לחבר הכנסת שמחה רוטמן יש ניסיון עשיר במאבקים פרלמנטריים להעברת חוקים "בלתי עבירים". הוא זה שהגה והוביל את חקיקת הרפורמה המשפטית, וניסה לקדם אותה בוועדות ובמליאה למרות כוחות איתנים שביקשו להדוף אותו לאחור. השבוע (א') אושרה בוועדת השרים לחקיקה הצעת חוק חדשה שלו, וגם אותה, הוא יודע לנבא, יהיה לו קשה מאוד להעביר "גם בסטנדרטים שלי, של חוקים שקשה להעביר אותם", הוא משתעשע בהומור עצמי. "אבל אני לא אוותר. ואם לא יימצא פתרון באמצעות חקיקה, נמצא דרך אחרת. המציאות שבה ישנו גוף שפועל ללא פיקוח וללא שקיפות לא יכולה להימשך".
הפעם על הכוונת של רוטמן נמצא לא פחות משירות הביטחון הכללי. את הצעת החוק הזאת, לדבריו, הוא הגה לפני זמן רב, אלא שהקדנציה האחרונה הפכה אותה לאקטואלית פי כמה מסיבות מקוממות. דווקא שלטונו של הימין המלא־מלא הניב יבול מבהיל של מעצרים מינהליים נגד אזרחים יהודים, במספר חסר תקדים אפילו ביחס לממשלות שמאל בעבר. תחת חתימתו של שר הביטחון יואב גלנט, לבקשת השב"כ, הושלכו לבתי הכלא בלי ראיות ובלי משפט קרוב ל־20 עצורים יהודים לחודשים ארוכים.
רק לשם ההמחשה, מקום המדינה ועד הקמת הממשלה הנוכחית הוצאו צווי מעצר מינהלי נגד 25 יהודים. זאת לעומת 19 (!) יהודים שנעצרו במעצר מנהלי מקום הממשלה הנוכחית, לפני פחות משנתיים, וחלקם אף זכו לקבל צו נוסף להארכת מעצרם. נזכיר כי המעצרים המינהליים הללו הושתו עליהם בלי ראיות ובלי משפט, כאשר אין ביכולתו של העצור להתגונן משפטית ולערער על השלכתו לכלא. השב"כ טוען כי בידו "חומר חסוי" שמוכיח כי העצור פוגע בביטחון המדינה או האזור, ומול הקלסרים החתומים על פי רוב גם שופטי בית המשפט נאלמים דום ומעניקים אשרור נוסף לצו המעצר.
השימוש הבלתי סביר של השב"כ, כאמור בגיבוי שר הביטחון, בכלי הדרקוני של מעצרים מנהליים, הקפיץ את רוטמן מכיסאו והושיב אותו בחזרה לכתוב את הצעת החוק. זו בעיקרה מבקשת לצמצם את היכולת להשתמש בכלי הזה, ולאפשר לשר הביטחון לאשר צו מעצר מינהלי רק נגד אדם שהוא חבר בארגון טרור רשמי, וששר הביטחון שוכנע כי מדובר בארגון שמטרתו לפגוע בקיומה של מדינת ישראל או לבצע מעשי טרור נגד אזרחיה. הכרה בארגון טרור ככזה תדרוש גם פיקוח של ועדת החוקה.
בטרם יבשה הדיו על הנייר שעליו הודפסה הצעת החוק, מיהרו גורמים בשב"כ לפצוח בקמפיין געוואלד נגד ההצעה, שלדבריהם "פוגעת בביטחון מדינת ישראל", לא פחות. זו לדידם תהיה התוצאה של הצעת חוק שבסך הכול שוללת מהם אפשרות לפגוע בחרויות יסוד בסיסיות של אזרחים ללא פיקוח. "כדי להתחנף לבייס האלקטורלי ולשבעה עצירים מנהליים יהודים, הם מסכנים את כל אזרחי ישראל וגורמים לירידה תלולה ביכולת השב"כ לסכל טרור פלשתיני", האשים גורם ביטחוני, "זה יביא לשפיכות דמים, זה יביא לנפגעים רבים, זו תהיה בכייה לדורות".
חבר הכנסת רוטמן אינו מתרגש מהבכי והנהי, ומבקש להזכיר קודם כול כי הכלי המכונה מעצר מינהלי אינו קיים באף מדינה דמוקרטית בעולם, פרט לישראל, בשל הסמכות הכל כך חריגה שהוא מקנה. "השב"כ זכה בסמכות הזאת בגלל המציאות הביטחונית המורכבת במיוחד במדינת ישראל, והסיכונים הקיומיים שהיא מתמודדת מולם". אלא שרוטמן גילה שהשב"כ אינו משתמש בכלי הדרקוני במשורה ובקפדנות, אלא מלקה באמצעותו גם את מי שכלל אינם רלוונטיים להגדרות הקיימות. "ראיתי שוב ושוב ששב"כ משתמש בסמכויות המנהליות הללו לא כדי להילחם בטרור, אלא באופן לא מידתי. הוא קיבל את הסמכות, אך לא משתמש בה בצורה הנכונה".
