זה כמה ימים, לראשונה בתולדות המדינה, אין רבנים ראשיים בישראל.
סיום כהונתם של הרב יצחק יוסף והרב דוד לאו ובחירת מחליפיהם בתפקיד היו אמורים להתרחש כבר לפני כשנה. הכהונה הוארכה, ובחירת הרבנים הראשיים הבאים נדחתה עד לקיום הבחירות לרשויות המוניציפליות, שבעצמן נדחו בכמה חודשים בגלל המלחמה. מאז שהתקיימו הבחירות המוניציפליות חלפו יותר משלושה חודשים, והגוף הבוחר את הרבנים הראשיים הבאים טרם הורכב, בשל מניעות טכניות ומשפטיות.
בין חברי הגוף הבוחר אמורים להיות גם עשרה רבנים הממונים על ידי הרבנים הראשיים היוצאים. אלא שבמקרה הנוכחי נוצרה בעיה של ניגוד אינטרסים, משום שלכל אחד מהרבנים הראשיים היוצאים יש אח ששמו הוזכר כמועמד לכהונת הרב הראשי הבא.
אם לא די בכך, עתירה שהוגשה לבג"ץ על ידי מרכז רקמן הפמיניסטי־רדיקלי דורשת שבין הרבנים שמתמנים לגוף הבוחר על ידי הרבנות הראשית יהיו גם רבניות, כלומר נשים מלומדות שהתמחו בפסיקת הלכה.
הרבנות הראשית לישראל לא בוחנת ולא מסמיכה נשים לרבנות, ואם כן הדרישה מהרבנות היא למנות לגוף הבוחר רבניות שהיא לא מכירה בהן ככאלה. אפשר וראוי היה ששופטי בג"ץ ידחו את העתירה בטענה לשיהוי, שהרי אף אחד לא הפריע למרכז רקמן להגיש אותה אי שם במהלך עשר שנים ועוד שנה של כהונת הרבנים היוצאים. לא הייתה סיבה לחכות לדקה ה־90, בעצם לזמן פציעות, כך שבירור העתירה ויישום ההחלטה ימנעו את בחירת הרבנים הראשיים בזמן. אבל שופטי בג"ץ, שבעצמם קובלים וזועמים על שטרם נבחר נשיא קבוע לבית המשפט העליון בגלל מחלוקת עם שר המשפטים, לא מוטרדים כנראה מהעובדה שבתפקיד הרבנים הראשיים יכהנו ממלאי מקום.
אין ספק שחלק משמעותי מהעיכוב נובע מהפלונטר שאליו נקלע אריה דרעי. ש"ס, המחזיקה במשרד הדתות, נהנית גם ממידה רבה של שליטה בגוף הבוחר את הרבנים הראשיים. אבל לדרעי ממליך המלכים יש בעיה, כי הפעם יש שני מתחרים על תמיכת ש"ס במועמדותם לתפקיד הראשון לציון – האחד הוא אחיו הרב יהודה דרעי והשני הוא הרב דוד יוסף, בנו של הרב עובדיה, מנהיג ש"ס, ואחיו של הרב הראשי היוצא. לכל הכרעה של דרעי לטובת אחד מהשניים יש מחיר לא פשוט, ולכן הוא לא ממהר להחליט. וכך הסיפור נמתח ונמרח, וישראל נותרה ללא רבנים ראשיים.
גם בציונות הדתית המצב לא פשוט. לאחר שנראה היה בתחילה כי הוסכם על מועמדותו של הרב מאיר כהנא, שנבחר בתהליך שהתקיים בוועדת רבנים בראשות הרב אריאל, שוב נפתח המרוץ מחדש לאחר שרבנים בכירים ולבסוף גם הרב אריאל עצמו הותירו פתח להתמודדות של רבנים נוספים מהציונות הדתית. גם הדיל המדובר בין דרעי לסמוטריץ', לפיו ש"ס תתמוך בבחירת מועמד ציוני־דתי לרב האשכנזי בתמורה לתמיכת הציונות הדתית במועמד ש"ס לתפקיד הרב הספרדי, עומד כעת בסימן שאלה. אם אכן הרב שמואל אליהו, רבה של צפת, יציג מועמדות לתפקיד הראשון לציון, לא ברור שש"ס תישאר בנכונותה לתמוך במועמד של הציונות הדתית לתפקיד הרב האשכנזי. קריסת הדיל עם ש"ס או ריבוי רבנים מהציונות הדתית שיתמודדו לתפקיד עלול לגרום לפיצול הקולות באופן שיביא שוב לבחירת המועמד המקובל על החרדים האשכנזים, בין שיהיה זה הרב משה חיים לאו ובין מועמד אחר. בינתיים נדחה גם סבב בחירת דיינים לבתי הדין הרבניים, שהיה אמור להתקיים סמוך לחג הפסח.
