כמעט שבועיים חלפו מאז שיום בהיר אחד שחררנו את המחבל הבכיר ד"ר מוחמד אבו סלמיה, הידוע גם כמנהל בית החולים שיפא בעזה שבו הוחזקו ונרצחו חטופים ישראלים, או כמו שבשמאל קוראים לו – הפרטנר שלנו לשלום. כמעט שבועיים, ואף אחד לא מצליח לספק הסבר מניח דעת לשאלה איך קראנו דרור לד"ר מנגלה המודרני במקום לזרוק אותו לאיזה מרתף חשוך לנצח, או לפחות לשמור אותו כקלף מיקוח למען החטופים שאותו אבו סלמיה שותף להתעללות בהם.
אז מה באמת הוביל למחדל? בואו נעשה סדר באמצעות שלוש גרסאות: המתוחכמת, הפוליטית והמציאותית.
הגרסה המתוחכמת
הנחת היסוד של האזרח הממוצע היא שאלה שם בחלונות הגבוהים יודעים מה הם עושים, הרי לא ייתכן שהמדינה מנוהלת על ידי מטומטמים. מכאן נובע שהשחרור החד־צדדי הוא תרגיל מבריק של מערכת הביטחון הישראלית, שכן אבו סלמיה הוא למעשה משת"פ שיחזור לעזה, יחדור להנהגת חמאס, ותוך שנייה יגלה לנו איפה מוחזקים החטופים, איפה מתחבא סינוואר וכמה קילוגרמים הוא העלה בגלל משאיות הצ'וקולוקים שאנחנו מרעיפים עליו מדי יום.
ייתכן גם שאבו סלמיה הוא משת"פ שאינו מודע למשת"פיותו, שכן ראשי מערכת הביטחון שלנו כל כך מתוחכמים שהם בוודאי השתילו עליו משדרים ננו־טכנולוגיים זעירים מבוססי בינה מלאכותית, שמעבירים לנו בזמן אמת מודיעין איכותי עד לרמת ניתוח השיחות המוצפנות ביותר של ראשי החמאס, הסקת מסקנות וגניזתן בידי ראש אמ"ן בנימוק שזה לא רלוונטי.
אפשרות נוספת היא שאבו מנגלה בעצם לא משת"פ, אבל השב"כ בתחכומו דואג להפיץ שהוא כן. זה יגרום לכך שברגע שהוא יגיע לעזה הוא יוצא להורג כבוגד וככה אנחנו מרוויחים מכל הצדדים: גם יצרנו פאניקה וחשדנות בתוך ארגון הטרור, גם המחבל קיבל את המגיע לו וגם לא יאשימו אותנו. למעשה סביר להניח שהנאצי הקטן כבר מת, עובדה שהמשדר ששתלנו עליו אינו משדר כלום מאז ששחררנו אותו. או ששכחנו לשים סוללות.
זו הגרסה המתוחכמת שכולנו היינו שמחים לאמץ בחום, אלמלא היה בה כשל לוגי מובנה: היא יוצאת מנקודת ההנחה שהמדינה אינה מנוהלת על ידי מטומטמים.
הגרסה הפוליטית
בניגוד לגרסה המתוחכמת, הגרסה הפוליטית לוקחת בחשבון שהיושבים בחלונות הגבוהים אוהבים את המדינה, אבל את האגו שלהם הם אוהבים יותר.
לפי הגרסה הזאת השב"כ הודיע לשר לביטחון לאומי שחייבים לשחרר מחבלים כי אין מקום בבתי הסוהר, אבל בן גביר בחושיו המחודדים הבין שראש השב"כ רוצה להפיל עליו תיק. לכן הוא אמר לרונן בר שלא יקום ולא יהיה, כדי שכן יקום וכן יהיה והשב"כ יעשה לו דווקא ויורה על שחרור מחבל בכיר. ככה האשמה תיפול על ראש הממשלה, שמצידו יאשים את גלנט שיפנה את החיצים אל סמוטריץ' שיתקוף את הרמטכ"ל שימנה מקורבים שירמזו לראשי המחאה לפנות לבג"ץ שיקים ועדת חקירה שתנוהל על ידי היועמ"שית שתוציא לנבצרות את ביבי שיחזיר מקטאר את ראש המוסד שיעשה יד אחת עם ראש השב"כ להפיל את נתניהו ולהמליך במקומו את אבו סלמיה, שישוחרר לאלתר כדי לפנות מקום בכלא לראש הממשלה לשעבר.
חייבים להודות שזו גרסה אמינה, הגיונית ומנומקת היטב, חוץ מדבר אחד: אכן, האגו של הנוגעים בדבר בהחלט מפותח. אבל התחכום שלהם, איך לומר בעדינות, פחות.