רוטמן מזכיר את מה שאירע לפני כאשר השב"כ הטיל איסור מפגש עם עורך דין נגד יהודי שליווה קבוצת ילדים ליד אריאל וירה במחבל שתקף אותם. התיק נגמר בלא כלום. "התייחסו אליו כאל טרוריסט, אז נפל לי האסימון. יש פה זליגה בשימוש של כלי המיועד לארגוני טרור בלבד לטובת מקרים שאינם קשורים לזה. גם אם מדובר בפשיעה חמורה מכל סוג, מעצר מינהלי אינו הכלי המתאים. לצערי מספיק אנשים חוו את ההתנהלות הדרקונית הזאת, כשהתברר שלא דובים ולא יער חוץ מרצון לפגוע בהם או להפעיל לחץ לא כשר".
כל עוד לא מדובר בארגון טרור, מדגיש רוטמן, על השב"כ וגופי הביטחון להתנהל כמו בכל מדינה דמוקרטית. "בכל העולם יש קבוצות אלימות ויש גזענות, אבל מתמודדים נגדם בכלים הרגילים – משטרה, בית משפט. גם אם הם תכננו פעולה אסורה או מסוכנת, לא משתמשים בעולם בכלי של מעצר מינהלי. רק כשיש טרור שמאיים על אזרחים, מפרים את האיזון ולשם כך מקריבים את חירותו של האזרח".
לפי נוסח החוק הקיים היום, נוסח מרחיב בצורה כמעט לא מוגבלת, יכול השב"כ להחליט על מעצר מינהלי כמעט ב־100 אחוזים מהמקרים. "מישהו שם יכול להחליט שמשהו מסכן לדעתו את ביטחון המדינה, וזה מספיק. אז מחר הם יחליטו שהחסימות של משאיות הסיוע לחמאס מסכנות את ביטחון המדינה ויכניסו את פעילי צו 9 למעצר מינהלי", ממחיש רוטמן. "באותה מידה, אם מחר בראש השב"כ יעמוד איש ימין קיצוני, הוא יכול להחליט להכניס קפלניסטים למעצר מינהלי באשמת פגיעה בביטחון המדינה. אני לא רוצה מצב כזה, הכלי החריג הזה ייחודי רק לאנשים שמוכח מודיעינית שהם חברים פעילים בארגוני טרור שמסכנים אזרחים או את קיום המדינה. עבירות רכוש, גרפיטי וכדומה – בשביל זה יש משטרה שתחקור ובית משפט שיפסוק. מבחינתי זה נכון כמובן לשני הצדדים, לא רק נערי גבעות אלא גם ערבים שמרססים צלבי קרס על בתי כנסת".
בסופו של דבר, אנחנו רואים שמדובר בהחלטה של שר ביטחון לאשר המלצה של השב"כ, והוא פועל כחותמת גומי. איך החוק שלך יפתור את זה?
"אם שר הביטחון גלנט לא עושה את עבודתו – הוא ראוי לכל ביקורת", רוטמן לא מייפה את המציאות, "אבל החוק אמור להיות מסננת, זה יצטרך לעבור מבחן של בית משפט, ייתכן גם שנצטרך להוסיף פיקוח פרלמנטרי. היום ההגדרה כל כך רחבה, שכאשר השב"כ מוציא צו מעצר מינהלי לא מוצדק, הוא בעצם לא עובר על החוק. ההצעה שלי תתקן את זה, ושר הביטחון וראש הממשלה יצטרכו לפקח על כך".
על אף חשיבותה של היוזמה שמקדם רוטמן, גורם המעורה בתחום המעצרים המנהליים מצביע על כמה לקונות שיש להתייחס אליהן כדי שהצעת החוק תהיה אפקטיבית וגם תאושר בחקיקה. בעיקר, לדבריו, יש לשים לב לאבן הנגף של סיכול הטרור הערבי.
"ההיסטוריה מלמדת שכל ניסיון לרסן את הפגיעה של השב"כ בציבור המתיישבים תגרור תגובות פופוליסטיות של השב"כ על כך שאם ההצעה תקודם ייפגעו כלי סיכול משמעותיים שיעילים נגד הטרור הערבי. כך השב"כ הגיב גם להצעה של רוטמן", מזכיר הגורם, "לכן צריך להיות מאוד מאוד שקולים ולבנות הצעות כאלה שלא ייתנו פתחון פה לשב"כ. שיאפשרו לשב"כ להשתמש בכלים הסיכוליים נגד ערבים, אבל לא יוכלו לשמש נגד מתיישבים שבוודאי אינם חותרים תחת הריבונות הישראלית ואינם פוגעים בביטחון המדינה".
