התחלה// נולד באשקלון לפני 57 שנים, הבכור מארבעה ילדים.
אבא// דני ניסים (81), "איש חינוך ממדרגה ראשונה. הקדיש את חייו לחינוך נוער בסיכון ושימש מנהל מפת"ן הרבה מאוד שנים. איש מדהים שכולם אוהבים. יליד עיראק שעלה ארצה כילד וחי בפחון במעברה. הוא לימד אותי לאהוב כל אדם ולראות את הטוב שבכל אחד".
אמא// אתי ניסים (78), מורה ומחנכת בבית ספר יסודי. "אמא ילידת הארץ. ממנה למדתי מסירות ולאהוב אנשים באשר הם ולעשות חסד בלי גבול. אמא היא אשת חסד עם לב ענק".
מלחמה// עד כיתה א' גדל באשקלון. כשהיה בן שש חווה את מלחמת יום הכיפורים שנצרבה עמוק בזיכרונו. "לא אשכח את הגיוסים הכלליים, את החלונות המוגפים, המכוניות שצבעו להן את הפנסים שלא יאירו. את השהייה הארוכה במקלט השכונתי ואת הדי הפיצוצים החזקים שהיו. היה פחד והיסטריה ודאגה לאבא שבחזית. כילד זו הייתה חוויה מאוד צורבת, עד היום קשה לי עם אזעקות".
קדימה בני עקיבא// כשהיה בן 7 עבר עם משפחתו לפתח תקווה. "את רוב ילדותי ונערותי העברתי בפתח תקווה. הייתי חניך שרוף בבני עקיבא סניף מלאבס האגדי. רק השבט שלי מנה מעל מאה חברים. בהמשך הייתי גם מדריך. גם את אשתי הכרתי בסניף, היא הייתה בת שבט שלי".
טכנולוגי// למד בתיכון ישיבתי־טכנולוגי 'במעלה'. "זה היה תיכון שבדיוק הוקם והשנים הראשונות שם היו עם לימודים ברמה גבוהה". בהמשך פנה ללימודים בישיבת ההסדר אור עציון. "זו הייתה בזמנו ישיבה קטנה. למדנו שנתיים לפני הגיוס, דבר שבאותן שנים היה פחות מקובל. הלימודים היו מאוד דורשים, כמעט לא ישנו. אלו היו שנים של בנייה וצמיחה אישית".
השראה// הרב חיים דרוקמן זצ"ל. "מורי ורבי. גדלתי בישיבה בצילו וזכיתי להיות צמוד אליו עד יומו האחרון. כמעט כל מי שאני זה ממנו. הרשימו אותי המידות התרומיות שלו, האנושיות, הענווה והעוצמה הרוחנית שלו. הוא היה בלי טיפת פוזה, הכול אמיתי ומדויק. הוא פעל מתוך התמסרות מוחלטת לכלל ישראל. תורת ארץ ישראל שלו הייתה תורה גדולה והוא חי ונשם אותה. כל העשייה בחיי היא ממנו ובדרכו".
צבא// בתקופת האינתיפאדה הראשונה התגייס לשריון. "זו הייתה תקופה קשוחה ומתוחה. היו התפרעויות וזריקות אבנים, סכינים, בק"תבים. זה להתעסק עם דברים שאתה לא רגיל. שירתי בעזה, בג'באליה, בבית חאנון, וכל המקומות שאנחנו נלחמים בהם היום. כמעט לא יצאנו הביתה ועבדנו סביב השעון. פעם היינו שמונה חיילים והמשימה שלנו הייתה לפזר הפגנה אלימה של שלושת אלפים בני אדם. פעם אחרת ג'יפ שלנו נכנס לסיור בבית חאנון ועשו לו כמעט לינץ', הוא חולץ בנס. זה היה שירות סוער עם עשייה משמעותית".
החצי השני// נישא לאחר שסיים את שירותו הצבאי, ומאז הם יחד כבר 34 שנים. אורית (57) היא אחות אחראית לבריאות האישה במכבי. "היא הייתה הראשונה והיחידה שיצאתי איתה ואנחנו תמיד יחד בהכול. שותפה שלי".
הנחת// שמונה. הבכורה מוריה (33), אריאל (31), שילה (29), שבות (28), ינון (24), אליה (24), אלישע (20) ויהודה (13). "האור שבבית. אתה רואה רסיסים ממך משתקפים מהם ואיך הם מתפתחים לתפארת".
