חני, חברה יקרה ומעוררת השראה שעובדת בתיירות בצפון, פגשה אותי בניחום אבלים. מזמן לא נפגשתי איתה, וקצת כואב לדבר דווקא ברגע כזה. אבל בכל זאת שמחתי על ההזדמנות, ואחרי שיצאנו החוצה מהבית התיישבנו לדבר קצת על המצב ועל החיים של חני בתוכו.
"מה יש להגיד על המצב?" היא מסתכלת עמוק לתוך עיניי ונושמת בכבדות. "לא ברור לי איך אנחנו מצליחים לשרוד. העסק עומד, לא זז. אני לא רוצה להגיד מת, חלילה, אבל זה קשה בצורה שאי אפשר לתאר. חשבון ההוצאות, לעומת זאת, לא מפסיק להתדפק על הדלת בכל חודש מחדש. בקיץ שעבר בדיוק השקענו, שיפצנו, עשינו שדרוגים שהספקנו ליהנות מהם רק חודש אחד, עד שמחת תורה..."
"אז באמת איך את מחזיקה מעמד?" אני שואלת, מקווה לא לשבור. "איך את מצליחה להמשיך להאמין גם בתוך הניסיון הקשה הזה?" אבל חני כנראה עשויה מחומר אחר.
לראות את הניסים
"את יודעת, אני מרגישה שהמלחמה שאנחנו נמצאים בה היא מלחמה של בירור פנימי. היא עשתה לכולנו סדר בראש, בהגדרות, בהתייחסות. עזרה לנו לגלות משהו אחר בתוך החיים שלנו, כוחות שיש לכולנו ולא ידענו. לפעמים מתחשק לי להאשים מישהו, לצעוק, לצרוח, להגיד שזה הכול רק בגלל ההוא או ההם. אבל האזעקה הבאה מזכירה לי שוב מי האויב האמיתי שלנו ומי אח. במקום להרגיש רגשות שליליים בגלל מציאות שאין לי אפשרות לשנות – אני פשוט עושה יותר חסד. מאז תחילת המלחמה עשינו המון למען החיילים ולמען מפונים, ואנחנו משתמשים בכל מה שאפשר מהעסק כדי לעזור. ומנגד עוזרים לנו. כאן חברה יועצת עסקית נותנת לי ייעוץ חינם על אפשרויות לתעסוקה ויצירת הכנסה נוספת, ושם אנשים טובים תורמים כסף ממש, או מחלקים מצרכים נחוצים ומוצרי מזון.
"בכלל, אנחנו לא מפסיקים לראות ניסים. הקדוש ברוך הוא לא עזב את עם ישראל, וגם לא עזב אותנו. בגלל זה מרגיז אותי מאוד שמפרסמים בעיתונים כל מיני תרחישי אימה עתידיים שנשמעים כמו שופרו של נסראללה או של סינוואר ימ"ש. כל הכתבות הללו לא תורמות לאף אחד כלום חוץ מפאניקה, ואולי לכך שהקוראים המבוהלים יהיו חייבים להמשיך לקרוא את הכתבות כדי לוודא שסרט האימה הזה לא יתקיים. ובלי קשר, חסרים בתסריטים הללו שני גורמים קריטיים: האהבה והרחמנות של הקדוש ברוך הוא אלינו, והאחדות של עם ישראל. כשאת רואה את החיילים, את האמונה שלהם, את הנשמה היהודית המתוקה שלהם, את האש שבוערת להם בלב ובעיניים, את יודעת שהטוב סופו לנצח. ממש כמו שהרגע אמרנו לחברתנו שמתאבלת כאן, 'בילע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ'. אין לי ספק שהנבואה הזאת קרובה מתמיד".
עוגת שקדים ושזיפים
העוגה הכי קלה ומהירה בעולם, וללא ספק אחת העוגות האהובות עליי! השזיפים האפויים מקבלים טעם גן עדן, לא פחות. אם אני ממש רוצה לפנק, אני מוסיפה לתערובת העוגה הפשוטה קוביות שוקולד או פקאנים קצוצים, וזהו. בעיניי לפחות, לא צריך יותר כלום! ומה שהכי נחמד זה שהיא בלי גלוטן. אם רוצים אותה גם טבעונית, אפשר להחליף את הביצים בחצי כוס רסק תפוחים ו־2 כפות טחינה. ומובן שאת קמח השקדים אפשר להמיר בקמח רגיל, לפי בחירתכם.
דרגת קושי:
קלה
זמן אפייה:
40-35 דקות
12-10 מנות
2 כוסות קמח שקדים
2 כפות אבקת אפייה
⅔ כוס סוכר קוקוס
4 ביצים
¼ כוס שמן רגיל או שמן קוקוס
1 כף תמצית וניל איכותית
¼ כוס תרכיז תפוחים טבעי
50 גרם שוקולד מריר קצוץ או פקאנים קצוצים (לא הכרחי)
8 שזיפים בשלים
2 כפות דבש או סילאן
תבנית עגולה עם חור במרכזה, או תבנית בגודל 20x30 סנטימטרים
מחממים תנור לחום של 180 מעלות. מערבבים את קמח השקדים עם אבקת האפייה וסוכר הקוקוס. מוסיפים את הביצים, השמן, תמצית הווניל ותרכיז התפוחים, ואפשר גם להוסיף שוקולד מריר או פקאנים קצוצים. מערבבים לתערובת אחידה.
משמנים את התבנית ויוצקים פנימה את התערובת. חוצים ומגלענים את השזיפים ומסדרים אותם בצורה נאה על העוגה, כשהחלק החתוך כלפי מעלה. מזלפים על כל שזיף מעט דבש או סילאן.
אופים 40-35 דקות, עד שהעוגה זהובה וסכין שננעצת בה (לא בשזיף!) יוצאת יבשה.
לתגובות: avmyzlik@gmail.com
***