הגורם סבור שהפתרון צריך להיות שמעצרים מנהליים יתקבלו בפורום פוליטי רחב יותר, שיאפשר יותר שימת לב ופחות הישענות על קונספציות ביטחוניות שהשב"כ שבוי בהן. "לא יקרה כלום אם מעצר מינהלי של אזרח יעבור תהליך אישור של הקבינט או ועדת משנה של נבחרי ציבור, שייחשפו לחומר ויביעו את עמדתם. רק טוב יכול לצאת מזה, בכל המובנים".
גם לי גם לך לא יהיה
האם הערך העליון של משרד הבריאות במדינת היהודים הוא הצלת חיי יהודים? למרבה הצער, מתברר שלאו דווקא, ולמרבה הצער הגדול יותר הפרט הזה התברר דווקא בעיצומה של מלחמה. לפני כשלושה שבועות פורסם כי משרד הבריאות דחה תרומת איברים מגופם של חללי צה"ל שנפלו במלחמה, בשל העובדה כי משפחותיהם התנו את התרומה בכך שהאיברים יושתלו בגופם של יהודים בלבד. דרישה לגיטימית לכאורה, בוודאי כאשר החיילים הללו נפלו במלחמה נגד האויב הערבי. אבל לא בעיני שירותי הבריאות הישראליים. שם, מתברר, ערך השוויון בין ישראל לעמים נעלה במידה שגוברת אפילו על חיי מספר רב של יהודים, שיכלו להינצל או להבריא בזכות תרומות יקרות ערך של משפחות הנופלים.
ההחלטה עוררה סערה, ובארגון 'חותם' הרימו את הכפפה ושיגרו השבוע לשר הבריאות אוריאל בוסו מכתב שעליו חתומים רופאים בכירים הדורשים לבטל את ההנחיה ולאפשר את התרומות מצילות החיים. במכתבם מדגישים הרופאים את החשיבות הקריטית של תרומת האיברים לחייהם של חולים רבים ובהם פצועי צה"ל: "מדי שנה, אלפי ישראלים ממתינים להשתלת איברים, ורבים מהם מתים לפני שהם זוכים לתרומה. כל איבר שנתרם יכול להציל חיים, וההחלטה למנוע תרומת איברים מחללי צה"ל יהודים פוגעת ביכולתם של חולים אלה לקבל את הטיפול הרפואי שהם זקוקים לו ומסכנת את חייהם".
הרופאים מבקשים במכתבם כי משרד הבריאות יאפשר לקיים את הליך התרומה בלא הפרעה: "בני משפחות החללים שאיבדו את היקר להן מכול מבקשות לעשות מעשה אצילי ולהציל חיים. מניעת תרומת האיברים בטענה של תפיסה גזענית היא מופרכת ומהווה לדעתנו כשל מוסרי ותפיסתי. אנו מבקשים כי תשקול בשנית את החלטתך ותורה על השלמת הליך התרומות".
על המכתב חתומים כעשרה רופאים מתחומים שונים, ואחרים הזדהו עם המסר אך טרם הספיקו לחתום. אחד החותמים הוא ד"ר זאב פויכטונגר, מוותיקי בית החולים לניאדו, ששימש 36 שנה ראש מחלקת הדימות בבית החולים, וכיום רדיולוג בכיר במחלקה. כמו כן הוא היה במשך 20 שנה מנהל הסיכונים בלניאדו, כלומר אחראי על התחום של תביעות משפטיות בתחום הרפואי.
בשיחה עימו מתקשה ד"ר פויכטונגר להבין את מה שהוא מכנה "מוסר מעוות". הטענה שהוא חוזר עליה שוב ושוב היא חוסר ההיגיון וחוסר המוסריות במדיניות משרד הבריאות, ולו מטעמי רווח והפסד פשוטים. "המדיניות הזאת לא רק גורמת לכך שהחולים היהודים מפסידים איברים, אלא גם מי שהוא לטענתם המקופח – יוצא ניזוק. מדיניות שמקבלת כל תרומת איברים, גם בהתניה למי ייתרמו, לא רק שאינה פוגעת באף אחד אלא אדרבה – מוציאה את כל הצדדים מורווחים. הרי אם יקבלו את התרומה המוצעת, אזי גם חייו של הנתרם יינצלו, אבל גם זה שלא זכה בתרומה הרוויח, משום שישנו תור ארוך להשתלות והבא בתור מתקדם, התור מתקצר. כך כולם מרוויחים. אני לא מצליח להבין את ההיגיון בדחיית תרומות. זה הזוי לחלוטין, זה מוסר מעוות, שבעבור רעיון שאני לא יודע מי המציא מוכנים שכולם ייפגעו, גם היהודי וגם הלא יהודי. וכל זה בשם מה?!"