עלומים// כזוג צעיר קבעו את ביתם בקיבוץ עלומים. "חשבנו לגור בישיבה, אבל הרב דרוקמן אמר לנו שיש משימות למען עם ישראל. הקמנו בהוראתו גרעין חינוכי בקיבוץ עלומים שבעוטף. הגענו כמה זוגות והקמנו בית מדרש קהילתי. היינו חלק מהקיבוץ, התחברנו אליהם, היינו שותפים מלאים בקהילה". שם גם השלים את לימודי הרבנות. "בשקט הזה, מול השדות האין־סופיים והנוף הקסום, הייתי יושב ולומד. חוויה". אחרי חמש שנים בעלומים עברו למשימתם הבאה - גוש קטיף.
בדרכו// "חבר מאוד טוב שלנו, אפי איובי הי"ד, לחץ עלינו להגיע לגוש קטיף. אחרי שהוא נרצח החלטנו להמשיך בדרכו ועברנו לגור בכפר דרום. מלכתחילה באנו לשנה לחזק. זו הייתה תקופה קשה של פיגועים. היינו מאוד פעילים בקהילה. נכנסתי למזכירות של היישוב וניסינו לתרום מעצמנו למען החיזוק של המקום".
מהומות// "בוקר אחד מצאנו את עצמנו בשש בבוקר מוקפים באלפי מחבלים שמסתערים על היישוב, מטפסים על הגדרות בצעקות. היו שם איתנו חיילים בודדים מול אלפים. באיזשהו שלב הגיע הסמח"ט ותוך כדי שהוא תפס פיקוד על האירוע הוא חטף כדור ונפל. הוא היה פצוע קשה. נתנו מכת אש ותוך כדי פינינו את הסמח"ט תחת אש לטיפול רפואי. בעקבות האירוע ההוא החלטנו להישאר עוד שנה בכפר דרום". אחרי שנתיים עבר עם משפחתו לטלמון שבבנימין ומאז הם שם כבר 27 שנה.
מכון פוע"ה// "כשגרנו בכפר דרום התחלתי לעבוד עם הרב מנחם בורשטין בפורמט ראשוני של מכון פוע"ה. במסגרת הרבנות הגעתי ללמוד ממנו, בעיקר דיני טהרה. נושא חשוב ורגיש מאוד. ראיתי את הידע העצום של הרב, ומצד שני את אין־סוף הפניות אליו". לאור הביקוש הרב לייעוץ והכוונה, הוחלט למסד מכון מיוחד בשם פוע"ה, לפוריות ורפואה על פי ההלכה. "היה ביקוש עצום. הבנו שחייבים לעשות משהו כדי לתת מענה לכל הזוגות הללו. כך נוסד המכון שהרב בורשטיין עומד בראשו".
כתובת// מאז כבר 28 שנים משמש רב משיב במכון פוע"ה, מכון שמעניק מעטפת רפואית־הלכתית ורגשית בתחומי הפוריות, הילודה והמשפחה. "זוגות מתקשרים אלינו ושואלים בכל מה שקשור בתחום. כדי להיות כתובת ראויה אנחנו כל הזמן לומדים ומתמקצעים. אני לא רופא ואני גם לא מתיימר להחליף אף רופא, אבל יש לי את הידע המקיף למען הזוג. כשאתה יוצר מרכז מידע מקיף כזה לאור ההלכה - אתה הופך לכתובת חשובה".
מרגש// "במסגרת תפקידי במכון פוע"ה ליוויתי זוג הורים שזכו אחרי 20 סבבי טיפולים לילד. במסיבת ההודיה, כשאתה רואה את האושר העצום שלהם ואת ההתרגשות הגדולה, אי אפשר שלא להוריד דמעות. היה גם ליווי של זוג עם בן אחד ושלוש בנות, שבנם הקטן נפטר והם רצו היריון של בן. במקביל ליוויתי את הבת שלהם שהייתה בטיפולי פוריות, כשאף אחד לא יודע על השני. ברוך ה' שניהם זכו לפרי בטן. אין מרגש מזה".