גרסת המציאות
מה שככל הנראה קרה בפועל זה שאבו מה שמו הובא על ידי השב"כ אל השב"ס, שם גילו שחסר לו טופס 238479/ג/5 ושלחו אותו למשרד הפנים כדי להנפיק אישור חדש, אבל התור הפנוי הראשון היה רק בדצמבר. בשב"כ כבר רצו להחזיר אותו לעזה, אבל אז למרבה המזל התברר שיש מקום בלשכת האוכלוסין של ג'סר א־זרקא ואבו סלמיה נשלח לשם על קורקינט חשמלי אחרי שהשביעו אותו שהוא לא סוטה מהכביש ובדרך חזרה מביא לכל סוהר משהו מהדיוטי פרי (הם חשבו שהוא נוסע לחו"ל וזה חצי נכון, ג'סר א־זרקא באמת נמצאת בצפון אבל לא בצפון שהמדינה פינתה, לפחות בינתיים).
אבו סלמיה יצא לדרך ונתקע בחסימה הקבועה באיילון של המופרעים שהתקשו להיזכר אם הם עכשיו שורפים את המדינה למען החטופים או בשביל הדמוקרטיה, אבל כשהם הבינו שהוא חמאסניק נתנו לו להמשיך כי מה הקשר שלו לחטופים. בדיוק אז נגמרה לו הטעינה בקורקינט ושוטר מיוזע רשם לו דוח על הפרעה למופרע בעת מילוי תפקידו והעלה אותו על משאית תחמושת שנגנבה מהצפון ועשתה את דרכה אל הפזורה בדרום, תוך שהוא מבקש מהגנבים החביבים להוריד אותו באיזה צומת ומשם שיסתדר כבר.
אבו סלמיה מצא עד מהרה שפה משותפת עם נוסעי המשאית שהציעו לו להקים אצלם סניף חדש של שיפא, אבל הוא העדיף בכל זאת להיפרד מהם ולתפוס משאית סיוע הביתה. בגלל חוסר הבנה הוא עלה על משאית של הדואר שהייתה בדרכה לנתב"ג כדי לשלוח בחזרה לסין חבילות שהמען שלהן היה באנגלית ולאף אחד לא היה כוח לפענח מה כתוב שם. בנתב"ג הוא נתקע חצי יום בגלל שביתת אזהרה של הוועד שתרגל את השביתה האמיתית שמתוכננת לשיא הלחץ באוגוסט, עד שמישהו זיהה אותו ושאל אם הוא מוכן להעביר הרצאה ולשתף אותם בניסיונו העשיר בהפרעה לסדר החיים התקין בישראל.
"חלאס, ניצחתם", מלמל אבו סלמיה, "התשתם אותי. אני נכנע".
"חבל", אמרו לו ראשי הוועד, "תחזיק מעמד עוד קצת ותראה שתקבל תוספת תקנים והסכם קיבוצי משופר".
אבל אבו סלמיה, שהבין שעובדים איתו בשיטת הסלמי (למעשה היא נקראת על שם סב סבו שהמציא אותה), העדיף לחזור אל השקט של הכלא. הוא חיכה לאוטובוס שלא עצר לו (בישראל קורה לפעמים שאוטובוסים כן עוצרים), ואז צעד ברגל אל מתקן השב"ס כשהוא מניף דגל לבן, אבל השומרים בכניסה חשבו שהוא בא לעשות כביסה ושלחו אותו למכבסת הכספים שמלבינה בשביל חמאס מזומנים מקטאר, ועל הדרך גם הופכת כל טרוריסט למנהל בית חולים או משהו מכובס דומה.
הדוקטור העייף כשל בקושי אל מכבסת הכלא, שם לא יכלו לעשות איתו כלום כי לא היה לו טופס 238479/ג/5, ובכל מקרה צו הכליאה הגיע בפקס והחתימה של תת־סגן עוזר היועץ המשפטי לענייני כסת"ח לא הייתה מספיק ברורה. אבו סלמיה נשלח לוועדת חריגים, חיכה בחוץ שלושה ימים ואז התקבל על ידי חברי הוועדה ששאלו אם סלמיה זה לא בעצם שלום, והוא ענה שכבר מזמן התכוון לעברת את השם לתמותו, רק שכזכור לא הצליח למצוא תור פנוי בלשכת האוכלוסין.
"אז אנחנו נאלצים להתייחס אליך כאבו סלמיה, אבא של שלום. שלום!" אמר יושב ראש הוועדה וסילק אותו הביתה. אבל גורמים בשב"כ מרגיעים שלא יקרה כלום כי יושב ראש הוועדה לא אמר לו לך לשלום אלא לך בשלום, שזו כידוע סגולה בדוקה לכך שמשהו רע יקרה לו, כפי שמעידים המכשירים ששתלנו עליו. זאת אומרת הם היו יכולים להעיד אילו היו לנו מכשירים כאלה, מערכת הביטחון כבר הזמינה כמה חתיכות מסין אבל קיבלה מהדואר הודעה שהמען לא ידוע ושהמכשירים המסווגים בדרכם לעזה. מה יותר הגיוני מאשר לשלוח את אבו סלאמתק להביא אותם משם?
בכל מקרה הנושא נבדק, ש"ג אחד כבר ננזף וכונסה ישיבה דחופה להפקת לקחים, שבעקבותיה החליטה הפרקליטות להגיש כתבי אישום נגד לוחמים שירדו מיוזמתם להילחם בעוטף ב־7 באוקטובר, למרות שלא היה ברשותם טופס 238479/ג/5.
לתגובות: dvirbe7@gmail.com
***