה גם על האווירה ביחידה, שתהיה מותאמת לקהילה החרדית.
תוכנית שמסירה מסכות
מתכונת הגיוס המוצעת תסיר את המסכות מעמדות שני הצדדים. מבחינת החרדים - יוכח שאין באמת התנגשות בין לימוד תורה להכשרה צבאית ושירות במילואים. כמענה לחששות המוצדקים מפגיעה באורח החיים החרדי, המסגרת של שירות רק בחודש אב תבטיח בידול מיתר הצבא בלי צורך לסמוך על הבטחות, ותמנע פגיעה בלימוד התורה של המתגייסים.
עיקר מה שעשינו הוא הובלת המהלך היחיד שניתן לקבל בו תמיכה משני הצדדים, ושהוא מבוסס על עקרונות אמת. יש פה אפשרות להביא ברכה לכל אחת מהקהילות, ולהביא לשלום אמיתי בינינו.
מבחינת בג"ץ - מתקיים שוויון מלא בפני החוק. קביעה ששנתיים בישיבה שוות בתרומה שלהן למדינה לשנה בצבא היא בסמכות הכנסת, ובזה מסתיים אי השוויון. וגם אם החוק הזה ייראה בעיני בג"ץ כלא שוויוני, הוא יימנע מלהתערב משתי סיבות. ראשית, יש פה שינוי מהפכני בתפיסת העולם החרדית. בפעם הראשונה אין חשד לטיוח ומריחה שנועדו להמשיך את הסדר הישן. שנית, מופעלת פה הסנקציה שבג"ץ ביקש ליישם - מי שלא מתגייס לא מקבל מימון לישיבה. פרט לכך, יצרנו בידול בין חרדים לומדי תורה מתוך מסירות לעם ישראל, ובין קבוצות אחרות שאינן מתגייסות מתוך השתמטות חסרת הצדקה.
יתרונות התוכנית לחרדים ולחילונים
ראשית, יתפוגג לחלוטין הדימוי הנמוך של לובשי המדים בחברה החרדית. גם בנו של ראש הישיבה וגם בנו של האדמו"ר ילבשו מדי צה"ל. התוכנית תצמצם את תופעת התלמידים המתרפים בלימודם. יהיו הגדרות מחייבות למספר שעות הלימוד היומיות בישיבה ויהיה פיקוח. כשיהיה ברור שהשירות בצבא אינו חושף את החיילים החרדים למצבים לא ראויים על פי השקפתם, ברירת המחדל של הבטלנים בישיבה תהיה ללכת לצבא לכתחילה, או להתחזק בלימוד בישיבה.
לראשונה תושג הכרה רשמית של המדינה בערך לימוד התורה ובתרומתו לעם ולמדינה.
בנוסף לכך, תתרוקן המוטיבציה של החרדים הקיצוניים להפגין וללחוץ נגד הגיוס. אין גזירת גיוס. כמו שבאמריקה הממשלה אינה מממנת את הישיבות, כך גם פה לא יתקבל מימון למי שאינו מתגייס.
החילונים מצידם יבינו שאין דרך להביא חרדים לצבא ולמגזרים יצרניים כלכלית זולת הדרך שמכבדת את תפיסת עולמם. המסלול המוצע יעשה שינוי אמיתי גם בצבא, גם בחברה וגם בכלכלה. והעיקר: מי שאינו משרת לא יקבל מימון ללימודיו. זאת הזעקה הכי כואבת, והיא תיושם.
באשר לאינטרס של צה"ל, ברור שלצבא יש קושי רב בגיוס פעם בשנה לחודש אב. אבל אם זו הדרך לגייס את רוב רובו של הציבור החרדי, זה שווה את המאמץ. ברגע שהמסלול הזה יאושר על ידי החרדים, המסלול המקביל של שלושה חודשים ברצף יתמלא אף הוא.
בתום ההכשרה, כל התלמידים ישרתו במילואים. יש צורך בהרבה כוחות מילואים למשמר הלאומי ולבט"ש ביישובים.
ולבסוף, הלגיטימציה ללבישת המדים בציבור החרדי תביא באופן טבעי להקמת ישיבות הסדר חרדיות ולהתגייסות מרצון של חרדים ליחידות מתמרנות.
יתרון עצום טמון בכך שלא יהיה צורך במאבקים. לא תידרש שום אכיפה של המשטרה הצבאית כלפי תלמידי ישיבות. תלמיד ישיבה שלא יסכים לשרת אפילו חודש בשנה ב'בין הזמנים', המדינה פשוט תפסיק לממן את לימודיו. בתום שש שנות לימוד מפוקחות, התלמיד סיים את חובתו. גם במימון לימודי הכולל יהיה פער בין מי ששירת בצבא ומי שלא.
מובן מאליו שכל מי שאינו לומד בפועל את מינימום הזמן הנדרש ואין לו פטור מגיוס, יאכפו את הגיוס שלו לצבא, או שיפעילו נגדו סנקציות כלכליות נוספות.