מלחמה על הבית// "מאז פרוץ המלחמה מגיעות למכון שאלות מורכבות וייחודיות לעת הזאת, וצוות המכון מעניק פתרונות מתאימים. בין השאלות: ימי הטהרה כשבן הזוג חייל, זוג שנאלץ להקדים או לדחות את החתונה שלו, טיפולי פוריות ולידות מיוחדות לנשות מגויסים ועוד. יש היום סוגיות מורכבות ורגישות ואנחנו כאן בשביל מי שצריך".
מייסד// את המכינה הקדם־צבאית 'אלישע' הקים בהוראתו של הרב חיים דרוקמן לפני 26 שנה. "שנה אחרי שעברנו לטלמון הרב דרוקמן קרא לי. אלו היו השנים של הסכמי אוסלו ודובר על עזה ויריחו תחילה. הרב אמר: אנחנו חייבים להגיד לקב"ה אמירה רוחנית, לא ייתכן שנוותר ככה על יריחו שהיא מנעולה של ארץ ישראל. הרב חנן פורת והרב דרוקמן אמרו לי: קדימה, תקים בתוך יריחו ישיבה. זה לא צלח, אז חשבנו על הקמת מכינה סמוך ליריחו, בהיאחזות הנח"ל אלישע, ומכאן שם המכינה". המכינה הישיבתית קדם־צבאית 'אלישע' הוקמה באלול התשנ"ח בחבל יריחו.
על הגבעה// אבל למרות הכוונה למקם את המכינה החדשה סמוך ליריחו, באותם ימים המציאות הביטחונית התחממה והצבא לא אישר לאזרח את המקום. כך, בראש השנה התש"ס עברה המכינה לשכונת צופית, נקודת התיישבות חדשה בפאתי יער צופית ובסמוך לנווה צוף שבבנימין. "הגענו לכמה קרוואנים והרבה חול. ברוך ה' מאז התפתחנו". כיום לומדים במכינה יותר ממאה תלמידים בכל שיעור.
המכינה// "בחור שמגיע למכינה רוצה לשלב שירות משמעותי עם ביסוס העולם הרוחני שלו להמשך החיים. אנחנו עסוקים בבניין רוחני ואמוני כהכנה לאתגרים שבצבא, בד בבד עם הכנה פיזית ומנטלית כדי להפוך ללוחמים ומפקדים מובילים. המכינה בונה תלמידים עם עולם רוחני עשיר, מגבשת את זהותם ומלמדת אותם להיות אנשי אמונה שמחוברים לעולם המעשה, עם מידות ואישיות שהיא מחברת, מובילה ומחוברת לרעיון גדול".
דור של לוחמים// למרות גילו המשיך לשרת במילואים לאורך השנים כקצין בחטיבת חי"ר. "כל עוד יש לי כוח ויכולת לתרום - אני שם". רק לאחרונה סיים חצי שנת מילואים. "גם במשפחה הגרעינית שלנו הרבה מאיתנו בחזית. מ־7 באוקטובר היינו במשפחה חמישה לוחמים, אני ועוד ארבעה בנים, ולאחרונה התגייס בן נוסף. לצערי, יש ניתוק מוחלט בין התקשורת וההנהגה ובין הלוחמים בשטח. הלוחמים שלנו חדורי מוטיבציה ומלאי גבורה ורוח גדולה של עוז ואמונה, ומאמינים שהם כותבים פה פרק חדש בהיסטוריה של עם ישראל".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// קם בסביבות שש בבוקר ונוסע למכינה לרצף של עבודה אינטנסיבית, בין לבין עונה לטלפונים כלליים ושל מכון פוע"ה, ובערב חתונות של בוגרים. לישון הולך בסביבות אחת.
פלייליסט// אוהב מוזיקה שקטה ואיכותית, נשמה יהודית וכללית.
השבת שלי// "שקט. מפגש פנימי רוחני ובעיקר מפגש משפחתי מגבש".
דמות מופת// "מורי ורבי הרב דרוקמן זצ"ל. בגלל המידות הנפלאות שלו ומסירות נפשו על כלל ישראל".
מפחיד אותי// "מה שאנחנו עושים לעצמנו כעם. הקושי בלדבר ולהבין זה את זה".
משאלה// "להיות ראוי לתפקידים ולשליחות שלי".
כשאהיה גדול// "חולם לעשות טוב לעם שלנו, בדרכים נוספות".
לתגובות: rivki@besheva.co.il
***