השבוע לקחנו פסק זמן קצר כדי לעצור ולהצדיע. נכון, זה לא קל, בתוך כל הסערות והקשיים מסביב: כשחיילים נהרגים ונפצעים, כשהצפון והדרום תחת אש ותושביהם עדין על המזוודות, כשגורמי בטחון משחררים מחבלים רק כדי שלא יהיה להם צפוף, כשהלחצים לעסקת-כניעה איומה שתפקיר את רוב החטופים, תאפשר לחמאס להשתקם ותשליך את כל הישגי המלחמה – מתגברים, כשהכל, ממש הכל, כל כך סוער ומחייב וקשה ומדאיג ומאתגר – איך אפשר בתוך כל זה לעצור כדי להצדיע, לחזק, ולהגיד מילה טובה לסתם מתנדבים ומתנדבות של השירות הלאומי-אזרחי, שבסך הכל מבצעים את תפקידיהם כמצופה מהם. אבל כן עצרנו, וכן הצדענו, כי באמת חייבים לדעת להוקיר תודה.
גם בימי שגרה חייבים לדעת להוקיר תודה לצעירים האלה, שמסתובבים בינינו כמעט שקופים, מסורים ללא-מדים, ומושיטים עזרה בכל כך הרבה תחומים, גם במישור האזרחי: בחינוך, בבריאות, וברווחה, בסיוע לקשישים, ובהמון משימות חשובות במשרדי ממשלה, וגם במישור הבטחוני: במשטרה, בשב"כ, בשב"ס, במוסד, במשרד הבטחון, בכבאות ובהצלה, ואפילו בכל מיני יחידות ומפעלים שהם כל כך סודיים שאסור אפילו לרשום כאן את שמם. אבל בשנה האחרונה, שנת המלחמה, צריך באמת להצדיע להם, גם על התיפקוד, גם על התרומה, וגם על הגמישות והיכולת לשנות פאזה בזמן-אמת ולהכנס מתחת לאלונקה הלאומית באופן המועיל ביותר, וגם המתמיד ביותר.
כשרה הממונה על השירות הלאומי-אזרחי, הפעלתי מיד עם פרוץ המלחמה את סעיף 20 לחוק, המאפשר לשנות את אופן ביצוע השירות בנסיבות של שעת חירום. החתימה הזו שלחה רבים מבין תשע עשרה אלף המתנדבים שלנו – למשימות חדשות ושונות מאלה שתכננו, לעתים גם במקומות אחרים לחלוטין בארץ. והם? הם לא רק נאלצו (בגלל החתימה שלי) לשנות הכל, הם גם נחלצו למשימות האלה ברוח-התנדבות יוצאת דופן ותרמו תרומה משמעותית ביותר במלחמה. רובם ככולם, או אולי נכון יותר: רובן ככולן, קיימו בעצמן את האימרה הציונית: "אם צריך גלגל – אני גלגל", או בלשונו של הרב דרוקמן זצ"ל: "הנני!", ועשו זאת, בדרך-כלל, מאחורי הקלעים וכמעט באין-רואה. לכן, גם בעיצומה של המלחמה, וגם בימים כל כך מורכבים ומאתגרים, חשוב לעצור לרגע ולהצדיע להם ולהן, וזה (בין היתר) מה שעשינו השבוע.
את הדברים שאמרתי למצטיינים שלנו בטקס חלוקת תעודות ההוקרה בבית הנשיא, אמרתי גם לאלפי המתנדבים שהתקבצו ובאו יומיים לאחר מכן לטקס ההצדעה הממלכתי בבריכת הסולטן בירושלים. וכך אמרתי להם: " בעיצומם של הימים הקשים של המלחמה, קמתם ועשיתם מעשה. ידעתם שאתם יכולים להיות משמעותיים דוקא בעת החירום הזו, ומצאתם את הדרכים לעשות זאת. יזמתם, השקעתם, הגדלתם ראש, ושיניתם מציאות. הגעתם אל המפונים בבתי המלון, אל הפצועים בבתי החולים, אל משפחות החטופים בימי האימה האיומים, ואפילו אל החוקרים במעבדות זיהוי החללים. חתרתם והגעתם אל המקלטים העמוסים כדי לנקות ולהשמיש אותם, אל הקשישים הבודדים שדוקא עכשיו חשוב ללוות אותם, ואל משפחות המילואימניקים כדי להוריד מהעומס שעל כתפיהן. בכל מקום היצעתם והגשתם עזרה, וזרעתם אהבה, אור ואחוה.
חיבקתם והקשבתם, הרגעתם ותמכתם, שימחתם וחיזקתם. פעלתם באחריות, בחריצות, ברכפתיות, בתבונה ובמקצועיות. הרמתם את הרוח, הובלתם, נתתם תקוה. ועשיתם כל זאת לא שבוע ולא שבועיים, אלא חודשים ארוכים, בהתמדה שאינה פשוטה. כמעט כולכם ידעתם על בשרכם ממש את מוראות המלחמה ואת מחיריה הקשים, לעתים באופן הכואב ביותר, ובכל זאת המשכתם בתפקידיכם, וחיזקתם את החזית האזרחית בישראל באחת משעותיה הקשות ביותר."
שבוע ההצדעה הזה מסתיים היום, ערב ראש חודש תמוז – היום בו לפני אלפי שנים יצאו המרגלים למסע-השליחות שלהם. סיפור המרגלים נחרת לעד בזכרון הלאומי כמבחן-מנהיגות שנכשל. עשרה מתוך שנים עשר המרגלים מעלו בשליחותם: הם בחרו להבליט את המפחיד והקשה, להמס את לבב העם, ולצנן את אמונתו בקב"ה, ובעצמו. הבחירה הזו שלהם פעלה כאפקט דומינו, והביאה ציבור גדול ומאמין – להפנות עורף למטרה הראשית שלשמה יצא ממצרים וקיבל את התורה, ולהתייאש מיכולותיו. בני ובנות השירות הלאומי שלנו, רובן ככולן, הוכיחו בשנה החולפת מנהיגות שונה וראויה: בכל מקום ובכל תפקיד הם נתנו תקוה, שפעו והשפיעו אמונה: אמונה בצדקת הדרך, אמונה בכוחנו לקום מתוך ההפיכה, חיזקו את הרוח והיו שותפים מרכזיים לעמידה האיתנה של העם והמדינה.
"והנה פרח מטה-אהרן לבית לוי, ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים" – על המילים "ויגמול שקדים" אומר רש"י: "כשהוכר הפרי, הוכר שהן שקדים... ולמה שקדים? הוא הפרי הממהר להפריח מכל הפירות" – דומה שהמילים הללו נכתבו בדיוק על מתנדבי השירות הלאומי שלנו, שהגיעו אל שנת השירות הזו כפרחים, מלאי יפי-נעורים, ובמהלכה נדרשו להפוך במהירות-שיא לנותני-פרי, לאנשי-מעשה מועילים. והם עמדו במשימה הזו, נתנו פירות מופלאים, ועם זאת לא איבדו גם את יפי-הפריחה שלהם. ועל כך בדיוק מגיעה לה ההצדעה!
שבת שלום וחודש טוב ומבורך