כל הבלגן הזה לא מוסיף תחושה של נחת ביחס למצב הרבנות ומוסדותיה. מציקה במיוחד העובדה שכל זה קורה דווקא בזמן שלטונה של קואליציה שקרוב למחצית חבריה הם חברי כנסת ממפלגות חרדיות ודתיות. בסופו של דבר, מי שאחראי לקדם באופן תקין את בחירת הרבנים והדיינים הוא שר הדתות מיכאל מלכיאלי. אם הגענו לכך שאין בישראל רבנים ראשיים מכהנים ותקנים של דיינים ממתינים זמן רב לאיוש, האחריות לכך רובצת במידה רבה לפתחו ולפתחה של מפלגתו ומנהיגה אריה דרעי. בתדרוכים לעיתונאים בשבועות שלאחר פרוץ המלחמה התהדרו אנשי ש"ס בכך שמכל משרדי הממשלה רק המשרדים של שרי ש"ס תפקדו והתמודדו היטב עם המציאות הקשה ששררה בעקבות הטבח הנורא. לא ברור אם היה אז יסוד של ממש להתנשאות הזאת על חבריהם לממשלה, ובכל מקרה, התפקוד הלקוי העכשווי של משרד הדתות בקידום בחירת הרבנים והדיינים מטיל עליה צל לא קטן.
אז אפשר אולי בינתיים למצוא נחת בעובדה שבתפקיד נשיא בית הדין הרבני הגדול מכהן לראשונה, ולו לכמה שבועות עד שיגיע לגיל הפרישה, דיין בכיר וותיק חובש כיפה סרוגה, הרב אליעזר איגרא, בוגר כרם ביבנה שלחם במלחמת יום הכיפורים. ועדיין אין בכך כדי לפצות על המחדל של הותרת כהונת הרבנים הראשיים ריקה ומיותמת, כשלא ברור עד מתי יימשך המצב המביך והלא תקין הזה.
תנופה בהתיישבות
תחום אחר שבו השרים הנוגעים בדבר דווקא מצליחים להציג הישגים הוא קידום ופיתוח ההתיישבות ביהודה ושומרון. לאחר תקופה לא קצרה של מאבקי כוח וריב על סמכויות מול שר הביטחון גלנט, נראה כי שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מצליח לבסס את מעמדו ואת תחומי סמכותו בכובעו הנוסף כשר במשרד הביטחון, שאחראי על התחום האזרחי הנוגע להתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. לצידו של סמוטריץ' פועלים במרץ ובהצלחה שרת ההתיישבות אורית סטרוק וצוות עוזרים ובעלי תפקידים שמצליחים לרשום הישגים.
בחודשים האחרונים התרבו בשורות טובות כמו רשימה מתארכת של מאחזים שהוסדרו, תוכניות מתאר לבנייה ופיתוח בהתיישבות הצעירה, הקצאת תקציבים הולמים לפיתוח הכבישים ביהודה ושומרון והיערכות יעילה יותר למאבק בבנייה הערבית הבלתי חוקית המבקשת להשתלט על שטחי C. השבוע התבשרנו על עוד אלפים רבים של יחידות דיור שיאושרו לבנייה ביישובי יהודה ושומרון. ביטול חוק ההתנתקות, שהושג בתחילת הקדנציה אבל הוחל בתחילה באופן מוגבל על היישוב חומש בלבד, הורחב לא מכבר לכלל היישובים שנעקרו בצפון השומרון. תחומים שונים הנוגעים לחיים השוטפים ביישובים, שהיו נתונים עד כה לסמכות המנהל האזרחי שעיכב את פיתוח ההתיישבות, הולכים ומועברים אל משרדי הממשלה הרלוונטיים באופן שיחזק וינרמל את הקשר המנהלי של יישובי יהודה ושומרון למדינת ישראל. אז אם איתרע מזלו של סמוטריץ' לכהן כשר אוצר בתקופת מלחמה יקרה וממושכת שקשה מאוד להראות בה הישגים כלכליים, לפחות הוא יכול להוכיח את יכולותיו ולהציג הישגים ניכרים לעין בתפקידו כשר במשרד הביטחון.
בעקבות הבחירות המוניציפליות התחלף לאחרונה יושב ראש מועצת יש"ע, ולתפקיד נבחר ראש מועצת בנימין ישראל גנץ, ידיד וחבר לדרך שרואה עין בעין עם יושב ראש מפלגת הציונות הדתית. לתפקיד מנכ"ל מועצת יש"ע התמנה לאחרונה עומר רחמים, שהיה במשך שנים ועד לאחרונה אחד מצוות יועציו הקרובים ביותר של סמוטריץ'. יש לקוות שההבנה ושיתוף הפעולה בין השלושה יסייעו למועצת יש"ע לחזור לימים הגדולים שבהם הייתה גורם מרכזי חזק ובולט בימין החוץ־פרלמנטרי. כשרואים כיצד מחאת קפלן נותרת ללא תגובה ימנית בסדר גודל דומה, אי אפשר שלא להתגעגע לימים שבהם מועצת יש"ע ידעה להביא מאות אלפי אנשים ונשים לעצרות המוניות בכיכר רבין או בירושלים. עשו והצליחו.
לתגובות: eshilo777@gmail.com
***