הוא מזכיר כי האיברים וההחלטה לתרום הם ברשות המשפחה ולא המדינה, ולא מצאנו תקדים שבו מכתיבים לתורם לאן או למי לתרום, כפי שקורה גם בתרומות של כסף או מכל סוג אחר. "יש פה איברים שהולכים לאיבוד ועושים על זה סיבוב פוליטי. רופא תפקידו לטפל בחולים ולהציל את חייהם, לא לעסוק בפוליטיקה. לקחו את הכלי שנקרא דמוקרטיה, והפכו אותו לאידאולוגיה".
הרב יובל שרלו, ראש תחום אתיקה בארגון 'צהר', מעלה כמה טיעונים שמסבירים מדוע לא ניתן לדעתו להתנות תרומת איברים בהיות הנתרם יהודי. אומנם זכותו של תורם להחליט לאן לתרום, אלא שכאשר מדובר בתרומת איברים המתבצעת על ידי מערכת הבריאות של המדינה, מצטרפים שיקולים נוספים. לדבריו, המדינה הכריעה כי לא ניתן יהיה לקבוע למי יינתן האיבר או ממי הוא יימנע, שכן: הדבר מנוגד לכללי האתיקה הרפואית בעולם; מדינה אינה יכולה למנוע טיפול רפואי מחלק מאזרחיה; השיקול להשתלת איברים צריך להיות רפואי בלבד; חלק משמעותי מהצוותים הרפואיים שעוסקים בהשתלות אינם יהודים, ולא ייתכן שתימנע מהם הזכות להירפא; הדבר יפתח פתח לאפליות, שכן מחר יחליטו תורמים לא לתרום לתת־קבוצות יהודיות כמו חרדים, מתנחלים, קיבוצניקים וכו'. טיעון נוסף, שנראה כבד משקל ביותר, גורס כי התניות כאלה יביאו להפסקת שיתופי פעולה עם גופי הבריאות בעולם בתחום ההשתלות, ובכך הן יגרמו למותם של רבים.
הרב שרלו אומנם סבור שיש להכניס למערכת השיקולים גם תרומות ש"יתבזבזו" בשל כך שהמערכת מסרבת לקבל התניות מהתורמים, אך מאידך קובע כי צירוף הטיעונים כולם תומך בהכרעת המדינה בעניין זה. אלא שחובתה של המדינה, לדבריו, היא לא להטעות את התורמים (כלומר להשתמש באיברים בניגוד לבקשת המשפחות, כפי שאירע בהשתלה לפני כשלושה שבועות – ח"ר), וכן שאסור למדינה לתרום את האיברים למחבלים שפוגעים בביטחונה.
ד"ר פויכטונגר מודע לרגישות הבין־לאומית ולרגישויות אחרות שיכולות להתפתח כתוצאה מהתניות נגד לא יהודים, אבל סבור כי גם לכך יש פתרון. "צריך לחשוב איך לעשות את זה בחוכמה. המשפחות למשל יכולות לומר שהן רוצות לתרום לפלוני אלמוני, בלי לדבר על יהודי וערבי. שהן יחליטו למי לתרום. צריך לעשות את זה חכם, הרי גם בהלכה אנחנו מכירים דין של מפני איבה. אפשר למצוא דרך לעשות זאת בלי שזה ייקרא גזענות. אבל בוודאי שזכותה של משפחה להחליט למי לתרום. העיקרון שאומר שכליה תלך לפח ותירקב במקום שכולם ירוויחו הוא כמו משפט שלמה – גם לי גם לך לא יהיה".
מנכ"ל ארגון חותם, הרב אביעד גדות, מסר: "הרופאים משמיעים קול חשוב המבטא את רחשי ליבו של הציבור ואת המוסר האנושי והיהודי הפשוט. הגענו למציאות הזויה שבה גורמים במשרד הבריאות רומסים את כבודם של חללי צה"ל שמסרו נפשם על קדושת העם והארץ. העיוות הגיע עד לכדי גניבת איברים של חלל צה"ל והשתלתם בערבייה ללא ידיעת משפחתו של החלל. אנו קוראים לשר הבריאות להחזיר את מערכת הבריאות לשפיות, לא לפגוע בכבודם של חיילי ישראל ולקיים את תפקידה הבסיסי של מערכת הבריאות – הענקת שירותי בריאות נטולי אג'נדה".
לתגובות: [email protected]
***